יש חבר כנסת ממפלגה חרדית שהשתתף בחתונה של קרוב משפחה שהתחתן עם גבר, ועקב זה הוא נאלץ להתפטר מהכנסת. האם זה כה חמור?

בודאי. יש איסור לחזק ידי עוברי עבירה, כגון אם אדם חורש בשנת שמיטה,אסור לומר לו: אתה חורש יפה. קל וחומר לרקוד, לשמוח ולשמח מי שעושה עבירה חמורה כזו.

כיצד מודדים חומרת עבירה?

כתוב בתורה שהוא חייב מיתה. כמובן, אנו לא נהרוג אף אחד, אדרבה נחמול על האומללים, אך אין לעבור לקיצוניות השניה ולשמוח איתו.

ומה עם מחלל שבת? גם הוא מן הדין חייב מיתה, האם בגלל זה לא נבוא לחתונה שלו?

נבוא אם בחתונה עצמה אין חילול שבת, אך אם הוא מתחתן בשבת בחילול שבת ודאי לא נבוא.

לא מדובר ברבנים קיצוניים?

אנשים טוענים: מה עם אהבת ישראל?

זה לא קשור. אנו אוהבים את כל עם ישראל, אפילו הפושעים. אך אין זאת אומרת שזה נותן לגיטימציה למעשיהם. תמוה מאוד איך אנשים הם שטחיים ואינם מבחינים בין אהבה לבין מתן אישור.

פרמסו שזה בגלל לחץ של רבנים קיצוניים…

זה טיעון לא לעניין. מה שנקרא Ad Personam Argumentum, לפי האדם. במקום לדון לגופו דל עניין, דנים לגופו של האדם. זו הטייה. אם למישהו יש טענה לעניין, שיאמר.

אז לגופו של עניין, אותם הרבנים שסברו שיש לסלקו מן המפלגה, האם אינם קיצוניים?

ודאי לא. קיצוני זה מי שמחזיק בחומרות רחוקות, אך בתורה כתוב שחייב מיתה, – וכמובן לא נהרוג אף אחד – אם כן, לא הרב הוא קיצוני אלא התורה עצמה.

סליחה, למה לחזור על ביטוי: כמובן לא נהרוג אף אחד.

הדרכת זהירות ידועה בגלל אנשים מושחתים שמצטטים ציטוטים מקוטעים באופן מסולף, לכן כל פעם שאומרים דבר שניתן לסילוף, יש לצרף שוברו בצידו.

אבל מדובר בקרוב משפחה?

לגופו של עניין,מה זאת אומרת: מחזק ידי עובדי עבירה? הרי המתחתן הוא החוטא, ולא קרוב המשפחה המבקר?

לפעמים זה עוד יותר חמור, כי אם אדם פרטי חוטא, זה אמנם חמור מאוד, וד' ירחם. אך אם החברה נותנת לגיטימציה, זה אם כל חטאת, זה אבן נגף ומכשול עוון גדול מאוד, זה פותח פתח כתהום לעבירה.

עד כדי כך?!

ודאי. מעשים רעים נשענים על דעות רעות. אי אפשר לעשות הפרדה גמורה בין מעשים לבין השקפות האנשים. כל רעה נוראה מתחילה בהפצת דעות מושחתות.

לגבי החוטא עצמו, יש טענה שכך הוא נולד, ומה יעשה?

קודם כל, זה לא נכון מבחינה מדעית. רוב החוקרים טוענים שזה לא מולד אלא תוצאה של סיבוך פסיכולוגי, ומתוך כך זה ניתן לתיקון, אבל אותם אנשים מפחדים לדבר בגלוי, כי סותמים להם את הפה בצורה אלימה.

זה מבחינה מדעית, ומה מבחינה הלכתית?

נכון, מבחינה הלכתית-מוסרית, אין הבדל אם תכונה רעה מוטבעת האדם מלידה או נקנתה לאחר מכן, כדברי הרמב"ם בתחילת הלכות דעות. גם אם נאמר שזה מולד, נכון שלאדם זה קשה, אך כולנו במצב זה, כלומר כולנו נולדנו עם יצרים. ד' ברא את האדם עם יצר הטוב ועם יצר הרע, ונגד היצר הרע יש להילחם. האמירה: ככה אני, קבלו אותי כמו שאני, היא כפירה בבחירה החופשית של האדם ושורש כל הרעות.

ובסיכום?

אהבת ישראל, כן. לגיטימציה לרע, לא. מלחמה נגד הרע, כן. בעזרת ד' נעשה ונצליח.