הרב מרדכי ציון בשיחה עם הרב שלמה אבינר.
ש: מישהו טען שהדתיים הלייטים הולכים ומתקרבים לאיטם אל הרפורמים והוא הביע חרדה עמוקה על כך. האם באמת נשקפת סכנה כזאת?
ת: קודם כל, יש לדעת שאדם אינו חייב להחמיר. מותר להקל. מי שמקל אינו פושע. פעמים רבות כתוב בשולחן ערוך: המקל יש לו על מה לסמוך והמחמיר תבוא עליו ברכה. בספר מסילת ישרים עניין החומרה מתחיל רק בפרק על הפרישות, והוא מציין שלא כל אדם חייב להיות פרוש אלא שבעם ישראל חייבים להיות פרושים. הוא גם מציין שכל קולא צריכה בדיקה (סוף פרק ו). אבל אם בדקו אותה והיא על פי ההלכה, אין בעיה, זה בסדר.
ש: אבל מה דין אדם שמקל קולות שהן לא על פי ההלכה? האם דינו כרפורמי?
ת: לא. רפורמים זו אידאולוגיה שהתורה אינה מן השמים, לא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה, אלא המצאות של בני אדם. זו כפירה בתורה וזו כפירה בעם ישראל. אבל האדם שמרשה לעצמו להקל שלא כהלכה מוגדר במסילת ישרים שחסרה לו מידת הנקיות. גדר מידת הנקיות הוא לקיים גם דברים שאנשים מורים לעצמם התר שאין זה אסור ויצר הרע דוחף לכיוון הזה.
ש: אפשר לקבל דוגמאות?
ת: כן. במסילת ישרים בפרק יא, הוא מביא בעצמו שלוש דוגמאות בשם חז"ל: גזל, עריות ולשון הרע. הוא מסביר: לאו דווקא גזלן ששודד עם נשק אלא אדם שמרשה לעצמו לרמות בעסקים. עריות לאו דווקא ניאוף אלא מי שמרשה לעצמו קירבה מכל סוג עם נשים, מה שנקרא בימינו חברה מעורבת. לשון הרע לאו דווקא ישירות, אלא מה שמה שנקרא אבק לשון הרע, כלומר לשון הרע מתוחכם ועקיף.
מי שלא מקיים תורה – הוא רפורמי?
ש: הדברים האלה כאילו נכתבו היום. אבל סליחה שאני עוד פעם שואל: אם אדם מחליט לא לקיים חלקים של תורה ולעשות כמו בתוך שלו אז בעצם הוא כופר בתורה, אם כן הוא רפורמי.
ת: לא נכון. רפורמה כמו שאמרנו זו אידיאולוגיה, פה מדובר בכניעה ליצר או בסחב החברה. זה מין נוחיות כזאת.
ש: אבל גם זה נורא!
ת: בודאי שזה נורא אבל זו לא תופעה חסרת תקווה. אנחנו מכירים אותה מהספרדים המסורתיים, שקיימו מצוות וגם לא קיימו מצוות. למשל, הלכו לבית הכנסת ומשם נסעו לעבודה, או הלכו לבית הכנסת ומשם נסעו לים. הם לא טענו שהתורה מתירה, הם רק טענו שככה נוח להם. ואכן לבסוף חזרו בתשובה. אבל הרפרומים האשכנזים טענו שהתורה השתנתה וזה כבר מהלך מסוכן שהחזרה ממנו מאוד מסובכת.
גם רב לייט הוא רב
ש: אני לא יודע אם מותר לשאול שאלה כזאת, אבל בכל זאת אני חייב לשאול: כל מה שדיברנו עד עכשיו מתייחס ליהודי מן השורה אשר מרשה לעצמו להיות לייט אבל מה דין הרב הליברלי שפוסק פסקים לייטים?
ת: אכן. מצד אחד זה יותר חמור לאין ערוך ומצד שני צריך להיזהר בכבודם של רבנים. כל הזמן אני נשאל על ידי יהודים תמימים, אם אותם הרבנים יש לכנות בתור רב או לא?
ש: מה הרב עונה?
ת: אני עונה שכן.
ש: למה?
ת: אני לא יודע למה, אבל אני אומר לכבודו של אותו רב. פעם אחת יהודי אחד לייט עם כיפה קטנה על הראש, שמרשה לעצמו כל מיני עבירות שלא נפרט, אמר לי: אתה רואה את הרב הלייט הזה, אני לא סובל אותו.
ש: זה מעניין מאוד. זה אומר שיש לו חושים בריאים.
ת: נכון מאוד. הוא מרשה לעצמו אבל מצפה מרבנים שיהיו נאמנים לתורה ולמצוות. זה לא אומר שהוא מתחייב להקשיב לדבריהם.
ש: גם זה מעניין מאוד.
ת: הרבה פעמים לייט שואל אותי שאלה, הוא שואל בכבוד, אבל מוסיף: אני לא מתחייב ללכת על פי התשובה. אדם ישר.
ש: נכון. אם כן, המסקנה היא שאין סכנת גלישה אל הרפרומה.
ת: לא אמרתי זאת. הסכנה הזאת כן קיימת. רק אמרתי שהיהודי הלייט הפשוט הוא אינו רפורמי אלא יש לו בעיה אחרת.
ש: ואיך מתקנים את הבעיה הזאת?
ת: גם זאת אנחנו יודעים מזמן. ריבוי לימוד תורה. לא רק גמרא והלכה אלא גם ענייני אמונה המרוממים את האדם אל רבונו של עולם, כי סוף כל סוף יש לכל אדם מישראל נשמה אלקית המושכת אותו אל רבונו של עולם, אל הטהרה ואל הקדושה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
