ושוב אותו הניגון. מנהל בתי הדין הרבניים מסביר ומנמק מדוע אישה לא יכולה לשמש בתפקיד בו הוא עצמו מכהן כיום ומועמד פוטנציאלי בעתיד. כן, זה ידוע. נשים משמשות היום כדירקטוריות בחברות גדולות, רופאות בכירות, שופטות בבתי המשפט העליון וגם בעולם התורני- נשים לומדות ומלמדות תורה בכל מקום, בעלות ידע הלכתי נרחב – אך לדרגת מנהל בתי הדין ידן אינן מגיעה, ולשיטתו גם לא תוכלנה להגיע.

כידוע, סמכותם של בתי הדין הרבניים חולשת על כל תחומי המעמד האישי ולפיכך הם משרתים את כלל הציבור היהודי במדינת ישראל, כשלפחות מחצית המתדיינים בפניו הן נשים. יחד עם זאת, ייצוגן של נשים במערכת בתי הדין הרבניים חסר ודל. אין ספק שמינוי אישה לתפקיד מנהל בתי הדין הוא רצוי ויהיה בכך כדי לתקן, ולו במעט, את ייצוגן החסר של נשים במערכת זו.

תנאי הכשירות הקבועים כיום בחוק למנהל בתי הדין הרבניים הינם הכשרה לדיינות או כושר לכהן כרב עיר. תנאים אשר אינם מאפשרים לנשים להתמודד על התפקיד, ומהווים, למעשה, הפליה מובנית כלפי נשים אשר אינן יכולות לשאת בתואר "דיין" או "רב".

לאחרונה, בעקבות עתירה שהוגשה בעניין, קבע בית המשפט העליון כי יתווסף מסלול נוסף לצורך כשירות לתפקיד בתנאים המתחייבים מאופיו ומהותו של תפקיד מנהל בתי הדין. הדבר נבע כלשון פסק הדין: "מן הצורך לוודא כי מועמדותן של נשים לתפקיד תישקל על-ידי הנוגעים בדבר בלב פתוח ובנפש חפצה". כך, נפתחו שערי התפקיד אשר היו חסומים במשך שנים בפני נשים, והן יכולות עתה להגיש מועמדותן באופן שווה לגברים.

אין בכך כל ספק. תפקיד מנהל בתי הדין הוא תפקיד מנהלי במהותו, בדומה לתפקידם של מנהלי בתי הדין הדתיים האחרים. הנהלת בתי הדין הרבניים היא יחידה אדמניסטרטיבית והעומד בראשה אחראי על כל הנוגע לפן הביצועי-ניהולי של בתי הדין. אין בכך כל חידוש. הדברים ידועים ונאמרו לאחרונה גם ע"י הנהלת בתי הדין עצמה, גם ע"י היועץ המשפטי לממשלה וגם בפסיקת בית המשפט העליון בעניין.

אכן, לא די בכך. מתוקף ייחודו של בתי הדין הפוסק בהתאם להלכה נדרש לתפקיד גם ידע מהותי והיכרות מעמיקה עם ההלכה היהודית, אך הטענה לפיה מנהל בתי הדין הוא תפקיד המצריך בנוסף לידע הלכתי גם כשירות הלכתית, היא טענה שמטרתה הכשרת הקרקע לדחיקת רגליהן של נשים שהן מעמדות ראויות לתפקיד. "כשירות הלכתית" משמעה כשירות לדיינות או לרבנות , תארים הניתנים לגברים בלבד. כך, נשים שהן בעלות ידע מעמיק ונרחב, בעלות ניסיון וכישורי פסיקה הלכתיים המתאימות באופן מובהק לתפקיד אך אינן נושאות בתואר "רב" או "דיין" – נפסלות לפי גישה זו, ללא כל הצדקה.

ב"ה זכינו לחיות בעידן בו נשים בקיאות בכל תחומי ההלכה היהודית. לימוד התורה לנשים כבר אינו בשורה חדשה אלא מציאות השוכנת קבע בכל מקום, ומתוכו צמחו נשים עוצמתיות, ראויות ובעלות ידע הלכתי (וכן, גם כישורי פסיקה) המלמדות בעצמן את ציבור הנשים הלומדות. לצידן, התברכנו בהשתלבותן הטבעית כיום של נשים טוענות רבניות בבתי הדין, המביאות טיעונים הלכתיים ומפולפלים בדיונים ממושכים המתקיימים בפני הדיינים, ומייצגות נאמנה את המתדיינות והמתדיינים. אך, יש עדיין המתעקשים- מנהלת בתי הדין- זה לא.

כאמור, רק לאחרונה החליט בית המשפט העליון לבטל את הפגיעה בזכותן של נשים להציג מועמדות לתפקיד מנהל בתי הדין הרבניים והורה על התקנת תקנות המאפשרות באופן אמיתי לנשים להתמודד על תפקיד זה.

מצער לשמוע את מנהל בתי הדין הרבניים חוזר לאמירות לפיהן יש צורך שאישה תהיה מעוטרת בתואר "רב" או "דיין" על ראשה על מנת שתוכל להתמודד על תפקיד מנהלי באופן שווה לגבר, (הגם שלשיטתו אין ביכולתה לשאת בתארים אלה) ועל אף שיש לה את אותו ידע הלכתי נרכש בדומה לכל מועמד אחר. נדמה שיש כאן ניסיון לאחוז בחבל בשני קצותיו, שכן אם הטענה היא פורמלית הרי שבית המשפט העליון כבר אמר את דברו וקבע את הדרך בה יש לאפשר לנשים להתמודד על התפקיד, ואם הטענה היא מהותית הרי שקיימות היום נשים ראויות העומדות בפרמטריים המהותיים ובידע הנדרש.

מצער כי פתיחת שערי התפקיד המשמעותי כל כך של מנהל בתי הדין הרבניים בפני נשים, היה צריך גם הוא להיעשות באמצעות פסיקת בית המשפט העליון. אך אנו חדורות אמונה כי שילובן של נשים בתפקידים מנהליים בבתי הדין– ובוודאי תפקיד מנהלת בתי הדין הרבניים– הוא רצוי ואף הכרחי, ועל כן בוא יבוא.

=======

עו"ד ציפורת שימל, יועצת משפטית, תנועת אמונה- תנועת האשה הדתית לאומית.