עיון: מה שכנראה לא סיפרו לכם על חג חנוכה

את שמונת ימי החנוכה ייסד דווקא הגנרל הצבאי ולא הרבנים, והוא נקבע על הנצחון במרד. נס פך השמן? אף מקור קדום לא מזכיר אותו, וגם אנחנו מתעלמים ממנו בתפילה

עיון: מה שכנראה לא סיפרו לכם על חג חנוכה
  (צילום: סבי ברנס/פלאש90)

המקורות הקדומים ביותר המספרים לנו על מרד החשמונאים הם ספרי החשמונאים (המקבים),שני ספרים אלו המכונים ספר מקבים א' וספר מקבים ב' נכתבו סמוך לתקופת מרד החשמונאים. נראה שמקבים א' נכתב בעברית בארץ ישראל, על ידי מחבר שהכיר היטב את המקומות שעליהם כתב.

לעומת זאת, ספר מקבים ב' הוא ספר שנכתב כנראה בפזורה היהודית מחוץ לארץ ישראל, כנראה במצרים בשפה היוונית. יוסף בן מתתיהו מעיד, שבימי הבית הייתה בידי העם "מגילה של חשמונאים", שבה היו קוראים על מלחמותיהם של החשמונאים ועל ניצחונם ההיסטורי במאבק מול היוונים.

חג של המצביא ולא של הרבנים

כיצד מתאר ספר חשמונאים א' את חנוכת המקדש? הנה אנו מוצאים בו (בפרק ד', לח-נז):

"ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת מזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש, והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. ויקרעו את בגדיהם, ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאד. ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמימה.

"ויצו יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עת טהרם את המקדש. ויבחר מן הכוהנים אשר לא הוטמאו ואשר לא עזבו את ברית א-להיהם, ויצום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדיו כדת מה לעשות. ותהי העצה היעוצה: לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חללוהו זרים, ויתצו אותו. ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל, להורותם את אשר יעשון. ויקחו אבנים שלמות, אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה', ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון…

"ויחדשו את כל כלי הקדש, וישימו את המנורה אל ההיכל, ואת מזבח הקטורת, ואת שולחן הפנים. וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו נרותיה, להאיר במקדש. ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת פרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה.

"ויהי ביום החמישה ועשרים לחודש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלתיים. ויפלו על פניהם, וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגני זהב. ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחודש כסלו שמונת ימים מידי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.

מי שמייסד את החג זה יהודה המצביא הצבאי ולא הרבנים! אולם למה שמונת ימים? ספר חשמונאים א' לא מספר, אבל חשמונאים ב' (פרק י', ח-יא) מרחיב:

"ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות ויזכרו את הימים מקדם בחגם את חג הסוכות בהרים ובמערות. ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה' אשר נתן עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.

איפה נס פך השמן?

אז איפה נס פך השמן? – אין לו זכר בשני הספרים! ישנם איזכורים על נצחונות צבאיים, ישנו מפעל אדיר של טיהור המקדש ורק ע"י כוהנים טהורים, וכל חנוכה הוא מעין סוכות שני – (כמו פסח שני) כי לא יכלו לחגוג "סוכות הראשון".

הייתכן? מסתבר שלא רק ספר החשמונאים אלא גם מגילת תענית[1] (פרק ט') , שאמנם מציינת שהיה נס של פך שמן, אך איננה קושרת את שמונת ימי חנוכה והדלקת הנרות, אמירת הלל וכו' עם נס זה, אלא למלחמה, לנצחון, ולחנוכת המקדש:

שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן גדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים.

  1. ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים? והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעת ימים? שנאמר "ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים" (ויקרא ח לג)… וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה שלא עשאה אלא שבעת ימים? שנאמר: "כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים" (דבהי"ב ז ט). מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל ובנו את המזבח וסדוהו בסיד [ותקנו בו כלי שרת, והיו מתעסקין בו שמונה ימים],
  2. ולמה היא נוהגת לדורות? אלא שעשאוה בצאתם מצרה לרוחה ואמרו בה הלל והודאה.
  3. [ומה ראו להדליק את הנרות?] לפי שנכנסו יונים בהיכל וטמאו כל הכלים ולא היה במה להדליק, וכשגברה יד בית חשמונאי הביאו שבעה שפודי ברזל וחפום בבעץ, והתחילו להדליק.
  4. ומה ראו לגמר בהם את ההלל? ללמדך שכל תשועה ותשועה שעשה הקב"ה לישראל הם מקדימין לפניו בהלל ובשבח, וכך הוא אומר בספר עזרא: "ויענו בהלל ובהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל, וכל העם הריעו תרועה גדולה בהלל לה' על הוסד בית ה'" (עזרא ג יא), ואומר "לה' הישועה, על עמך ברכתך סלה" (תהילים ג ט). לקב"ה לעשות נסים ונפלאות, ולנו להללו ולברכו שנאמר: "על עמך ברכתך סלה".

אליבא דמגילת תענית: שמונת ימי חנוכה בשל שמנות ימי טיהור המקדש, הדלקת נרות זכר למנורה המלחמתית מכידונים, והלל והודאה על הנצחון הצבאי והעצמאות המדינית ושלטון פוליטי יהודי על ארץ ישראל. אין שום סממן של חנוכה במגילת תענית המתייחס לנס פך השמן למרות שהוא מוזכר בפיסקה הראשונה.

אין נרות חנוכה בתפילה

ולא רק במגילת תענית, אלא גם בתפילת ההודאה, שתקנו החכמים של אותו הדור – "על הניסים" ושנקבעה לדורות לא מוזכר נס פך השמן:

בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ:

וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם. רַבְתָּ אֶת רִיבָם. דַנְתָּ אֶת דִּינָם. נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ. וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה:

וְאַחַר כַּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ. וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ. וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ. וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ. וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

האזכור היחידי לנרות הוא "בחצרות קדשיך" אלו לא נרות המנורה, אלא נרות שמחת בית השואבה הנחגגת בחג הסוכות, כפי שנמסר לנו בספר החשמונאים ב'.

להחזיר את חנוכה למקורו

אז מנין צץ הקשר בין נס פך השמן לחנוכה? – מתוך צינזור מגילת תענית כפי שהיא מובאת בתלמוד הבבלי – הגלותי (שבת כא ע"ב). הנוסח בתלמוד הבבלי, הוא קיצוץ טוטאלי של כל הנאמר במגילת תענית למעט הפסקה הראשונה ושתי מילים מכל השאר:

מאי חנוכה? … שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.:

התלמוד הבבלי, העלים במתכוון את כל המימד הלאומי של מרד החשמונאים, והפך אותו מחג לאומי , כפי שמציין הרמב"ם, בתחילת הלכות חנוכה: "וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יָתֵר עַל מָאתַיִם שָׁנִים, עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי" – לחג "דתי" שכל כולו עוסק אך ורק בנס שולי – נס פך שמן, שלא עשה שום רושם בימי המקדש, שהרי "נר מערבי דולק תמיד בדרך נס – שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל ובה היה מסיים".

מה טוב שעם חזרתנו לארצנו, והשתחררותנו מהשעבוד לאומות העולם, נשיב גם לחג החנוכה את מעמדו המקורי בתולדות עמנו, כחג העצמאות של בית שני, עם כל המשתמע מכך לקראת חנוכת בית המקדש השלישי.

[1]     מגילת תענית היא חיבור קצר בשפה הארמית שחובר בסוף ימי בית שני. היא מונה ימים שבהם אירעו לעם ישראל מאורעות משמחים, ולכן אין להתענות בהם. המאורעות המשמחים שהמגילה עוסקת בהם משתרעים על-פני כ-500 שנה – מתקופת עזרא ונחמיה, במאה ה-5 לפני הספירה, ועד לביטול גזירותיו של הקיסר קליגולה, סמוך לחורבן בית שני. מגילת תענית נחשבת למקור החז"לי הקדום ביותר המצוי בכתב.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
כתב טיפש שכמוך שב קצת בבית המדרש תפתח גמרא
יניב | 27-12-2016 12:27
תבין את הקושיות שיש שם ואת התשובות גמרא חביבי גמרא אז תפסיק לנסות כותרות מטומטמות על חשבון התורה ותקנת חכמים שב תלמד ואז תכתוב חמור גדול שכמוך גנרל צבאי יסד את שמונת ימי חנוכה לבכות עליך כמה אתה סתום .
2
לוח
יוסי | 27-12-2016 13:25
מתיתיהו היה רב גדול וכו יהודה היה רב גדול הם נילחמו על שמירת שבת לימוד תורה ללא ליבה וכו'