קצת ענווה, תזכרו שאת התורה מקבלים במדבר

כדי לקבל תורה אמיתית, ולא תורה שאינה אלא פרי גחמה של שכל אנושי מוטה ותאוותני, על האדם להיות במצב של מקבל אמיתי, שמכיר את חסרונו כבן אדם ומבין שאי אפשר לו להשלים עצמו מעצמו אלא ע"י הקב"ה בלבד

קצת ענווה, תזכרו שאת התורה מקבלים במדבר
  (צילום: דורון דנין/פלאש90)

תורה מקבלים במדבר

כשהתורה מתארת את הגעת בנ"י למקום קבלת התורה היא חוזרת שלוש פעמים על המילה מדבר[1]: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר". נראה שהתורה מדגישה לנו שקבלתה עומדת להתרחש במדבר דוקא. אם מקום נתינת התורה הוא מקרי וחסר חשיבות לא היתה התורה צריכה כלל לומר לנו היכן ניתנה התורה, ודאי לא לחזור על כך שלש פעמים.

משום כך עלינו להבין מה טעם הדבר? מה הדבר צריך ללמדנו אודות קבלת התורה? האם וכיצד הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בצורת קבלת התורה?

להעשות הפקר כמדבר

נעזר בדברי חז"ל במדרש[2] בתחילת חומש במדבר "וידבר ה' אל משה במדבר סיני… כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני". גם כאן עלינו להבין מה כוונת המדרש שעל האדם לעשות עצמו הפקר בכדי לקבל את התורה? כיצד נעשים הפקר? מדוע הדבר כ"כ חשוב ומעכב עד כדי כך שמי שאינו עושה עצמו כהפקר אינו יכול לקנות לא חכמה ולא תורה?

היסורין הכנה לקבלת תורה

מסביר מהר"ל בהקדמה לדרשה על התורה

…אמר שלמה (משלי י"ד) לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר אמר הקב"ה בני היו משועבדים בטיט ולבנים ויתרו היה יושב בביתו בבטח ובהשקט ובא לראות בשמחת התורה עם בני? לפיכך וישלח משה את חותנו ואח"כ בחדש השלישי וגו' ע"כ. הנה במדרש הזה יש להתעורר… למה יהיה השתעבדותם לעבודת מצרים גורם קבלת התורה להם לבדם, דמה ענין קבלת התורה לשעבוד והא בהא לא תליא?

מהר"ל מתקשה להבין מדוע מי שלא השתעבד במצרים לא יכול לקבל תורה? מה הקשר בין שעבוד מצרים לקבלת התורה. מסביר זאת מהר"ל

אבל המדרש הזה בא לבאר כי לא היתה ראויה התורה להנתן לישראל כי אם בשביל שהיו בשעבוד וביסורין, כי היסורין הם הכנה עצמית לקבלת התורה ביותר.

התורה שכלית

מהר"ל מביא מקור נוסף שקושר את התורה (יחד עם א"י ועוה"ב) לייסורים.

ובברכות (דף ה') ג' מתנות טובות נתנו לישראל וכולם לא נתנו להם אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה, ארץ ישראל, עולם הבא… ביאור הדבר מה שנתנו אלו ג' דוקא ע"י יסורין. מפני כי רחקו דרכי אלו המתנות שלשתן מדרכי כל מתנות זולתן אשר הם דברים גשמיים, לא כן אלו שנקראו מתנות טובות לפי שהם מתנות קדושות נבדלות מן הגשמית. אם התורה בשהיא כולה שכלי… לכן אין ראוי לקבלן כי אם על ידי יסורין הממעטין הגוף והגשמית עד כי ראוי אז אל מתנות אלו הקדושות הבלתי גשמיות…

תורה (וכן א"י ועוה"ב) היא רוחנית ולכן היא נבדלת מן הדברים הגשמיים. דבר רוחני לא מתחבר ולא נדבק לדבר גשמי. כדי שהחיבור יוכל להתהוות על הדבר הגשמי למעט גשמיותו ורק כך יש סיכוי שהדבר הרוחני יצליח להתחבר עימו. כעת נשוב ליתרו

לפיכך לא נתנה תורה אלא לישראל שהיו משועבדים במצרים בפרך ונתמעט גופם עד שהיו ראויים אל התורה השכלית. ולכך אמר המדרש שלא היה ראוי יתרו לקבלה, בשלא נמצאת בו הסבה שגרמה לישראל קבלתה הוא השתעבדותם במצרים כאמור.

על האדם להעשות כלי קיבול

למדנו שהתורה הינה יצירה רוחנית, מחוץ למושגים הגשמיים שלנו. אם האדם רוצה להצליח לקבל תורה עליו למעט עצמו, להעשות מדבר בפניה, ורק אז יש אולי סיכוי שיצליח לקבל תורה. הדרך לקבל תורה אמיתית, רוחנית, שהיא דבר ה', ולא תורה שהיא יצירה אנושית, פרי דמיונו ומושכלו של האדם הגשמי החומרי, בעל נטיות, נגיעות אישיות ותאוות, היא אך ורק אם האדם ימעט עצמו ודעתו בפניה ויעשה כלי קיבול בפניה, כלי שאין לו משל עצמו ולא כלום אלא התוכן המורק אליו מבחוץ בלבד.

באותו קו ממשיך מהר"ל באותה דרשה וכותב

כי צריך האדם להכיר חסרונו בעצמו, בהיות כי עיקר החלטת נתינת התורה לו הוא כדי להשלים חסרונו, ואם ידמה בדעתו שהוא שלם ואינו בעל חסרון אין שייך בו השלמה כלל… ולזה הכניסו חז"ל (באבות פ"ו) תוך מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם המכיר את מקומו, שאין האדם כדאי לקנות את התורה זולת שיכיר חסרונו הדבק בו כאשר אין לו התורה. כי מי שאינו מכיר מקומו וחסרונו בהעדרה ממנו, אינו נחשב לחסר בעיני עצמו וא"כ אין התורה ראויה אליו שתשלימנו.

כדי לקבל תורה אמיתית, ולא תורה שאינה אלא פרי גחמה של שכל אנושי מוטה ותאוותני, על האדם להיות במצב של מקבל אמיתי, שמכיר את חסרונו כבן אדם ומבין שאי אפשר לו להשלים עצמו מעצמו אלא ע"י הקב"ה בלבד.

ענווה במפגש עם התורה

הרב סולוביצ'יק נסח זאת כלימוד תורה מתוך ענווה[3]. חז"ל הדגישו פעמים רבות את חשיבות מדת הענוה, שאדם בעל גאוה לעולם לא יוכל להיות תלמיד חכם גדול, מכיוון שתלמוד תורה פירושו להיפגש עם העליון-על-כל ית' שמו. כשבריה מוגבלת פוגשת את הבלתי מוגבל, את בורא העולם, מובן מאליו שפגישה זו חייבת להוליד רוח ענוה. ענוה מביאה להכנעה, להתבטלות.

התורה הינה דבר ה' עצמו, כמאמר ר' יוחנן[4] "אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית". אדם שאינו מבטל את דעתו בפגישתו עם התורה זו ראיה שלא את התורה הוא פוגש. אדם זה לא פגש את דברו של הקב"ה אלא את עצמו הוא פגש על נטיותיו, תאוותיו ושכלו המצומצם.

הרב מפרט מה עלינו לבטל בפגישתנו עם הקב"ה: מה אנו מבטלים בפני העליון-על-כל יתברך שמו? ראשית אנו מבטלים בפני האינסוף את ההיגיון היומיומי, מה שאני מכנה 'ההיגיון של הביזנסמן', או 'ההיגיון של האיש האוטיליטרי' (=שיטה פילוסופית המודדת את מוסריותם של מעשי האדם ע"פ מידת התועלת והאושר שהם גורמים לבני אדם), ואנו מקבלים ללא סייג את ההיגיון של סיני. שנית, אנו מבטלים את הרצון היומיומי המאוד אוטיליטרי (תועלתני), המאוד שטחי, ואנו מקבלים ללא סייג רצון אחר, הרצון של סיני.

תושבע"פ מפי הגבורה

כשאנו מדברים על לימוד תורה כמפגש עם הקב"ה, הננו מדברים על שני חלקי התורה, זה שבכתב וזה שבע"פ.

רמב"ם כותב בהקדמה לפרק חלק במסכת סנהדרין "שעיקרי דָתֵנוּ ויסודותיה שלושה עשר יסודות" וביסוד השמיני הוא כותב

והיסוד השמיני, הוא התורה מן השמים. והוא שנאמין כי כל התורה הזאת המצויה בידינו עתה, היא הנתונה על ידי משה, שהיא כולה מפי הגבורה. כלומר: שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך, בעניַן שנקרא על דרך הַשְׁאָלָה "דיבור". ואין יוֹדֵעַ הֵיאַךְ הִגִיעָה, אלא הוא משה עליו השלום שֶׁהִגִּיעַ לוֹ…

וכמו כן פירוש התורה המקובל, גם כן מפי הגבורה. וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם, הוא בעצמו התבנית אשר אמר השם יתברך למשה, והוא אמר לנו; והוא המגיע =[הַמּוֹסֵר] שליחות, נאמן בשליחותו…

ובהלכות תשובה[5] כותב רמב"ם " שלושה הן הכופרים בתורה: האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת–אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה; וכן הכופר בפירושה, והיא תורה שבעל פה, והכחיש מגידיה, כגון צדוק ובייתוס"

לימוד תורה כקבלת עול מלכות שמים

הרב סולוביצ'יק ממשיך ומוכיח מלשון רמב"ם שלימוד תורה הוא חלק מקבלת עול מלכות שמים. משכך, דן הרב בשאלה:

כיצד מגדירה 'קבלת עול מלכות שמים' את לימוד התורה ואת לומדה?

ראשית, עלינו לחתור לאמת ורק לאמת. אכן בתלמוד תורה ניתנת האמת להשגה רק בדרך חשיבה והבנה תורנית הלכתית ייחודית, מבפנים, על פי המתודה הנתונה למשה והנמסרת הלאה מדור לדור. האמת ניתנת להגלות רק בהצטרפות אל שורות חכמי המסורה – חז"ל, ראשונים, גדולי האחרונים.

לומר: 'המצאתי דבר שהרשב"א לא ידע, ושהגאון מוילנא לא היה לו מושג ממנו; המצאתי גישה לפרשנות התורה שהיא לחלוטין חדשה' – זה מגוחך…

כדי להצטרף לשורות חכמי המסורה, עליך להימנע מלנסות להסביר את חוקי התורה ע"י הסברים שאולים מבחוץ. אין לשפוט, להעריך חוקים ומשפטים של תורה עפ"י אמות מידה של שיטת ערכים חילונית. ניסיון כזה בין אם יהא מבוסס על פרשנות היסטורית או פסיכולוגית, בין אם יבוא מכיוון אוטיליטריסטי, חותר תחת עצם אושיות התורה והמסורה, ומוביל לבסוף לתוצאות היותר טרגיות של אידיאולוגיות התבוללות וניהיליזם (=שלילה גמורה ומוחלטת של הכל), ואין זה משנה כמה טובה היא כוונת האדם המציע הצעות אלו…

דבר זה נכון לא רק ביחס לדרך פסיקת ההלכה אלא גם ביחס לניסיון להסביר טעמי מצוות למיניהן בלי שום ידיעה וזיקה לפרטי ההלכה. אדם שנוהג בצורה שכזאת לא את התורה הוא מטעים אלא את דעותיו האישיות, האנושיות, המוטות הוא כופה על התורה[6]

…שלישית, אין צורך לומר שאין לנסות להתאים את הנורמה ההלכתית הנצחית לערכים חולפים של חברה נירוטית (=בעלת עצבנות חולנית, סובלת מהפרעות באישיות שמקורן בתסביכים נפשיים חמורים), ואכן כזו היא החברה שלנו.

רביעית, 'קבלת עול מלכות שמים' – שהינה אקט זהה לתלמוד תורה – דורשת מאתנו לרחוש כבוד ואהבה ולהעריץ את דבריהם של חכמי המסורה. בין שיהיו אלה תנאים, אמוראים או ראשונים – הם הסמכות הסופית.

התבטאות בלתי אחראית כלפי חז"ל, גובלת – איני אוהב להשתמש במילה, אבל כך הוא אליבא דהרמב"ם – בכפירה.

בהתאם לדברינו הראשונים רואה הרב סולוביצ'יק בעצם לימוד התורה בצורה אחרת מהאמור מגמה בעייתית המעידה על חוסר הבנה מוחלטת בגדרה ומהותה של התורה

כשה'אורתודוקסיה המודרנית' מחפשת דרכים להפקיע תוקף קידושין ולבטל גיטין, לתת פרשנות מסולפת לחזקות שבחז"ל עפ"י תפיסות מודרניות כדי לעקוף את בעיית הממזרות, כל זה הוא אנטיתזה לעיקרון של הכניעה וההתבטלות לפני העליון-על-כל יתברך שמו.

ודאי שההלכה דינאמית ואומרת דברה בהתאם למציאות המשתנית ומתהווה. ההלכה דנה במציאויות המתחדשות כל העת וקובעת את עמדתה ביחס אליהן. אולם כל ניסיון לשנות את ההלכה וההתייחסות שכבר קיימת היא הבעייתית. עצם המגמה והניסיון לעקור את שבעת הנקיים כנגד דעתם של רוב בניין ורוב מניין חכמי ישראל במהלך הדורות ובשרשרת מסירת התורה משדרת חוסר הבנה במהותה של תורה, בדרך בה נפגשים עימה וצורת ההתייחסות אליה. הוא הדין לגבי שאר חיצים הנורים כנגד הלכות פסוקות והתייחסויות מקובלות מתוך מטרה לקעקע את היחס הנכון כלפי התורה וחכמיה כדוג' גיוס בנות, כהונת אשה כמנהיגה דתית…

דמעת העשוקים

אין בדברים האמורים משום התנכרות וחוסר הכרה במצוקתן של בנות ישראל וכפי שמספר הרב סולוביצ'יק בעצמו. ברור מאליו שבעיות רבות לא ניתן לפותרן. למשל מעמד הממזר – איש לא יכול לשים זאת לאל, לא הרב הראשי ולא ראש הגולה. זה לא ניתן לביטול. זה פסוק בחומש: 'לא יבוא ממזר בקהל ה' '. זה מאד טרגי. כבר המדרש אמר על כך: 'ראיתי את דמעת העשוקים' (קהלת רבה ד,א), אבל זו מציאות, מציאות דתית…

יודע זאת מניסיוני האישי.

בא לפני מקרה של נערה גויה שנעשתה גיורת צדק. היא לא הצטרפה לעמנו בגלל שנתנה עיניה במישהו. אח"כ היא פגשה בחור יהודי שבא מרקע חילוני ולא היה לו כל ידע ביהדות. היא קירבה אותו ליהדות, והם השתדכו. הוא ביקש להתחקות על עקבות אבותיו לכן ביקר בבית עלמין בו קבור סבו, וראה סמל מוזר על אבן המצבה: עשר אצבעות, כשהבהונות והאצבעות הקדמיות יוצרים כמעט משולש. הוא התחיל להתעניין, הוא חשב שזה סמל מיסטי, וגילה שהוא כהן.

מה נוכל לעשות? זאת ההלכה: כהן אסור בגיורת. אנחנו נכנעים לרצון העליון-על-כל ית' שמו לעד.

אך לומר שההלכה איננה רגישה לבעיות, אינה נענית לצרכים של אנשים, זהו שקר מוחלט. ההלכה נענית לצרכים גם של הקהילה וגם של היחיד, אך להלכה יש את המסלול שלה. היא נעה במהירות קבועה מסוימת, יש לה תבניות של היענות לאתגרים משלה, יש לה קריטריונים ועקרונות משלה…

כשעצב בלבי, השתתפתי בסבלה של האשה האומללה שהייתה הכלי לחזרתו לחיק היהדות, ואז היא איבדה אותו. קמה, והלכה לדרכה.

מסיבה זו אמר הרמב"ם שתלמוד תורה שווה לקבלת עול מלכות שמים.

==

הרב אביחיל גרינולד משמש כר"מ בישיבת ההסדר בנהריה

[1] שמות פרק יט

[2] במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה א

[3] הרצאת 'זה סיני'. ה'תשלח

[4] שבת דף קה.

[5] פ"ג ה"ח

[6] כך כתב הרב גם במאמרו 'אבלות חדשה ואבלות ישנה' בתוך ספר 'מן הסערה' ובמאמר 'על הגדרתו הדתית של האדם' בתוך ספר 'האדם ועולמו'. וכבר הקדימו רש"ר הירש באיגרת יח מאיגרות צפון.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
ולקבל אותה מחכמי התורה ללא בקורת המקרא בשכלם הפשטני העצמי
| 19-02-2017 2:08
2
הרב לא למד את הפרשה הקודמת ואת ספר הכוזרי.
איציק | 19-02-2017 6:10
קבלת התורה במדבר היתה בדיעבד כמו שכתוב בפרשת בשלח: ולא נחם א-לקים דרך ארץ....כי אמר א-לקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב... דרך המדבר ים סוף... כמו כן במאמר שני בספר הכוזרי מבואר העניין. אנחנו אלופים בלהפוך טעויות לאומיות לאידאל...
"טעויות לאומיות"?
מענין | 19-02-2017 9:07
העובדה שהקבה סיבב דרך המדבר היא טעות?
3
יעשה עצמו כמדבר.אדם שיש בו
| 20-02-2017 20:17
שנאה קנאה ותחרות לא יכול לקבל את התורה. ומה עם הרבנים שנמצאים תמיד בתחרות. מסקנה אין להם את התורה. תורה אחרת יש להם. בקשר ליתרו נכון שהוא לא יכול להיות בקבלת התורה בהר סיני כי הוא לא עבר את מה שישראל עברו.תורה לא מקבלים בקלות גם עכשיו.