[רשם: הרב מרדכי ציון]

שאלה

הנשיא לשעבר נפטר בליל יום ד'. איך הציבו את ארונו ברחבת הכנסת לחלוק לו כבוד עד יום ששי ולא קברו אותו? הרי אין מלינים את המת בירושלים?

תשובה

הגרי"מ טוקצ'ינסקי כותב בספר גשר החיים (ח"ב פ"ג) שאין איסור הלנת המת בירושלים אלא בין החומות, וכן בספרו העיר הקודש והמקדש (ח"ג פי"ד). המקור למעבר על פני הארון ניתן להביא מהנחת הכתרים של המלכים על ארונו של יעקב אבינו במסע לווייתו (רש"י על בראשית נ, י ע"פ סוטה יג, א).

אמנם הגרי"מ חרל"פ סבר שהלנת המת שייכת גם בירושלים חדשה. בעיצומו של חג השבועות של שנת תש"ח, נפטר האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת'. הר הזיתים לא היה בידינו, ולכן לא יכלו החסידים לקבור את רבם בחלקת הקבר שבהר. לבית הגרי"מ חרל"פ הגיעו נציגים מחסידות גור, ובפיהם שאלה: האם לקבור את ה'אמרי אמת' מייד במוצאי שבועות, כי בירושלים אין מלינים את המת, או שמא מחשש הירי וההפגזות הרבות עדיף להמתין עד אור הבוקר

הגרי"מ חרל"פ פסק שהקבורה תתקיים מייד במוצאי החג, אבל ביקש מהנציגים ללכת גם לרב הראשי, הגרי"א הרצוג, וגם להגאון מטשיבין, ובסוף לנהוג על פי הרוב. שמעו נציגי גור והלכו לרבנים שהזכיר. מכיוון ששני הרבנים, הרב הראשי הג"ר הרצוג והגאון מטשיבין, הסכימו לדעתו של הג"ר חרל"פ, נערכה ההלוויה של הרב'ה מגור מייד באותו ערב. עד היום מקום קבורתו של הרב'ה מגור, בעל האמרי אמת, בחצר ישיבת גור בירושלים (שירת הי"ם עמ' 108).

אבל משום כבוד המדינה וכבוד המת, אפשר להקל, ובמיוחד כי אנו פוסקים שהלכה כדברי המיקל באבלות. וגם אפשר לצרף דעתו של הרדב"ז (ב, תרלג) שאין איסור הלנת המת בירושלים בזמן הזה.