אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

על חטא שנכנס לחיינו במאה ה-21

"חטאים מגוונים יש בין אדם לחבירו. אך חטא בולט, בוודאי בעולם המתפתח שלנו, זהו חטא הפגיעה בשמו של האדם. דווקא שמו של האדם בעולם המודרני הפך להיות בקלות מטרידה למרמס", איש החינוך חילי טרופר, בטור מיוחד ליום הכיפורים על "תופעת השיימינג"

על חטא שנכנס לחיינו במאה ה-21
  חילי טרופר (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

יום הכיפורים מוכר כיום של חשבון נפש ותיקון של אדם ושל חברה. יום של בקשת סליחה ומחילה, אך כמו כדי לוודא שאין אנו עושים לעצמנו הנחות מדגישה הגמרא במסכת יומא: "עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו". ביחסים בין בני אדם אין דבר קל, תיקון ובוודאי סליחה דורשים מאמץ וריצוי כן ואמיתי של הנפגע.

ברוח דבריו של הפילוסוף עמנואל לוינס יש לומר כי במובן פרדוקסאלי דווקא בקשת סליחה כלפי אלוהים פחות קשה מבקשת סליחה כלפי אדם. כלפי אלוהים, תפילה ותחנונים יסייעו בידינו. כלפי אדם – זה כבר מסובך הרבה יותר. יש לוותר על האגו, לרצות את הנפגע, לייצר תקשורת דו צדדית. זהו תהליך אנושי קשה שתלוי בנפגע לא פחות מאשר בי.

נדמה שדווקא המורכבות האנושית הזו שהגמרא מדגישה נועדה להעמיד בפנינו מחסום נוסף בטרם נפגע באדם. שלא נחשוב שכל דבר הוא בר תיקון ובוודאי שאין בזה תהליך מקוצר. יום הכיפורים אינו מהווה כפרה אוטומטית. שום תפילה לא תעזור לך. כל אלה רלוונטיים רק בחטאיך כלפי האל. כלפי החבר – עמידה מולו, התנצלות כנה ותהליך דו צדדי שבסיומו החבר מוחל לך.

חטא הפגיעה בשמו של האדם

חטאים מגוונים יש בין אדם לחבירו. אך חטא בולט, בוודאי בעולם המתפתח שלנו, זהו חטא הפגיעה בשמו של האדם. לא לחינם כתב קהלת ש"טוב שם משמן טוב". אך דווקא שמו של האדם בעולם המודרני הפך להיות בקלות מטרידה למרמס.

תופעת "השיימינג" הפכה למגפה מסוכנת שמכתימה בקלות מדי יום את שמם של רבים. היא אולי הביטוי העכשווי המובהק ביותר לעבירות שבין אדם לחבירו ברמה של תופעה חברתית.

אנו מזדעזעים מסרטונים פוגעניים שמופצים בקבוצות וואטספ של ילדינו. ברור לנו כי יתכן שבסופה של הרכבת הדוהרת הזו בין הסלולרים עם הסרטון הפוגעני, אולי עומד ילד מפורק ששוקל לשים קץ לחייו.

אבל מה לנו כי נלין על הילדים הפזיזים אם בעולם המבוגרים, בעולם הציוצים, הפוסטים והטוקבקים משוחררים מדי יום שקרים, עלבונות והעלבות כמעט ללא מעצורים. מה לנו כי נלין על מערכת חינוכית שעומדת לא פעם חסרת אונים מול תופעות רשת שמחרבות חיים כאשר בעולם המבוגרים השפה הופכת קיצונית, אלימה ומשפילה לא פחות.

הפחד ברשתות החברתיות (צילום:שטארסטוק)

הפחד הגדול ביותר- השם הטוב ייפגע

אני פוגש יותר ויותר אנשים מבוגרים, בעולם החינוך ומחוצה לו, שתופעת ה"שיימינג" הפכה להיות אימתם הגדולה ביותר. חלקם מפחדים לקבל החלטות ורבים מהם נרתעים מעשייה ציבורית מהחשש שמא שמם הטוב ילקח במחי הקלדה קלת דעת.

נכון שמי שבחר בעולם העשייה צריך לקחת בחשבון שהוא חשוף לביקורת וטוב שכך. אך האם פירושה של ביקורת זו השפלה? האם פירושה של מחלוקת היא ליטול מאדם את כבודו?

נדמה לי שאלה מסוג החטאים שיום הכיפורים אינו מכפר עליהם. היהדות דורשת מאיתנו כחברה וכפרטים הרבה יותר מאמץ מאשר הסתפקות בתפילה או בקשת סליחה כללית.

כל אלה, ילדים ומבוגרים, אנשים פרטיים ואנשים ציבוריים, שבשנה החולפת הפכו למרמס בכיכר העיר האינטרנטית, הם אולי התזכורת הכואבת והרלוונטית ביותר עבורנו רגע לפני כניסתנו ליום הכיפורים. בעיקר כדי שאולי נדע לחסוך עלבון וצער מאחרים בשנה הקרובה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו