בפרשתינו הקב"ה מעיד על פנחס שפעל לשם שמיים.

אחד מהמדדים לכך שקנאי פועל מתוך מניעים טהורים ,כאשר הוא מוכן לקחת על עצמו סיכונים. אילו זימרי היה מגן על עצמו ופוגע בפנחס, לא היה לו כל אשמה (סנהדרין פב). מי שרוצה לעשות מהפכות חייב לקחת סיכונים.

רעיון זה נכון גם לגבי קרוב רחוקים, מטבע הדברים כאשר עוסקים בקירוב רחוקים נחשפים למצבים בעיתיים. נושאי השיחה חייבים לכלול את ענייני העולם כאשר במקרה הטוב זה ספורט ובמקרה אחר זו התייחסות לתוכנית ריאליטי ושאר "מרעין בישין".

כך גם הצבת דוכן במקום ציבורי חושפת אותנו למראות קיץ בעיתים, ובשלב מתקדם יותר כאשר ישנם שיחות אישיות יותר אתה נחשף לעולם המכוער של יצרים ללא גבולות, אין ספק שזה משפיע והטהרה הפנימית שלנו הולכת ונשחקת. האם הצר שווה בנזק המלך?

ראשית, יש להקדים ולחזור על חשיבות הפצת תורה- מצוות תלמוד תורה כוללת את החובה ללמד אחרים (יורה דעה סימן רמ"ה) זה הוא הפירוש של "תורת חסד על לשונה" תורה שיוצאת אל המרחב הציבורי ומרוממת אותו (סוכה מט).

מי שזכה ללמוד מוטלת עליו מחויבות רוחנית  לקדם אחרים, כך למדנו ב"תנא דבי אליהו"- כי תראה ערום וכסיתו- אם ראית אדם שאין בו דברי תורה הכניסהו לביתך ולמדהו הלכה אחת" (פרק כ"ז) .

עדיין השאלה במקומה האם המחיר כדאי?

התשובה אינה חד משמעית משום שהמחיר אינו שווה לכל נפש. ישנו אדם שמפגשים אלו יוצרים אצלו ירידה ובלבול רוחני רב ואצל אחר מדובר על שחיקה מעוטת. באופן כללי מחיר כל שהוא צריך לשלם, הן מבחינת פינוי זמן להפצה, והן מבחינת החשיפה למראות ותכנים שאינם רצויים.

ישנם פוסקים שדימו את ההצלה הגופנית להצלה רוחנית ,כך למדנו החזון אי"ש "בזמן הזה הצלת ילד לחנוך יהודי הוא לא פחות מהצלת נפשות" (אגרות ב, מ"ז).

מכאן שכמו שלשם הצלה מסכנת טביעה בים יש צורך לוותר על כללי הצניעות הרגילים (סוטה כא) כך לשם הצלה רוחנית יש לוותר על החממה הרוחנית ולצאת לרחוב.

נוסיף שככל שאדם שקוע בשליחות הגדולה של הפצת תורה הוא פחות מושפע מדברים שליליים, "שומר מצווה  לא ידע דבר רע".

==

הרב אריאל בראלי הוא דיין בבית הדין לממונות בשדרות.