ב-20 השנים בהן זכיתי להכיר את הרב יוסף חיים סיטרוק זצ"ל, פגשתי מנהיג יהודי אמיץ, אוהב עם ישראל וארץ ישראל, הנילחם ללא חת על כל קוץ של הלכה מבלי להרתע מפני המלעיגים.

הרב סיטרוק הרביץ תורה ליהדות צרפת במשך עשרות שנים והיה נערץ על היהודים וגם על הלא-יהודים ברחבי צרפת. הרב היה זוכה מעצם מעמדו כרב לכבוד מלכים, עד כדי שאני מתפלל שבמדינת ישראל השלטון יכבד רבנים בכזו צורה. פגשתי את הרב בביקוריו בארץ וביחוד בחברון, ותמיד זכינו לקבל ממנו סיוע, תמיכה וחיזוק. במיוחד אהב הרב את ילדי התלמוד תורה שלנו בחברון ושמעתי מהרבה אנשים, שהרב היה משבח בפניהם את הילדים שפגש פעמיים בחברון. הרב בחן אותם בתנ"ך ומשנה והתלהב מהידע הרב שהפגינו.

לפני 3 שנים יצאתי לצרפת למסע לעידוד עליית חרום לפני שיהיה מאוחר, והרב זצ"ל אירח אותי בחום רב. אחרי שדרשתי אצלו בבית הכנסת, ניגש אלי ואמר לי בכאב – "אתה צודק, המצב חמור ואינו ניתן לתיקון. תוך 10 שנים אין יהדות ויהודים בצרפת". לשמוע משפט כזה מרב שכל יוקרתו נעוצה בקיומה של יהדות צרפת – דבר זה מעיד על אהבת האמת ועל אומץ יוצא דופן.

בשעה שכל מיני רבנים ומנהיגים בישראל נמנעים מלומר את אותה אמת פשוטה אשר זועקת גם מהתנ"ך ומחז"ל וגם מהמציאות הממשית בה אנו חיים – שהגלות אינה אלא בית קברות עבור היהודי – האיש שהיה מזוהה יותר מכל אחד אחר עם יהדות צרפת אזר אומץ לומר את אותה אמת, משום שאהבת ישראל שפעמה בו גברה על כל השיקולים האחרים.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.