רפאל נדאל נגד אלברט ראמוס ויניולאס (15:30 שעון ישראל) – בגיל 29, ראמוס הפך אתמול לאחד הטניסאים שהעפילו לגמר טורניר מאסטרס לראשונה בקריירה שלהם בגיל המבוגר ביותר. זה בסך הכל הגמר החמישי בקריירה של הספרדי, והוא יטפס כמובן לדירוג שיא כשיתפרסם הדירוג העולמי הקרוב. לא נותר אלא להוריד את הכובע בפני ראמוס, שמוכיח שעבודה קשה לאורך שנים יכולה להשתלם בגדול, גם אם הדרך לצמרת עקלקלה ולא קלה.
אבל עם כל הכבוד לראמוס, הסיפור הגדול בגמר היום הוא רפאל נדאל. מרבה הרגליים, שפתח את העונה במקום התשיעי בעולם אחרי שנתיים שחונות יחסית בהן לא הצליח להעפיל ולו לחצי גמר אחד לרפואה בטורניר גראנד סלאם, ישחק היום בגמר הרביעי שלו העונה, ויסכם טורניר נפלא בו הוא נראה כמו נדאל זולל החימר הישן והטוב, בעוד שיריביו הגדולים נעדרים או בחזקת נעדרים.
בשלב ראשוני זה של עונת החימר, נדאל נראה גדול על הסבב בכמה מידות, וקשה להאמין שמישהו יצליח להציב לו אתגר של ממש בדרך לעוד עונת חימר היסטורית, שתכלול אולי תואר עשירי היסטורי באליפות צרפת.
אבל הרבה לפני שנגיע למגרשי החימר של פריז, נדאל ינסה לרשום היום היסטוריה במונטה קרלו, הטורניר בו נדאל רשם את הפריצה הגדולה שלו אי שם בשנת 2005, ושהיה לו מאז לבית שני. אם ינצח היום את ראמוס, נדאל יזכה בתואר העשירי שלו במונטה קרלו. אף טניסאי בעידן הפתוח מעולם לא זכה בעשרה תארים בטורניר יחיד.
נדאל כבר מזמן הכתיר את עצמו לשחקן החימר הגדול בכל הזמנים, שבאמתחתו שיאים מדהימים רבים שספק אם ישברו. תואר עשירי במונטה קרלו לא ישנה את העובדות האלה, אלא רק יהווה עוד שיא בלתי יאמן שיצטרף לאוסף השיאים המדהימים של נדאל.
ביורן בורג, אביו הרוחני של נדאל, אמר פעם שאם הכדורים שהכה נחתו קרוב לקו הבסיס, הוא התאכזב. בורג תיאר את המשחק שלו כמשחק של אחוזים – כשהצליח להכות בעקביות כדורים בעומק של שני שליש מגרש, מעט לאחר קו ההגשה, הוא היה מרוצה. זה אומר שהוא היה בשליטה מלאה על הכדורים שלו, ויכול היה לשחק נקודות ארוכות לאורך זמן בלי לטעות. וזו גם האסטרטגיה הנדאלית מאז תחילת העונה.
בשנת 2017 נדאל ממעט לקחת סיכונים, ומסתפק בבניית נקודות ארוכות ככל האפשר מהקו האחורי, תוך שמירה קפדנית על כמות טעויות נמוכה במיוחד. על פניו זו נשמעת כמו טקטיקה לא מיוחדת במיוחד, שהופכת את נדאל לפגיע מול טניס אגרסיבי. הרי מי שלא מתקיף – יותקף. אלא שההגנה הנדאלית היא לא סתם החזרת כדורים למגרש. נדאל מהיר במיוחד, וחזק פיזית כל כך עד שהוא מסוגל להכות כדורים מסובבים וקשים כמעט מכל נקודה במגרש.
כשנדאל במיטבו על חימר, יריביו רואים את המגרש כמקום עצום ואינסופי. נדאל נמצא בכל מקום כדי להחזיר את הכדורים שלהם, והם מקבלים לידיהם כדורים קלים שאפשר לתקוף רק לעתים נדירות. הטניס הנדאלי הוא טניס של אחוזים. נדאל לא מחפש וינרים, לא מחפש היילייטים, ולא מעניין אותו להלהיב את הקהל. הוא יודע שאם יצליח להכניס כמה שיותר כדורים למגרש עם הטופ ספין הגבוה והחזק שלו, ישנה סבירות גבוהה שהוא יזכה בתואר היום. והסבירות הגבוהה הזו היא כל מה שמעניין אותו.
ובינתיים ברומניה – קפטן נבחרת הפדרציה הרומנית ואחד הטניסאים הגדולים בכל הזמנים, איליי נסטסה, הוכיח שטניסאים גדולים יכולים להיות אנשים קטנים. והנה מעלליו בסוף השבוע עד כה:

1. נסטסה העיר ברוב הדר וקסם ש-"מעניין באיזה צבע יהיה התינוק של סרינה ויליאמס. שוקולד עם חלב?". עיתונאית בריטית ששמעה את ההערה המחכימה והמעשירה דיווחה עליה. לאחר הפרסום, נסטסה התעמת עם העיתונאית במתחם האימונים, וצעק עליה כמה פעמים שהיא טיפשה.
2. במהלך משחק בין ג'והנה קונטה לסורנה קירסטאה, הקהל הרומני צעק מילות גנאי לעבר הבריטית. שופט הכסא ביקש מהקהל לכבד את השחקניות, ולכך הגיב נסטסה בעוד משפט מנומס, מלמד ומבריק – "כאן זו לא האופרה, מה הבעייה ה*** שלך?". בעקבות כך, נסטסה הורחק מהמגרש. בעודו צועד החוצה, סינן לעבר ג'והנה קונטה וקפטנית הנבחרת, אן קיות'ובונג, שהן "כלבות". בעקבות כך קונטה החלה לבכות על המגרש, המשחק הופסק למשך קרוב לחצי שעה, ולאחר ההפסקה צדק נעשה וקונטה מעכה את קירסטאה. גם קירסטאה הצליחה להשחיל כמה דברי טעם וחכמה, כשאמרה שהיא לא מבינה מה כל כך הרגיז את קונטה, שהרי היא זכתה לשמוע דברי גנאי חמורים הרבה יותר במהלך הקריירה שלה.
כל זה גם כדי לומר שאם הקהל הישראלי נשמע לכם גס רוח מדי, דעו שאנחנו ממש לא קהל הטניס הגס והדוחה ביותר בעולם. הרומנים עקפו אותנו בסיבוב. על נסטסה ראוי שלא להרחיב את הדיבור.
הכותב: נמרוד דרור, מנהל דף הפייסבוק "נמרוד כותב על טניס", עדכונים, חדשות ופרשנויות מעולם הטניס

מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים