אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

גיבור יומי לחנוכה: נציגם של אנשי הפלנטה האחרת

לעמוד מול מלאך המוות בשואה, ולנצח. לספר את סיפור השואה, לחוש שנית את מלאך המוות, ולהצליח. לעמוד מול מלאך המוות בפעם השלישית כעד במשפט נגדו, ולהתמוטט, אך לשוב לצמוח ולהקים משפחה.

26.12.16 14:30  כ"ו בכסלו תשעז
גיבור יומי לחנוכה: נציגם של אנשי הפלנטה האחרת
  ק.צטניק (איור: נעמה להב)

אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו… הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המִספר ק. צטניק."

אני מאמין באמונה שלמה שעליי להמשיך בשם זה כל עוד שהעולם לא יתעורר אחרי צליבת העם, למחות את הרעה הזאת, כשם שהאנושות התעוררה אחרי צליבת אדם אחד. אני מאמין באמונה שלמה שכשם שבאסטרולוגיה הכוכבים משפיעים על מזלנו, כן כוכב האפר אושוויץ עומד למול כדור ארצנו ומשפיע עליו."

כך אמר ק. צטניק, יחיאל די-נור (תרס"ט – תשס"א, 1909-2001) בעדותו במשפט אייכמן. כמי שראה את אייכמן פנים אל פנים בשואה, עמד כעד אישום ומסר את עדותו בפומבי. גם בה טבע את הביטוי "פלנטה אחרת" בקשר למחנה אושוויץ. במהלך עדותו התמוטט די-נור ונלקח לבית החולים.

חלק מהפרטים על דמותו של יחיאל די-נור מוטלים בספק, כיוון שחוויותיו מהשואה ומהתקופה שלפניה מעורפלות ואינן ידועות לגמרי לאיש. בנעוריו למד בישיבה המפורסמת "חכמי לובלין". היה מהיחידים שזכו ללמוד קבלה אצל ראש הישיבה, רבי מאיר שפירא מלובלין, מגדולי הדור ומייסד "הדף היומי". בצעירותו כתב ופרסם שירים והיה פעיל בתנועת "צעירי אגודת ישראל". במלחמת העולם השנייה נלקח לעבודות כפייה במחנה אושוויץ, ובמהלך השואה הוא איבד כמעט את כל משפחתו.

לאחר השואה החל די-נור לכתוב ספרים שבהם תיאר את השואה כפי שחווה אותה, בתיאורים קשים ואפילו בוטים. ספרו הראשון נקרא "סלמנדרה". את כתב היד של הספר הוא מסר לאיש הסוכנות היהודית, אליהו גולדנברג, שידאג להוציא אותו לאור. הספר פורסם תחת שם העט "ק. צטניק", שמשמעותו "אסיר במחנות ריכוז". הוא נמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם, אבל איש לא ידע מיהו באמת "ק. צטניק".

לצמוח מחדש

נינה אשרמן, צעירה ממשפחה תל אביבית בולטת החליטה כי היא מאתרת את מי שכתב את הספר "סלמנדרה". מציאת הסופר יחיאל די-נור, האיש שמאחורי שם העט "ק. צטניק", הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. הוא שמר באדיקות על אלמוניותו ולא רצה לפרסם את עצמו. קרובים לא היו לו, את משפחתו איבד בשואה. עם זאת, די-נור דווקא לא נדד בעולם אלא התגורר בתל אביב.  כשמצאה אותו נינה היא הפתיעה אותו בבקשה לא צפויה: היא רצתה להינשא לו.

אחרי הגבורה שהפגין באושוויץ כשהצליח להימלט מהנאצים, לשרוד ואפילו לעלות לארץ ישראל, הגיע שלב ב' בחייו של די-נור, שלב קשה לא פחות: עליו להקים בית בישראל, להביא ילדים לעולם, לכתוב את כל מה שחווה – ולהמשיך לחיות. חתונתם של נינה ויחיאל הייתה יוצאת דופן. בכל חתונה יהודית יש רגע אחד שבו השמחה נמהלת בעצב, כששוברים את הכוס ואומרים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", אבל בחתונתם של יחיאל ונינה זה לא היה רק רגע אחד. תחת החופה ביקש יחיאל די-נור לומר גם את תפילת "אל מלא רחמים", הנאמרת לעילוי נשמות המתים, וכן להגיד "קדיש". התפילות נישאו בחלל האוויר ומילאו אותו בזכר המאורעות האיומים, שמתוכם, למרות הכול, צומחים חיים חדשים.

=======================================

נלקח מתוך חוברת גיבורים שמוציא ארגון "קרוב ללב".

החוברת הינה חלק מ"ערכת חנוכה" שמופצת ברחבי הארץ ומטרתה ששכנים, דתיים וחילונים, יחגגו ביחד את החג מתוך אחדות וקירוב.

קרוב-ללב-logo

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו