הרב בראלי: צר לי מאוד על עמדתו של הרב רוזן

הרב ישראל רוזן תמה על השמחה למינוי שני שופטים דתיים לבית משפט העליון. הרי על פי ההלכה ישנו איסור ערכאות.

תמיהה זו דחקה בו לגלות את דעתו ברבים כי "אינני מקבל את הקביעה כי שופט יהודי הדן לפי חוקי ישראל, בהסכמת המתדיינים או באילוץ החוק, הוא יושב ב'ערכאות של גויים … הרי לא מדובר ב'חוקות ובנימוסי הגויים', אלא בחוקי העם היושב בציון ובהסכמת הנציגים הדתיים".

צר לי מאוד על עמדתו זו ולטעמי אין הלכה כדבריו. בהחלט ישנו איסור ערכאות לכל מי שפנה לבית משפט באופן שיכל להגיע לבית הדין. וביחס לתמיהתו על השמחה למינוי שופטים ישנה תשובה הרבה יותר פשוטה.

הנסיון לצמצם את תחולת איסור ערכאות רק לחוקות הגויים הועלה בעבר על ידי הרב ראובן מרגליות, אך דבריו לא התקבלו להלכה.

במאמרו המקיף של הרב יעקב אריאל, בכרך הראשון של 'תחומין', מובאת הפסיקה המקובלת על הפוסקים כולם אשר התבססו על תשובת הרשב"א (ח"ו סי' רנד) וקבעו שאף דייני ישראל הקובעים מערכת חוקים שונה משל תורה, עוברים על איסור ערכאות.

אומנם הרב ישראלי ביאר שהלשון החריפה הכתובה בשולחן ערוך "מרים יד בתורת משה" אינה מכוונת כלפי בית המשפט אלא רק לערכאות של עבודה זרה, אך גם לדבריו האיסור במקומו עומד (התורה והמדינה כרך ז').

לדעתי, המסר של הרב רוזן מורכב ואינו עובר מסך. מחד הוא תומך בבתי הדין לממונות וממליץ עליהם, ומאידך רואה בבית המשפט מוסד לגיטימי. הרי כל בר דעת יעדיף לפנות למערכת שיכולה לכפות על הצד השני להגיע לדיון מאשר פניה לבית דין. כי רק הסכמת הצדדים מעניקה לבית הדין את סמכותו החוקית.

ועל מה יש להתכוון בתפילה השגורה בפינו 'השיבה שופטינו כבראשונה' אם מערכת המשפט במדינת ישראל יכולה להתבסס על חוקי אדם? הרי מקור המשפט בישראל הוא מסיני ולשם מכוונות עינינו.

ובאשר לשמחה על מינוי השופטים לבג"ץ הרי ברור שיש בכך ברכה גדולה. ראשית ,דווקא בגלל החופש שיש לשופטי בג"ץ להכריע על פי שיקולי הצדק ולא על פי הדין המהותי, משחררת אותם מאיסור ערכאות.

יתרה מכך, לאור כוחו הרב של בג"ץ בהנהגת המדינה ברור שישנו ערך גדול לכל מי שיכול להטות את ההגה לכיוון ערכי היהדות ועל כך נאמר 'עת לעשות לה' הפרו תורתך'.

אנו מכוונים הרבה יותר גבוה להיות שותפים בחיבור שמים וארץ ליישם את הערכים האלוקיים במדינת ישראל ובמציאות המודרנית.