עייפה נפשי. ואז הגיעו הרב עמיטל זצ"ל ויוני גנוט - סרוגים

עייפה נפשי. ואז הגיעו הרב עמיטל זצ"ל ויוני גנוט

'קרעת לי את הלב', אמרתי ליוני, ומחשבותיי נדדו עשרים שנים אחורנית. נזכרתי איך ישבנו יחד על ספסלי בית המדרש, מקשיבים בערגה לשיחות של הרב עמיטל. הצטערתי מאוד. כמה חבל שהרב עמיטל לא זכה לשמוע את יוני

author-image
עייפה נפשי. ואז הגיעו הרב עמיטל זצ"ל ויוני גנוט

עייפה נפשי. בתחילה תמצתתי לעצמי את טענותיהן של חברות הכנסת יחימוביץ' ומיכאלי על סערת החצאיות. כשניסיתי לחדד מה ליבת הטענה שלהן נשארתי עם משפט אחד, פחות או יותר, 'אנחנו בעד קוד לבוש ומבינות את הצורך בו – אבל אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות ומה ללבוש'.

יום למחרת ניסיתי לתמצת את טענותיהם של הסטודנטים ב'בצלאל' על סערת הכרזה עם חבל התליה ונתניהו. למרבה הפלא זה יצא ממש דומה, 'אנחנו נגד הסתה והטפה לאלימות – אבל אף אחד לא יגיד לנו מה לעשות ומה לכתוב'.

ואז הבנתי. יש להם ערכים רבים. אבל מעל הכל עומד הערך של החירות האישית. החירות והמימוש העצמי עומדים לפני הכל ומעל לכל. בנינו עגל זהב חדש ושמו מימוש עצמי. אין עוד מלבדי. עייפתי.

* * *
ואז קראתי את הטור של ידידיה מאיר ('בשבע') שהגיע בדיוק בזמן. 'בואו נדבר על אמנות חזותית אמיתית. יצירה שמטלטלת אותך וגורמת לך לחשוב. זה מה שקרה לי עם הקליפ החדש "נשבעתי לך" של יוני גנוט'.

"נר לרגלי' היה השיר הראשון ששרתי לפני קהל, אי שם במסיבת הסידור בכיתה א' בבית ספר מעלות בבני-ברק". מספר יוני גנוט, "השיר הזה תמיד סימל בעיני תמימות נשכחת כמעט".

וידידיה מאיר הצטרף, 'יש משהו כל כך טוטאלי במילים של דוד המלך… זה לא סתם שיר רומנטי קסום. הוא מחייב. הכי מחייב. אתה ילד קטן שבקושי עומד על דעתך, רק הרגע למדת לקרוא ולהתפלל, ואתה צועק, אתה נשבע. לא מתחייב אני – נשבע אני. נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך'.

ובכנות נוגעת ללב מספר ידידיה על התחושות שלו בעקבות השיר, 'משהו בשיר נגע בי במקום מאוד עמוק. הציף זכרונות, שאיפות. אחרי שצפיתי בו בלופ אינספור פעמים, הלכתי לקרוא קצת את התגובות על השיר. שמחתי לגלות שאני לא בוכה לבד בחושך…'.

* * *
'קרעת לי את הלב', אמרתי ליוני, ומחשבותיי נדדו עשרים שנים אחורנית. נזכרתי איך ישבנו יחד על ספסלי בית המדרש, מקשיבים בערגה לשיחות של הרב עמיטל. הצטערתי מאוד. כמה חבל שהרב עמיטל לא זכה לשמוע את יוני.

הקשבתי שוב לשיר ופתאום בין הקולות של יוני ושל אריק סיני שמעתי גם את קולו העדין של הרב עמיטל זצ"ל, מספר לנו במסיבת חנוכה על הנאמנות של החולדה והבור: 'אני מבקש לדבר הערב על מה שקורה אצל חלק מן הנוער הציוני-דתי… לפנינו תופעה מרתקת וגם מפחידה. מילת המפתח היא "התחברות". הדבר היחיד והבלעדי המסוגל לקשר את אותם בני נוער לתורה ולמצוות הוא מה שנקרא בשפתם "התחברות".'

'סמכות ומחויבות – שני יסודות שבלעדיהם קשה לתאר אפשרות של חיים על פי התורה – הפכו להיות בלתי רלוונטיים… עצם השימוש במונחים אלה על ידי בני שיחם גורם לנתק מידי. ההתחברות שעליה הם מדברים היא התחברות אישית'.

'אין ספק שגישה כזאת לתורה ומצוות נובעת מן האווירה התרבותית השוררת כיום בעולם. העמדת האינדיבידואליזם הליברלי כיסוד מרכזי בתרבות, והעמדת זכויות הפרט בראש סולם הערכים, הביאו לידי הלך רוח של חופש ממחויבות. עצם המחויבות לערך או לאובייקט כלשהו מנוגד לרעיון החופש. מכיוון שכך, כל מחויבות – בין אם מדובר במחויבות לעם, למדינה, לחברה או למשפחה – אין לה מקום בעידן של חופש הפרט'.

'חלק מהנוער הוציא מהלקסיקון שלו את המחויבות להלכה. כל מחויבות פסולה. המושג סמכות מעורר אצלו חשד שמחויבות נגררת בעקבותיו, ומכאן גם ההתנגדות למושג סמכות. ואחרי שגם סמכות הוצאה מן הלקסיקון שלו, מה נשאר? נשארה ההתחברות'.

* * *
הרב עמיטל לא הסתפק בקיטורים. הוא דרש מאיתנו שנחדד את הניסוחים שלנו ונחליף את המילה 'מחויבות' במילה 'נאמנות'.
'למילים יש דינאמיקה. המלה "מחויבות" היא מילה חדשה המעוררת אסוציאציה של כפייה, של דבר שאינו חלק מעצמנו אלא כפוי עלינו. במקורותינו המילה הבאה במקום מחויבות היא נאמנות. המילה נאמנות מבטאת משהו שקרוב לאדם. מילה המבטאת דבר שאדם מתגאה בו'.

אחר כך המשיך הרב עמיטל וסיפר את הסיפור על החולדה והבור, ומשם הוא עבר לדרישה המופלאה של 'צדיק באמונתו יחיה' והסביר ששתובעת לא רק אמונה של הצדיק בקב"ה אלא גם נאמנות של הצדיק כלפי הקב"ה. (מתוך 'בין מחוייבות להתחברות')

* * *
ואיך למען השם, הצלחת יוני לקפל את השיחה הארוכה והיפה הזאת לשיר קצר של ארבע דקות ואחת עשרה שניות. 'נשבעתי ואקיימה – לשמור משפטי צדקך'

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו