אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

פרשת לך לך: הקשר הכפול לארץ ישראל

יש עומק בקשר שלנו לארץ ישראל, מעבר להיות "ארץ מולדת", מעבר להיותה הארץ שאליה הולך אברהם. הקשר שלנו לארץ ישראל הוא קשר אלוקי

פרשת לך לך: הקשר הכפול לארץ ישראל
  צילום מסך ערוץ היוטיוב של החמ"ד

ערב שבת קודש לפרשת "לך לך.. אל הארץ אשר אראך" סיפורו של עם ישראל לדורותיו, בכמה פסוקים. בחירת עם ישראל, בהליכה מתמדת לארץ ישראל, והכל מכוח ציוויו של הקב"ה. ננסה עוד משהו מתוק לקראת שבת המלכה, קצר ככל שניתן.

ננסה ללמוד את הפסוק הראשון בפרשה: "וַיֹּאמֶר יי אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיך אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ."

לא נעסוק בעומק המשמעות של "לך לך", אלא בסופו של הפסוק: "אל הארץ אשר אראך" כמה שאלות עולות: מדוע הקב"ה לא אומר לאברהם מהו היעד המדויק? לאן הולך אברהם? איך ידע אברהם שהוא הגיע למקום הנכון? מה המשמעות של ההליכה אל "הבלתי נודע", מה זה בא ללמדנו?

המדרש שאל, וענה נפלא: "למה לא גילה לו? כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה.. כך 'אל הארץ אשר אראך', וכך 'אל אחד ההרים אשר אומר אליך'" יש ערך להפתעה… הקב"ה מבקש לחנך אותנו לחבב את ארץ ישראל ולאהוב אותה.

אברהם התחיל ללכת לפני שידע לאן

על השאלה, כיצד ידע אברהם לאן לצאת, ענה הראב"ע: "גילה לו הסוד, כי כן כתוב (פסוק ה') "ויצאו ללכת ארצה כנען "לפי האבן עזרא בטרם יצא אברם לדרכו גילה לו ה' את 'הסוד' לאן עליו ללכת (אך עדיין קשה – למה שם הארץ "נשמר בסוד" ולא אומר לו ה': 'לך לך… אל ארץ כנען'? הרמב"ן ענה אחרת. הוא כתב שאמנם אברם לא יודע מהי הארץ, ולאן הוא צריך להגיע. הוא ישתדל, יבדוק, ינסה מכל כיוון עד שה' ייראה אליו. הקב"ה נותן לאברם להגיע לזה לבד… במאמץ וברצון פנימי להיות מסוגל לכוון לרצון ה': "אל הארץ אשר אראך"" – היה נודד והולך מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען, ואמר לו (בפסוק ז' להלן) "לזרעך אתן את הארץ הזאת", אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך" ואז נתעכב וישב בה…ומפני זה אמר (אברהם לאבימלך, להלן כ', י"ג) "והיה כאשר התעו אתי א-להים מבית אבי" – כי היה תועה כשה אובד."

כך גם הסביר הרמב"ן, מדוע מקום המקדש לא מופיע, אלא המקום לא מוגדר וללא יעד ברור "לשכנו תדרשו". כתב הרמב"ן (דברים י"ב) :" שתלכו מארץ מרחקים ותשאלו: אנה דרך בית ה'? ותאמרו איש לרעהו: לכו ונעלה אל הר ה',.. ובספרי.. דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא" יש בתורה הכוונה למאמץ, לדרישה מהאדם לעשות מאמץ מצדו ואז הקב"ה "מגלה" ונראה לאברהם. הזוהר (מתורגם) מלמדנו את אותה נקודה, מזווית אחרת. למעשה, הפניה של הקב"ה התחילה אחרי שאברהם עשה את הצעד הראשון. רק אז פונה אליו ה' "לך לך". והכלל הכל-כך חשוב של "מי שבא לטהר עוזרים לו…" נמצא כאן.

"בוא וראה מה כתוב "ויקח תרח וגו' ויצאו אתם מאור כשדים". 'ויצאו אתם', 'ויצאו אתו' צריך לכתוב?! כי כתוב 'ויקח תרח'. למה כתוב "ויצאו אתם"?! אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה יצאו, כי הם שרצו לצאת בעיקר מתוך הרשעים, ואחר שראה תרח שאברהם בנו ניצל מתוך האש, חזר לעשות רצונו של אברהם, ומשום זה, ויצאו אתם תרח ולוט. ובשעה שיצאו מה כתוב בהם, "ללכת ארצה כנען" כי רצונם היה ללכת לשם. מכאן למדנו שכל מי שבא לטהר עוזרים לו. בוא וראה שכך הוא, כי כיון שכתוב "ללכת ארצה כנען", מיד כתוב, "ויאמר ה' אל אברהם לך לך וגו'". וטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען, לא כתוב לך לך…

הקשר הכפול לארץ ישראל

בסוף דברי הזוהר הוא מלמד נקודה נוספת משמעותית: "ולמה יאמר לו "לך לך מארצך וממולדתך", אלא עיקר הדבר כמו שאמרנו, "אל הארץ אשר אראך" – אראך מה שלא יכולת לעמוד עליו, ולא יכולת לדעת הכוח של ארץ ההיא, שהוא עמוק וסתום." זו תשובה עמוקה לשאלה, אם אברם כבר הולך מעצמו לארץ כנען, מה טעם בציווי הקב"ה?

וזה לימוד גדול. הקשר שלנו עם ארץ ישראל הוא כפול. אחד- כפי שמופיע במגילת העצמאות "בארץ ישראל קם העם היהודי בה עוצבה דמותו הרוחנית והמדינית.." מה שאנו קוראים "ארץ מולדת". "כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי..", זה אולי מתאים לכל אומה ולשון.

אבל, ע"פ הזוהר, הציווי של הקב"ה לאברהם: "לך לך"- "הכוח של הארץ ההיא, שהוא עמוק וסתום". יש עומק בקשר שלנו לארץ ישראל, מעבר להיות "ארץ מולדת", מעבר להיותה הארץ שאליה הולך אברהם. הקשר שלנו לארץ ישראל הוא קשר אלוקי וכך כתב הרב באורות: "…אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל…"

ללכת לאן שהקב"ה רוצה שתלך

ה"שפת אמת" ענה על השאלה, מדוע אין בציווי יעד ברור אלא "אל הארץ אשר אראך" דרך לתפיסת עולם שלימה: "ברש"י ובמדרש למה לא גילה לו מיד כו' פשוט כי זה עצמו בחינת ארץ ישראל. להבטל בכל החושים והרצונות רק לרצון השם יתברך כמו שכתוב לך לך מארצך כו'. דהיינו כל התדבקות חיצוניות להשליך הכל עבור לראות רצונו יתברך ואז נתגלה רצונו להאדם. והכלל כי זה צריך להיות תמיד רצון האדם רק לשמוע ולקבל מה שאינו יכול, שאין שיעור לידיעתו יתברך כראוי להיות בטל יותר ויותר תמיד. וזהו שמעי בת וראי כו' שתמיד צריך להיות בבחינת ראיה והסתכלות והאזנה לקבל מה שלמעלה מהשגתו על ידי ביטול שכלו וידיעתו עתה".

ה"שפת אמת" מלמד שהאדם בכל מסכת חייו צריך להיות בתנועת נפש של "להתבטל כל החושים והרצונות.. להשליך הכל עבור לראות רצונו יתברך". זה אתגר לא פשוט! אנחנו רגילים בדרך כלל, לדעת לאן אנחנו הולכים, לפני היציאה לדרך מפעילים "ווייז", ותמיד רוצים לתכנן ולהתארגן בהתאם ליעד מוגדר וברור. אדם קם בבקר ויודע מה מקום עבודתו, כמה שכר יקבל ולאן הוא יוצא בימי החופשה.. אברם נדרש על כל זה לוותר!! הוא נדרש לשמוע בקול ה' בלי שום מקום לרצונותיו שלו ובלי לדעת ולהבין לאן פניו מועדות. האדם נדרש להתבטל לפני רצון ה'. (אמנם המדרש בתנחומא למד שזה ניסיון בתוך ניסיון. הניסיון הראשון היה " לך לך" עצם הציווי לעזוב את ארצך ובית אביך, ויותר מזה, ההליכה למקום לא נודע").

ר' לוי יצחק מברדיטשוב הדגיש לא את ההתבטלות להקב"ה כפי שכתב ה"שפת אמת", אלא ראה בכך נתינת מקום ל"קול הפנימי" (נהגנו לומר שאינטואיציה, זה אחד משישים בנבואה..). וכך הוא כתב (קדושת הלוי): "אל הארץ אשר אראך, הכלל כאשר האדם מסופק אם לעשות או לא אזי ישכיל בשכלו אם יש לו איזה בהירות השכל אזי יעשה, וזו אשר אראך לשון בהירות השכל" אברהם יודע מתי הוא הגיע לארץ ישראל כאשר הוא ירגיש ויחוש שהוא הגיע. כשהקול הפנימי שלו יגיד לו, זו ארץ ישראל. כשאדם מחפש את האמת הפנימית, את קול ה', או אז – קולו הפנימי ההכרה השכלית היא בהירה והוא מרגיש מתוכו- זה זה..

הקב"ה מבקש מאיתנו מאמץ

ועוד הארה יפה של ה"נתיבות שלום" מדוע מופיע "אל הארץ אשר אראך": "בתחילה נזכר הלשון ויאמר ה' אל אברם, אמירה בלבד, ועל זה אמר לו הקב"ה שילך אל הארץ אשר אראך. פירוש אל הארץ ששם אתראה אליך. כי בחו"ל היה רק אמירה ולא נתגלה אליו בבחינת ראיה… שהארץ שבה יתראה אליו היא הארץ הנבחרת". כפי שלמדנו בכוזרי. גילוי אלוקי אפשרי רק בארץ ישראל. הקב"ה אומר לאברם לצאת , הוא ייראה אליו רק במקום המיוחד למפגש של הקב"ה עם עם ישראל. "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד.."

תורה גדולה למדנו בכך שהציווי לא היה מוגדר אלא "נשאר פתוח" "אל הארץ אשר אראך". אנחנו ממשיכים להתחנך ולחנך לחבב עלינו את הארץ (המדרש), הקב"ה מבקש מאתנו מאמץ, בקשה, שאנחנו נדרוש ונחפש את הארץ, וגם כשאנו חיים בארץ ישראל ונולדנו בה, יש מקום להמשיך ולהתאהב בה (הרמב"ן) להבין את עומק משמעותה, ואת הקשר האלוקי בינינו לבין הארץ (הזוהר) ולהבין את עמקי סודותיה. "הבא לטהר עוזרים לו" (וזו תורה גדולה בפני עצמה..) וההתבטלות לרצון ה'. כך ה"שפת אמת" מלמד אותנו מעבר לארץ ישראל. לדעת לשחרר.. להיפתח לרצון ה' "עשה רצונו כרצונך".. ר' לוי יצחק נתן מקום לקול הפנימי, לתחושת הלב ורחשי הלב, החשובים כל-כך במהלך חיינו. נשתדל ללכת בכיוון שלמדנו. ארץ ישראל איננה שטח, חצי סיכה על מפת העולם. "אל הארץ אשר אראך" לעולם יש לאן ללכת, לאן להתקדם ולאיפה לטפס..

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו