בשבוע האחרון תהיתי ביני לבין עצמי על עוצמת הקצף של העוזרות הפרלמנטריות. קוד לבוש הינו דבר שנהוג בכל פרלמנט כמעט. אפילו בקונגרס האמריקאי אוסרים להיכנס עם חצאיות קצרות. אז מה הכעס והזעם? אפשר לחלוק ולחשוב שקוד הלבוש שקבעה הכנסת לא נכון ולא מתאים – אבל משם ועד תופי הטם טם וזעקות השבר המרחק רב.

עירית לינור רמזה לכך שזה קשור לכך שהעוזרות הפרלנטריות הן 'ילדות היסטריות ומפונקות'. יכול להיות. אבל זה לא מסביר את ההיסטריה של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ופרופסור טרכטנברג שנכנס לכנסת כאות מחאה בגופיה.

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/12/טרכטנברג.mp4]]]

ואז שמעתי מידידי היקר מוסה ברלין סיפור שהסביר הכל. פעם ראו את בן גוריון מסתובב בכנסת בבגדי חאקי. 'זה לא מתאים להסתובב כך בכנסת' אמרו לו. 'אתה צריך להגיע לבוש בחליפה ועניבה'.

'זה בסדר גמור חברים', ענה בן גוריון, 'קיבלתי לכך אישור מצ'רצ'יל'. 'מצ'רצ'יל?' שאלוהו בתדהמה. 'כן', ענה הזקן, 'פעם הלכתי בפרלמנט האנגלי בבגדי חאקי וצ'רציל ניגש אלי במבט נוזף. 'מיסטר בן גוריון, אצלנו בפרלמנט לא הולכים כך. בירושלים תלך איך שאתה רוצה, אבל כאן בלונדון יש כללים איך להתלבש'.

כששמעתי את הסיפור הבנתי למה הם כועסים. אם סר וינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'יל, אדריכל הניצחון במלחמת העולם השניה, הרשה ללכת בכנסת ישראל איך שרוצים, מי הוא זה ואי זה הוא שיחציף פנים וישנה סדרי עולם.