האם מותר להאמין לפרסום על איש ציבור דתי אשר לכאורה לפי הפרסום עשה מעשים מכוערים?
בוודאי שאסור להאמין בשום פנים ואופן, אלא אם כן הדבר נידון בבית דין קבוע שאינו מאולתר (או לחילופין בבית דין של שלושה רבנים אותם קיבל על עצמו החשוד מרצונו החופשי), והתקבלו עדויות מפי המתלוננות בעצמן (ולא ע"י עיתונאית ועסקנית שמספרות בטלפון ששמעו מפי המתלוננות), ולאחר קבלת העדויות והתלונות ומתן זכות ייצוג הולמת פסקו רבני בית הדין כי התלונות מוצדקות.
האם מותר לפרסם ברבים שמו של איש ציבור אשר לכאורה עלו כלפיו חשדות למעשים מכוערים?
בוודאי שאסור. ויתירה מכך, ההלכה היהודית קובעת כי גם לאחר הרשעה מוחלטת בבית דין, גם אז אסור מן התורה לפרסם את הדברים ברבים, אלא אם כן נראה לבית הדין שבנסיבות מקרה ספציפי זה ישנה חשיבות מיוחדת וחריגה לתועלת היוצאת מפרסום הדברים, וכמובן רק לאחר הרשעה מוחלטת כדין.
אז איך ניתן בכל זאת לעזור לנשים "לאזור אומץ" ולהתלונן כנגד איש ציבור בכיר בציבור הדתי?
ניתן למשל לפרסם קריאה רבנית הקוראת לכל מי שנפגעה/יודע על פגיעה שאולי נעשתה ע"י ח"כ ממפלגה דתית – לבוא למסור את עדותו. אך בשום פנים ואופן לא לשפוך דם בטרם עת.
ואם איש הציבור הדתי הודה בעצמו שלא "שמר נגיעה"?
גם אם יש עדים על עובדה זו, וגם אם כל העולם יודע מכך, ואף נראה לבית הדין כי ישנה תועלת מיוחדת מפרסום עובדה זו ברבים – גם אז "אסור להגדיל העוולה יותר ממה שהיא", כלשונו של החפץ חיים. וממילא עדיין חלות כל המגבלות שהוזכרו בתשובות הקודמות.
=======
הרב פנחס שפירא הוא חבר בית הדין שערי-משפט בירושלים, ומחבר שו"ת בריתי שלום.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
