יום ירושלים בסרוגים. אליעזר שפר,יו"ר איחוד בתי הכנסת בישראל, היה בזמן מלחמת ששת הימים לוחם מילואים בחטיבת הצנחנים, והשתתף בכיבוש ירושלים.
את הזיכרונות שלו מהמלחמה ובעיקר מהשעות והימים שלאחריה, הוא מתאר בשתי אנקדוטות, שהיום נראות כדמיוניות.
תפילת מנחה ראשונה ליד אבן השתייה
עמדנו על רחבת הר-הבית מתכוננים, משתאים ומתפעמים מהמראות הנפלאים ומגודל היום. זה עתה עלינו מרחבת הכותל המערבי, שם בכינו על חברינו שנפלו בקרב ושרנו שירי הלל והודיה. על פי פקודה נערכנו לטיהור הר-הבית והמסגדים, משרידי הליגיונרים הירדנים שהסתתרו במקום.
כאשר שהינו בתוך מסגד עומר, מקום המקדש, הגיעה שעת תפילת מנחה. קיבצנו מניין של לוחמים ליד אבן השתייה והתחלנו באמירת 'אשרי', בעוד אנו מתכוננים לתפילת הלחש, עלתה לפתע השאלה: לאן מכוונים את הפנים כאשר מתפללים בתוך מקום המקדש ואולי במקום שהיה קודש הקודשים?
בלי לדעת את התשובה, פנינו לעבר הכותל המערבי ובחזרת הש“ץ התפללתי בקול רם: 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת'.
אחרי המלחמה נסעתי לטבריה, לראות את הורי, וסיפרתי להם על מלחמת ירושלים ואירוע הר-הבית. אמר לי אבי ז"ל: 'אשרך בני שזכית לשאול שאלה כזו. אבות אבותי עלו לארץ ישראל נכספים להתפלל כבני חורין ליד הכותל המערבי ואלפיים שנה לא זכינו שתישאל השאלה, לאן מכוונים את הפנים כאשר מתפללים מתוך מקום המקדש'. לימים, הצגתי את השאלה בפני הרב שלמה גורן שליט“א, הרב הראשי לצה"ל, והוא השיב לי כי העומד במקום המקדש אכן יכוון את פניו לעבר הכותל המערבי.
תפילת ערבית ראשונה ליד הכותל
כאשר ירד הערב על כ"ח באייר תשכ"ז, היום הראשון לשחרור ירושלים, עלתה הפלוגה שלנו לשמירה על הר הבית. נשארתי עם שמואל ריבלין לתפילת ערבית ולספירת העומר, ולאחר שהדלקנו נרות לעילוי נשמתם של החברים שנפלו בקרב, עלינו ללינת לילה על ההר.
מצאנו את הלוחמים העייפים נערכים ללינה ואחדים מהם אף הרהור בקול רם אם זו לא השעה 'לפרק', כלשונם, את המסגד. רק לאחר חצות הצלחתי להירדם ליד חומת הר הבית, סמוך לשער הרחמים. לפתע שמעתי קול המעיר אותי ואומר: 'קום לוחם עברי כבר מאיר השחר'. התעוררתי וראיתי אדם לבוש בגדים אזרחיים, חבוש מגבעת ועטוף בטלית, גוחן מעלי. לא הכרתי ושאלתיו לשמו ולפשר הימצאו במקום.
הוא לא השיב ואחז בידי בחוזקה.
יצאתי משק השינה ועמדתי לידו, משקיף אל עבר הר הזיתים. האיש המשיך בתפילתו בדבקות.
עם הנץ החמה לחץ את ידי בידו וביקש שאתפלל עמו יחד בקול רם: 'אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו', והירפה מידי.
לימים נודע לי כי היה זה המשורר אורי צבי גרינברג, וכאשר פגשתי בו בטקס שנערך לכבודו בכנסת, הצגתי את עצמי והזכרתי לו את האירוע המשותף שלנו בהר הבית. חיבק אותי בהתרגשות ושאל, האם התפילה שגורה בפי. השבתי שאמנם כן, ואז ביקש לדעת, אם היה משהו שונה במלות אותה התפילה שהתפללנו על ההר, ירדתי לסוף דעתו ואמרתי, שאמנם גם אנו מתפללים בנוסח חסידי קרלין, והמלה 'יחד' בפסוק 'ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו', שאיננה מופיעה ברוב סידורי התפילה, אכן נמצאת בסידור התפיל של חסידי קרלין.
ענה אורי צבי ואמר: 'אם כך, אתה מבין למה העירותי אותך משנתך המתוקה – כדי ששנינו נאמר "יחד".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
