מגילת אסתר מלמדת הרבה על נישואין וזוגיות, בדומה למגילת רות.

חז"ל בעצם קבעו שלא המראה החיצוני של אסתר (ירקרוקת היתה) ולא גילה המבוגר (בין ארבעים לשמונים!) הם אלה שגרמו לה להצליח במבחן הבלתי אפשרי של מציאת החן בעיני אחשורוש מול הנשים הרבות בארמון – להיפך. לפי נתוניה לא היה לה סיכוי, ולמרות זאת היא נשאה חן וחסד לפני אחשורוש מכל הנשים.

כל זה נראה לכאורה שייך לעבר, ולסדר גודל אחר לגמרי של אנשים.

בחזרה לכאן: אנחנו חיים בעידן של מאותגרי ומאותגרות זיווג (רווקים ורווקות) רבים. אבל דווקא בעקבות ההצלחה הניסית של אסתר לא בלתי אפשרי להאמין שהזיווג אינו תלוי בעיקר בגיל או במראה החיצוני. מהתפיסה ההפוכה המקובלת, התפרנסו תסריטאים רבים בעבר בשושן השוביניסטית פחות, הוליווד, והתפיסה הזו חדורה עמוק מאוד בקרב רבים מאיתנו באופן לא מודע. מסתבר שבעולם החילוני דווקא ישנם כאלה המדריכים כיום נשים כיצד ליצור מחויבות כלפיהן מצד הגבר באופן שונה מעט מבעבר. הם מלמדים נשים להתייחס יותר לחלק ה"פרימיטיבי" במוחו של הגבר, זה שמתוכנת להיאבק ולכבוש, כאשר הדרך לכך היא לא רק להתנהל מולו באופן אינטלקטואלי, חושב ומודע בלבד, אלא גם באופן נשי ומסתורי יותר, כזה שלא תולה את ההצלחה או הכישלון של הקשר בעיקר בגיל ובמראה חיצוני. על אסתר נאמר במגילה שהיתה נושאת חן, לא יופי. חן בראשי תיבות הוא חכמה נסתרת, מימד המושך מצד הנפש ולא מצד הגוף. מסתבר שאם קוראים את המגילה למפרע, מאז להיום, מיסתורין דווקא הם המפתח לזוגיות.

קשה למצוא דמות הולמת יותר לגלם את תפקיד החלק הפרימיטיבי במוחו של גבר מאחשוורוש. בניגוד משווע אליו, פעלה אשה הקרובה כל כך לשכינה כמו אסתר, ודווקא היא היתה הרחוקה ביותר ממראה וגיל אטרקטיביים. בכל זאת, באופן ניסי ה"שידוך" הזה הצליח לצורך הצלת העם היהודי.

אם אסתר היתה נישאת לשליט חלש בעוצמתו מאחשורוש, הנס היה חלקי ולא כל יהודי הממלכה היו ניצלים. המוח "המלכותי" של אסתר היה צריך להתמודד דווקא מול המוח ההופכי ביותר, כי רק כך היא יכלה לתקן את הקרבה ההרסנית שהייתה לעם היהודי עם התרבות הפרסית. כנראה שדפוס הזוגיות הקדום של אסתר טבוע בנו, והוא עשוי להתגלות במציאות שלנו אם נבחר להנמיך את התדר הפרסי-הוליוודי של הזוגיות המוחצנת מדי. לא קיים תחליף לאמונה וביטחון פנימיים המוקרנים החוצה בשילוב אלמנטים חיצונים, אך השדכן הוא בסופו של דבר המלך, ולא אנחנו.

לכולנו, גברים ונשים, יש חלק במוח הנקרא פרימיטיבי, שעסוק בלכבוש את המציאות או לפחד ממנה ולהתנגד לה, ולעולם לא ללמוד דבר. בניגוד לטבע שלנו, המלכת המוח הלומד על המוח הפרימיטיבי היא התפקיד המרכזי שלנו כאן. מלך כידוע הוא ראשי תיבות של מוח, לב, וכבד, לפי הסדר הזה. רק אחרי שאסתר מתגברת על עצמה בהדרכת מרדכי ("אם החרש תחרישי"…), מגיעה הישועה. מגילת ההסתר הצבעונית הזו, הרחוקה מהעולם היהודי, היא שמובילה אותנו לתחושת השגחה עוצמתית כל כך הנוגעת באדם מלמעלה- אבל אין ארוחות חינם בעולם שלנו. כדי להיות בסעודה הנכונה, אנחנו צריכים להזמין את המלך האמיתי.

פורים זהו הזמן למצוא את המלך הנסתר כל השנה, ולשבת ולסעוד את הסעודה האמיתית שלו. משם נשאב כוח לתיקון עולם במלכות מאוד מאוד מסוימת, שהולכת ומתגלה יותר ויותר.

=======

מור עברי עוסקת בהוראה,כותבת בבלוג morivri.blogspot. co.il)