חיילים ומפקדים מוכשרים העמיד עם ישראל, ואחד מהם הוא תא"ל (במיל') אופק בוכריס. האיש לחם בגזרות שונות ובקרבות רבים – וניצח. הוא יודע להוביל ויש לו רוח לחימה, ונראה שהוא אפילו מוכשר בזה. אך על אף שהוא לוחם דגול, שלחם רבות, במלחמה הגדולה באמת – מלחמת היצר – הוא הפסיד, לפי הודאתו.
וכפי שמספר בעל תורת חובות הלבבות, רבינו בחיי אבן פקודה, מעשה בחסיד אחד שראה אנשים הולכים ותופים בידם ושמחים על שניצחו במלחמה נגד המדינה הסמוכה. פנה אליהם החסיד ואמר להם: 'למה אתם כל כך שמחים? את המלחמה הקטנה ניצחתם, המלחמה הגדולה עדיין לפניכם!'. אמרו לו האנשים: 'אבל הייתה זו מלחמה גדולה מאוד, ומדוע תאמר שמלחמה קטנה היא?', השיב להם החסיד: 'כי כל מלחמה בעולם הזה נחשבת לקטנה לעומת המלחמה נגד היצר הרע, שהיא ורק היא נחשבת למלחמה גדולה' (תורות חובות הלבבות ב, ה. מקור הדברים בקוראן, ככל הנראה).
הפסיד במלחמה הגדולה
כך שעל אף שלא היה שם אונס, כדבריה הברורים של המתלוננת, ועל אף שהבעילות שבעל היו בהסכמה, כפי שעולה מהסדר הטיעון, אין הדבר משנה לנו כלל. היהדות, שעל בניה נמנה אותו קצין נשוי, לא רואה בבגידה בבת הזוג אופציה מותרת. הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך" חל גם על הרעיה, וכולל גם את האיסור להרע לה ולצער אותה, גם אם "לא תנאף" לא אוסר על גבר לקיים יחסים עם אישה לא נשואה. וכך, גם אם הכל היה נעשה לפי החוק, אין במעשי זנות פאר והדר. להפך, יש בהם בושה וכלימה. הודאת פיו ענתה בו: יצרך הכריעך במלחמה הגדולה.
בוכריס שילם מחיר על חטאיו, והוא ימשיך לשלם. אך ברגע שייתום הפרק המשפטי, כדאי שנרפה. זהו. עכשיו זה כבר בינו ובין בני ביתו, בינו ובין אלוהיו. ההתעסקות היתרה במעשיו נובעת, בין היתר, מאיזו תאווה זדונית להדיח אבן אחר הנופל. להתנקות ע"י דחיפת השעיר לעזאזל במורד הצוק. די. אין לזה מקום.
השנאה המפעפעת של השמאל
ועל כל אלה מסתפחת גם שנאה מבעבעת כלפי "שחור השער" שמטמא את "בנותינו", או: כלפי המתנחל סרוג הכיפה שהגיע לעמדות מפתח. שימו לבכם, למשל, לדברים שכתבה בעיתון "הארץ" איריס לעאל: "התבוננו בפניו של האיש הזה [בוכריס]. בניגוד הצורם בין תוויהם הגסים, הנוטים מטה כמו קוקר ספנייל עגום, לבין הברוטליות של מעשיו. בחנו את הבעת התמיד הבוכייה שהן עוטות, את התחנונים לאמון הציבור ואת החפות המזדעקת מהן, ועמתו אותה עם הדבר הכיבי, הרקבובי, המצוי מתחת למסיכה".
היש סיבה אחרת לכתוב דבר כזה מלבד שנאה עמוקה? ואם יש ספק מניין נובעת השנאה, תבואנה פסקאות ההמשך ותגלינה את האמת במלוא כיעורה: "בוכריס, בוגר המכינה הקדם צבאית של ישיבת עטרת ירושלים — לצד מוטי אלון; יונתן ברנסקי, ממציא הזיית קרקל ואמצעי המניעה, והח"כ מהבית היהודי החשוד בהטרדות מיניות — הוא מטובי בניה של הציונות הדתית. אותה תנועה משיחית שלה סגדו ואותה העריצו גם אנשי שמאל מובהקים. ההכלאה של צבר ישראלי לוחם עם תלמיד חכם, של כובש אדמות פלסטיניות פרטיות עִם בקי בגמרא מחרמנת אותם: חגור וציצית, אבק ותפילין, צניעות וזימה".
מפעל ההתנחלויות קשור לאונס נשים
ואל תאמרו, כתבת מרשעת. זהו. גם אנשים חשובים וחושבים, פרופסורים מעוטרים ומכובדים, שיתפו את דבריה ללא מורא, כאילו אין פסול בדברי גועל כאלו. ומה תאמרו על התגובה הבאה: "את פניהם של מי אתם רואים? פנים של פשיטת רגל מוסרית שהחלה בתחושת בוא המשיח ב-1967 ומסתיימת בחורבן"?
ומה עם זאת, המנסה לקשור את מפעל ההתנחלות עם אונס נשים: "נכון שיש לצערנו הרב פושעים אלימים הכופים את עצמם על זולתם במקומות שונים, אבל האם לא נראה לך שחוסר היכולת להתייחס לבני אדם אחרים כאל בני אדם ולכבד את אנושיותם, את ריבונותם, את חירותם ואת כבודם, היא המכנה המשותף? הלא אין זה מפתיע לגמרי שפעמים רבות מדי היד אשר גוזלת אדמות היא גם היד שמחללת את גופן של נשים…"?
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
