נצחונו של המועמד הרפובליקני, דונלד טראמפ, לנשיאות ארצות הברית, אמנם צפוי להתקבל בברכה על ידי רוב המערכת הפוליטית.

זהבה גלאון והשמאל הרדיקלי, אולי יחמיצו פנים, ויגידו שלא לילד הזה הם פיללו, אבל במפלגות הקואליציה ובעיקר בממשלה, כמובן יברכו וינסו להתקרב לנשיא החדש של ארה"ב ככל הניתן. אלא שלצד השמחה, בעיקר על כך שעידן אובמה-קלינטון הגיע לסיומו, כעת על כתפיו של נתניהו מונחות משקולות כבדות שכבר הונחו על ידי שותפיו מימין.

אם בשנים האחרונות הייתה לנתניהו תירוץ אחד קבוע על הפגיעה בהתיישבות ואת הקפאת הבנייה בחלקים נרחבים בארץ ישראל – לחץ מצד הממשל האמריקאי, כעת, לפחות על פי הצהרותיו של טראמפ בחודשים האחרונים אודות זכותה של ישראל לבנות בכל רחבי הארץ, נתניהו צריך להבין שנגמרו לו התירוצים.

פעם ראשונה נתניהו תחת נשיא רפובליקני

לראשונה בתקופת שלטונו, מאז 96', נמצא נתניהו תחת שלטון רפובליקני ולא דמוקרטי, בהקבלה אלינו, בארה"ב שולט כעת הימין ולא השמאל. מדובר בנוצרים אוהבי ישראל, שהצהירו לא אחת על תמיכה מוחלטת בישראל בעיקר מול המדינות המוסלמיות שסביבה. כעת עם חילופי השלטון, לא נראה שהבית הלבן יעשה 'נו נו נו' על כל מכרז לבנייה בשילה או בשכונת רמות בירושלים, כך שעל ראש הממשלה לתת את ההוראות להתחיל ולבנות.

אבל לא רק לנתניהו הגיעה תקופת התירוצים לסיומה. גם שותפיו הטבעיים מימין, בעיקר חברי מפלגת 'הבית היהודי' ובראשם השר נפתלי בנט, יצטרכו להיות כעת הרבה יותר נחרצים בדרישותיהם. אם עד עכשיו ראשי המפלגות הימניות יכלו להדוף את טענות המצביעים שלהם, בכך שקשה מול האמריקנים, כעת זה הזמן לאתגר את נתניהו מימין, בכל הכח.

שמונה השנים הקשות של יו"ש מסתיימות, וכעת זה הזמן לבנות ולפתח, לסלול ולהקים. צריך לזכור שיש 4 שנים לכך, וזה הזמן לקבוע עובדות בשטח, שיתנו חיזוק ל-50 השנים הבאות.

זה הזמן של נתניהו ובנט לפרוע את השטרות מהבטחת הבחירות של טראמפ, כפי שהצהיר בשידור מוקלט בכנס התמיכה בו בישראל: בואו ונעשה את ארה"ב וגם את ישראל גדולות שוב.