מה עדין לא נאמר על הפלגנות הפוליטית והמיגזרית העולה כפורחת בציבור הדתי לגווניו ולגווני גווניו? וכידוע כל מתפלג דוגל בשם ה'אחדות', מורשת קרח ועדתו אשר הכריזו בפרשתנו: "כי כל העדה כולם קדושים" (טו,ג).

פרשות במדבר, נשא, בהעלותך ושלח – שקראנום בשבתות האחרונות – עוסקות כולן בשבטים ובנציגיהם (נשיאים ומרגלים), ומותירות את הרושם של פסיפס רבגוני הקרוי 'עם ישראל', שאמנם מחולק לשבטים אך צועד יחדו, לפחות מנסה.

עד… עד לפרשתנו החושפת מחלוקת ופלגנות. הקב"ה נלחם 'אישית' במגמה זו בנחישות; בפעירת פי הארץ ובאזהרת "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת". משה מטריח עצמו אישית אל אהלי דתן ואבירם, מדרבני הפילוג, אך לא כדי לפייסם אלא כדי לסמנם כמורחקים: "סורו מעל אהלי האנשים הרשעים האלה". המחלוקת הוכרעה בכח אלקי.

ציונות-דתית עטורת פלגנות

מכאן במעבר חד לסוגיית המחלוקת במחוזותינו; באופן טבעי מבטנו מתמקד במשפחת הציונות הדתית ואגפיה. אין זה סוד שמיגזר זה מפולג ומפוצל, מפורד ומפורר, בתוכו הן בציר הציונות, על פני סקאלת ימין-שמאל פוליטי, והן בציר 'הדתיות', על פני סקאלת חרדל-ליברל. אעפי"כ, כמדומני שעדין תג המיגזר מאחד את כולם ו'מדורת השבט' עדין מלחשת. לי היא מלחשת: צריך לעשות משהו כדי לשלב ידים לפחות בתחום הפוליטי, תוך הדגשת המשותף לכל המיגזר, ובעיקר על בסיס המפריד אותו מאחרים. ומה אני יכול לעשות בנידון? לכתוב!

בשבוע שעבר המשיך שטן הפילוג לרקד ב'בית היהודי'; מרכז המפד"ל התכנס בניצוחו של ח"כ אורלב, הטוען להמשך קיומו המימסדי והמשפטי. ההתכנסות היתה על אפם וחמתם של שני הח"כים הנוספים (הרשקוביץ ואורבך) הטוענים שמדובר במפז"ל. ותרב בבת היהודי תאניה ואניה (עפ"י איכה ב,ה).

גילוי נאות: אני מחבב את אורי אורבך הרהוט והחינני; אני מיודד עם ומעריך את הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, הן בפעליו משכבר הימים והן בקידום שילוב תורה ומדע במשרדו; ואני תומך בצעדו של זבולון אורלב להניע את גלגלי מפלגת הציונות הדתית 'עם מה שיש'. די להמתנה שסופה חדלון!

לדעתי הבחירות הבאות הן הזדמנות אחרונה לבדוק האם תיתכן בכלל מפלגה ציונית-דתית בכנסת, כן או לא? להיות או לחדול? כבר עכשיו נושבות רוחות של 'אין צורך', 'עדיפה השתלבות', 'לא כל הביצים בסל אחד' וכיו"ב. וח"כים וח"כיות ציו"דים רבים החונים בשדות זרים יוכיחו! כמי שמאמין ב'מדינה יהודית' אני מאמין שזו תיכונן רק בדחיפת ציונות-דתית מאורגנת ומלוכדת, בעיקר במישור הפוליטי.

שעת חירום להתארגנות פוליטית

ובכן, לדעתי הסיכוי היחיד הוא לשוב למתכונת שנצנצה לשעה קצרה בלבד, סמוך לבחירות הקודמות; ועדת-על מרובת משתתפים (120?) לקביעת מועמדי הרשימה לכנסת ו/או דרכי בחירתה. כל גורם רבני, או תת-מיגזרי אחר, שיטרפד את המהלך יואשם בחיסול סופי של הציונות הדתית הייצוגית, המאורגנת, וישפט לפני כס 'שר ההיסטוריה'. הזדמנות נוספת לא תינתן.

אינני מאמין ב'פריימריז' משום שהם מחייבים התפקדות רבתי לקביעת זכות ההצבעה. זה מבצע מסובך, יקר, ארוך-זמן ו…נתון להטייה ע"י קבלני קולות ואינטרסנטים. אין מנוס, איפוא, מלהניח את הדמוקרטיה בצד, כהוראת שעה, ולסמוך בשעת חירום ציו"דית זו על מאה ועשרים(?) נציגים שיבחרו בקפידה כמייצגי תת-מיגזרים, מוסדות, ארגונים ואישים בזכות עצמם.

יש אולי סיכוי למהלך כזה אם יתבצע עכשיו, ולא סמוך לבחירות! בלעדיו אין תקומה לציו"דות במפה הפוליטית בישראל. רבים-רבים יאמרו 'קדיש יתום'…

==

הרב ישראל רוזן הוא ראש מכון צומת. המאמר נכתב במוצ"ש שלח ויפורסם ב'שבת בשבתו'.