ביחס לשאלה האם ניתן לדבר על שופט דתי או שזה הוא חילול השם שאדם דתי משמש במערכת מתחרה לתורת ישראל. יש בכך דעות שונות בפוסקים, יש שאסרו מכל וכל וברוח זו כתב הרב וולדנברג:

לפעמים קורה שאחדים משופטי הערכאות מביאים בפסקים השוואות גם מחוקי תוה"ק, או להבדיל סיוע מחוקותיהם לחוקי תוה"ק. ונמצאים כמה המתברכים בלבם כי בצורה כזאת נחלש כבר מחומר האיסור, וישנם היוזמים אפילו לחבר חיבורי חוקים בצורה כזאת. אבל באמת טועים בזה טעות מרה, ואדרבה עוד קוץ בזה, דמה לו לכהן בבית הקברות, מה לחוקי השם ברוך הוא, להעמידם בכפיפה אחת עם חוקי אנוש זרים?'[1]

וכן הרב עובדיה יוסף הכריע כי ישנו איסור ברור להיות שופט או עורך דין וזה לשונו: עורך דין ירא שמים, שנדרש לייצג בבית המשפט אדם שתובע ממון מחברו, לפי ההלכה חייב להימנע מכך, שהרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה.[2]

במצב של היום אין דין ערכאות

לעומתם יש שהתירו לאדם דתי להשתלב במערכת המשפט וזאת מתוך מגמה להשפיע מבפנים ולעשות ככל יכולתם לקרב את פסיקת בתי המשפט להלכה. ברוח זו כתב הרב מרדכי אליהו: במצב הנתון יש חשיבות ותועלת בשופט דתי כמו גם בעורכי דין שירימו קול התורה בכל מגזרי החיים, שיסבירו ויבהירו את דרך התורה וחוקיה.[3] אף הרב אברהם שפירא, ראה ערך לשופט דתי אשר יפעל להאדרת המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט. [4]

לעניות דעתי יש לתת את הדעת לכך שאיסור ערכאות קיים רק כאשר ישנה אלטרנטיבה לעשיית צדק על פי תורה. כוונת הדברים, בזמן שקיימים בתי דין בישראל אזי ישנו איסור לפנות לערכאות והציבור אינו יכול לקבל על עצמו מערכת משפטית אחרת, אולם במידה ואין אלטרנטיבה תורנית אזי רשאי הציבור לבחור בשופטים שאינם דנים על פי תורה. זו לשון הרמ"א:עיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים … יכולין לקבל עליהם בית דין שאינו ראוי מן התורה עכ"ל.[5]

אין איסור לכהן כשופט

המצב הקיים כיום במדינת ישראל הוא שיש ציבור גדול אשר לצערנו אינו רואה בבתי הדין הרבניים כתובת לגיטימית לפתרון סכסוכים. ציבור זה מוגדר על פי הפוסקים כתינוקות שנשבו. כלפיו, ניתן לומר שהוא בטעותו נמצא במקום שאין אלטרנטיבה שיפוטית אלא בית המשפט וממילא אין איסור ערכאות להבנתם (המוטעית) של 'תינוקות שנשבו' אלו. כל עוד המצב הוא שאין בנמצא אפשרות אחרת חוץ מבית משפט, וציבור גדול פונה באופן טבעי לבית המשפט אין איסור לכהן כשופט.

אדרבה, במצב זה, השופט מסייע לקיום מצוות דינים שהיא אחת משבע מצוות בני נוח המוטלות על כלל האנושות. כמובן שכל זאת נכון רק כלפי תינוקות שנשבו אך מי שאורח חייו מכוון להלכה לא יכול להתעלם מקיומם של דיינים וממילא איסור ערכאות קיים במלוא תוקפו. לבעלי דין אלו, יציע השופט לפנות לדין תורה או להגיע לפשרה, ובלית ברירה יסמוך על הרב אשר וייס שכתב כי איסור ערכאות 'רובץ כל כולו על המתדיינים'. והוסיף 'נראה לי, שטוב אם יהיו יותר תלמידי חכמים שתורת ישראל חשובה להם שיהיו יושבים בדין כשופטים במדינת ישראל, אנו זקוקים לעורכי דין שמדקדקים במצוות, לשופטים שמדקדקים במצוות ומשתדלים לשפוט כמה שיותר לפי רוח התורה' [6].

==

הרב אריאל בראלי הוא דיין וראש מכון 'משפט לעם'.

[1] שו"ת ציץ אליעזר,יב,פב

[2] יחוה דעת ד, סי' סה

[3] תחומין ג עמ' 244

[4] שם עמ' 239

[5] שו"ע, חו"מ סי' ח סעי' א

[6] מנחת אשר, דברים, סי' ג,