אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

האם שייך לחלק פרחים בבתי הקברות ביום הזיכרון?

אנו חניכים באחת מתנועות הנוער וחפצים לגרום לאחדות בקרב עם ישראל. חשבנו שאולי ביום הזיכרון נחלק פרח לכל הנכנסים לבתי הקברות הצבאיים ובכך יראו אותנו שותפים לכאב הגדול. האם הדבר מותר על פי ההלכה.

האם שייך לחלק פרחים בבתי הקברות ביום הזיכרון?
  (צילום: יוסי זמיר/פלאש90)

שאלה

אנו חניכים באחת מתנועות הנוער וחפצים לגרום לאחדות בקרב עם ישראל. חשבנו שאולי ביום הזיכרון נחלק פרח לכל הנכנסים לבתי הקברות הצבאיים ובכך יראו אותנו שותפים לכאב הגדול. האם הדבר מותר על פי ההלכה.

תשובה

ראשית יישר כוח על שאיפתכם ורצונכם הטהור לסייע ביצירת אחדות בעם ישראל אשר היא מעלה גדולה מאוד. ומובא בספר אם הבנים שמחה (תוכן הספר אות ד): "אחדות ישראל היא הסיבה והיא התכלית בבנין הארץ, אחדות ושלום בכלל הם התכלית והבטוי הנאמן והנשגב לגאולה בכלל. בגלל שנאת חינם נחרב הבית, נגזרה גלות. רק אחדות יכולה להביא לבנין הבית בשלמות… רק חסרון האחדות בעם הישראלי גרם לנו את החורבן. כי אילו הינו באחדות ובאגודה אחת, בלי פירוד, לא היתה אומה בעולם שהיתה יכולה לכבוש ארצנו… ", וכתב בעל אם הבנים שמחה (פ"ד ז): "אמרו חז"ל (יומא פה, ב): 'מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל'. ופירש הגאון מאור הגולה ר' עמרם בלום ז"ל, דכוונת חז"ל בהשואתם טהרת ישראל מהקב"ה למקוה, לומר, דמה מקוה מטהר דוקא באשבורן, היינו כשהמים מכונסים יחד ושקטים ונחים זה עם זה, אף הקב"ה מטהר את ישראל דוקא כשהם בבחינה זו, שהלבבות הם קרובים זה לזה ומכונסים בקיבוץ אחד, יושבים יחד בשלום ושלוה, אז הקב"ה מטהר אותם" (ומוזכר רבות בשל"ה הקדוש כי אחדות ישראל היא אחדותו יתברך).

לגבי עצם שאלתכם, בשו"ת ישכיל עבדי (ד יורה-דעה כה) כתב כי הנחת פרחים על הקבר הוא ממנהגי הגויים המודרניים שעושים זאת. וטענתם היא שהמת הוא כחתן, אשר הולך להקביל פני המלך ולפיכך מעטרים אותו בפרחים. וציין דדבר זה מראה "כאילו כופר ח"ו בחשבו דלית דין ולית דיין… עובר ג"כ על 'ובחוקותיהם לא תלכו'. לכן כל מי שיש בידו יכולת עליו לשרש את המנהג הרע הזה מעיקרו שלא תתפשט ותפשה המספחת יותר".

הרש"ר הירש (שו"ת שמש מרפא יורה-דעה סג) כתב שאסור לתת פרחים על ארונו של המת בנשיאתו מבית הנפטר לבית הקברות והעיר דזה משום חוקות הגויים[1], והשיג עליו בשו"ת מלמד להועיל (יורה-דעה קט) דאין לאסור משום חוקות הגויים דבר שהוא לכבודו של המת, שהרי אם נאסור זאת, יהא מקום לאסור גם הספדים וזה לא יתכן. אולם אף המלמד להועיל אסר להניח פרחים, אך מטעמים אחרים.

וכן מצינו בשו"ת יביע אומר (ג יורה-דעה כד) שכתב כי במעשים לכבוד הנפטר אין שייך הגדר של 'ובחוקותיהם לא תלכו'. והביא את דברי שו"ת כתב סופר (יורה-דעה קעה) הדן בהבאת המת בעגלות רתומות לסוסים כפי שעושים הגויים, והעלה להקל משום שכל דבר הנעשה לכבודו של המת, אין שייך בו האיסור של 'ובחוקותיהם לא תלכו'. וכן העלו במקרה זהה שאין לאסור משום 'ובחוקותיהם': שו"ת מהר"ם שיק (יורה-דעה שנא), שו"ת מהר"ץ חיות (ו) ושו"ת מחנה חיים (ג אבן-העזר עז). וע"ע בזה בשו"ת ומצור דבש (אורח-חיים ז), בשו"ת פקודת אלעזר (קלא), בשו"ת מנחת אלעזר ממונקאטש (א, כו), בשו"ת בית שערים (יורה-דעה תכז), בשו"ת מהר"ם בריסק (א, לו) ובשו"ת זכרון יהודה (ב, מט).

וכן מצינו שהתירו לעשות 'מטח כבוד' בלוויה צבאית ולא חששו ל'בחוקותיהם לא לתכו', כיון שהעושים כן יש להם טעם, ועושים זאת לכבוד המת (אף שע"פ האמת אין זה מעלה ומוריד), והכי כתבו בשו"ת שרידי אש (ב, לט אות ל), בשו"ת שאילת שלמה (ו, סא), וע"ע בזה בספר ובחוקותיהם לא תלכו (עמוד פא). וכן הזכיר היתר זה בקיצור בשו"ת עשה לך רב (ד, ד) בתוך תשובתו בעניין עמידה בצפירה. ולא אכחד להזכיר כי בשו"ת שאילת חמדת צבי (ב, כב אות ד) אסר (וכן אסר הגר"ב ז'ולטי בקובץ נעם ב עמוד קסא).

ועוד הביא בשו"ת יביע אומר כי מקור הנחת הפרחים לקוחה מהיהדות, אלא שבימינו שינו אותה מעט. שכן בעבר היו מניחים הדס על מטת המת כמובא בגמרא בביצה (ו, א) וברש"י שם. אולם אף הוא העלה לדינא שראוי להימנע ממנהג זה, ויש לומר זאת לציבור בדרכי נעם בכדי שיתקבלו הדברים, ואם קיים חשש שלא ישמעו אזי "הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמכו".

וראיתי שבשו"ת קרית חנה דוד (ח"א השמטות וליקוטים ג) הביא מקור לכך מהגמרא בנדה (לז, א) המספרת: "נח נפשיה דשילא חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא", וביאר רש"י שם: "דקא פרח אסא – רגילין היו להניח הדס על המטה וההדס של אלו פורח היה והולך ממטה למטה".

וראיתי דראוי להוסיף שכבר פסק השולחן ערוך (תקכו, ד): "בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' ביום שני של ראש השנה, ואפילו לא אשתהי, אפי' לחתוך לו הדס מהמחובר ולעשות לו תכריכין וארון… ". ופירש המשנה ברורה (שם, סקי"ח): "אפילו לחתוך לו הדס – במקומות שנוהגין להניח הדס על מטת המת ואע"פ שאין זה מעיקרי צרכי הקבורה אלא בשביל כבוד". אולם יתכן לדחות ראיות אלו של ההדס ששם היו עושין זאת בכדי למנוע מהרחת ריח רע של המת (עיין בגמרא במסכת ברכות נג, א) ובכך מכבדים את המת, ואילו אצלנו המטרה היא בעיקר יופי.

בשו"ת דברי מלכיאל (ה, קה) התייחס לכך וכתב שיש בזה לחזק את האמונה בתחיית המתים, ונשען בדבריו על הירושלמי בכתובות (יג, ג) שר"י צוה שיתנו בידו מקל וילבישוהו לבנים בכדי שיהא מוכן בעת קומו בתחיית המתים (וצ"ע דהרי הפרחים נובלים מהר ובוודאי לא יחזיקו מעמד לתחית המתים כתכריך או מקל), וכן הביא סברא זו של חיזוק האמונה בשו"ת מים חיים משאש (ב יורה-דעה קו אות ג). וע"ע בשו"ת עשה לך רב (א, מד) דהתיר נתינת פרחים וביאר מדוע אין שייך בזה האיסור "ובחוקותיהם לא תלכו". וכן העלה בשו"ת שאילת שלמה (ו, קי). וע"ע בשו"ת הר צבי (יורה-דעה רעט) ובספר זכרון מאיר (הלכות אבלות יז אות ז ובהערה שם).

ואציין כי חזיתי שבשו"ת מנחת יצחק (א, לא) ושו"ת תשובות והנהגות (א, תשיד) אסרו הנחת פרחים משום חוקות הגויים, ועיי"ש שביארו שהגויים שמים פרחים כיוון שהם אינם מאמנים בתחיית המתים וע"י הפרח הם חפצים שלא לשכוח את המת, מה שא"כ ביהדות שהיהודי לא מת אלא עובר מעולם אחד לעולם אחר. וזו לשונו של הגר"מ שטרנבוך: "דבר זה מחוקות העכו"ם והאיסור חמור מאד. שהעכו"ם אינם מכירים בתחיית המתים, ולכן כדי לא לשכוח המת שמים פרחים, אבל לדידן אין יהודי מת לעולם חס וחלילה, רק עובר מעולם הזה לעולם אחר, וכל שינוי במקובל אצלנו בקבורה או אבילות להוסיף או לגרוע, פוגע חס וחלילה בנפטר, ויש למחות ולא להניח לקרובים לנהוג מנהגי עכו"ם אצלנו. ויש לומר לקרובים שאצלנו מייפים הנפטר ומטיבים לו בלימוד משניות ובצדקה לעילוי נשמתו, ולא במנהגי העכו"ם, שעוברים בזה על בחוקותיהם לא תלכו". וע"ע בעניין זה בשו"ת מים ההלכה (ב, לד).

לגבי מה שמניחים בצבא זרים גדולים בלוויות ובאזכרות, עיין בשו"ת קשרי מלחמה (ח"ג ס) שבסוף תשובתו כתב, בהאי לישנא: "אין איסור מצד חוקות הגויים להניח זר פרחים על הקבר, אך יש להמנע מכך היכן שהדבר יתקבל בהבנה" (וזה כעין דברי היביע אומר, וכ"כ גם בספר חיים וחסד ה, יד).

העולה לדינא

ישנו עניין להתאמץ ולגרום לאחדות בעם ישראל, ועם זאת אינני חושב שהדרך הנכונה היא בחלוקת פרח ביום הזיכרון לכל הנכנסים לבתי הקברות הצבאיים, אלא טוב שתחלקו נרות נשמה או שתתארגנו לעבור בין הקברים ולהציע למשפחות שתאמרו תהלים והמשפחה תזכה לומר קדיש לעילוי נשמת יקיריהם (ורבים יעריכו זאת מאוד). ותחזקנה ידיכם, ותזכו לקדש שם שמים באורחות חיים של קדושה וטהרה.

==

הרב אלחנן פרינץ הוא מחבר ספר שו"ת אבני דרך י"ב חלקים

 

[1] בגדר חוקות הגויים עיין בדברינו בשו"ת אבני דרך (ו, קיד. י, צז) ואינני כופל את הדברים משורשם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו