כיום, ישיבת "מרכז הרב" הינה אחד ממרכזי התורה הגדולים בארץ. הישיבה ממוקמת בשכונת "קרית משה" בירושלים ושלוחתה בבית מדרש "נחמת רחל" שבקבר רחל. סגל ההוראה של הישיבה מונה למעלה מעשרים ר"מים ורבנים, שכולם בוגריה. בישיבה פועל גם מכון הלכה ברורה בו לומדים כשלושים רבנים העוסקים בבירור הלכה והוצאה לאור של כתבי הראי"ה קוק וכן מכון הרצי"ה העוסק בהוצאה לאור של הכתבים המחשבתיים של הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה קוק.

הקמת הישיבה ע"י מרן הראי"ה זצ"ל

ניצנים ראשונים של הקמת הישיבה החלו בחוג מצומצם של מספר תלמידי ישיבות ירושלמיות שהתכנסו יחדיו כדי לשמוע שיעורים בהלכה ואגדה מפיו של הראי"ה קוק. כבר בתחילת דרכה של הישיבה, ידע הרב שלא תהיה זו ישיבה ככל הישיבות ושירטט שלוש מטרות עיקריות, אשר המשותף לכולן הוא "חיים של יצירה":

א. הכשרת תלמידי חכמים צעירים שיוכלו להיות כוחות רוחניים משמעותיים ולהשפיע על מהלך חייו של עם ישראל בארץ ישראל.

ב. פיתוח יצירות תורניות שתשלבנה במהלכן הדידאקטי את המימד העיוני עם המימד השיטתי בסידור הרצאת הדברים.

ג. מרכז הרב יהווה הכנה ליסוד ה"ישיבה המרכזית העולמית" שתשפיע על "חידוש החיים הרוחניים שלנו… ועל כל חיינו הלאומיים ההולכים כעת להתחדש על אדמת הקודש".

תוכנית הלימודים ומגמות החינוך בישיבה נכתבו לראשונה באחד מערבי חנוכה בשנת ה'תרפ"ב (1922) על-ידי הרב דוד כהן ("הנזיר"), תלמידו המובהק ומקורבו של הרב, על פי בקשת רבו. תוכנית זו הייתה מקיפה מאד והיוותה חידוש נועז ומרחיק לכת בעולם הישיבות של היישוב הישן. חדשנות זו מתבטאת הן בהיקף הידיעות שנדרשו מתלמידי הישיבה בתחומי הנגלה (תלמוד, משפט) והנסתר (לימוד קבלה) והן בתכני הלימוד עצמם שכללו לימוד תנ"ך, התמודדות עם בקורת המקרא והעמקה במחשבת ישראל לדורותיה.

הישיבה בתקופת מרן הגרי"מ חרל"פ זצ"ל:
הרב יעקב משה חרל"פ, רבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים ו"איש ברית קדשו" של הרב, ששימש כראש הישיבה עוד בתקופת חייו של הראי"ה קוק, המשיך בתפקידו זה גם לאחר מותו של הרב. מצבו הבריאותי המעורער של הרב חרל"פ הוסיף קושי על המצב הכללי הירוד של הישיבה בתקופה זו, שהייתה קשה ליישוב היהודי כולו, בשל התנכלות הערבים והשפל הכלכלי.

הישיבה בתקופת מרן הרצי"ה קוק זצ"ל:

עם פטירת הרב חרל"פ החל הרב צבי יהודה, בנו של הראי"ה קוק לכהן כראש הישיבה. כשנתיים לאחר תחילת כהונתו, הגיעו לישיבה חברי גחל"ת (גרעין חלוצי לומד תורה), בני שבט "איתנים" של בני עקיבא. הם תרמו תרומה מכרעת לשיקום מעמדה הציבורי של משנת הרב והישיבה. צעירים אלו היו חדורי חזון וארצישראליות והיתה להם השפעה רבה בסניפים. הם ראו ברצי"ה קוק את מורם ורבם ובכך הפכוהו לדמות דומיננטית יותר בצוות ההוראה ובקרב בני הנוער של הציונות הדתית בכלל
ב-ה' באלול ה'תש"ך (1960) הונחה אבן הפינה לבניינה החדש של הישיבה ובחודש אלול ה'תשכ"ד (1964) החלה ה"ישיבה המרכזית" את לימודיה במבנה החדש בשכונת קרית משה בירושלים .
הישיבה הכפילה את מספר תלמידיה והגיעה לכמאתיים תלמידים. מערך השיעורים התרחב וכלל שיעורים של הרצי"ה בענייני אמונה, שיעורים של הרב דוד כהן ("הנזיר") בספר "אורות הקודש", שיעור תלמודי מפי הרב מרדכי פרום, שיעור כללי מפי הרב אברהם שפירא וכן מפי הרב שאול ישראלי, שיעור בתנ"ך מפי הרב יהושע בכרך ושיעור בענייני מוסר מפי הרב נתן רענן, ששימש כמנהל הישיבה.

הישיבה בתקופת מרן הגר"א שפירא זצ"ל:

הרב הגאון אברהם אלקנה כהנא שפירא, שמונה עוד בחיי הרצי"ה לשמש כראש הישיבה, המשיך בראשות הישיבה יחד עם הגאון הרב שאול ישראלי. בשנת תשמ"ג (1983) נתמנה הרב אברהם שפירא לכהן כרב הראשי לישראל, הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל. בשנים אלו לחם הרב בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים במדינת ישראל. כאשר נתגלו סדקים בכוונות על שמירת שלמות הארץ אצל מנהיגי המדינה, גילו שני ראשי הישיבה דעתם בתקיפות כי אין למסור שום חלק מארץ ישראל לידי נוכרים. לאחר מכן, בתקופת הסכמי אוסלו והסכם וואי פרסם הרב שפירא את דעתו, והכריע כי אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. בתקופה זו היו בני הישיבה פעילים מאד והביעו מחאות נמרצות בדרכים שונות. עיקר המאמצים בישיבה כוונו בתקופה זו לעולם העשייה החינוכית ופיתוח מנהיגות רוחנית והלכתית. בכל רחבי הארץ קמו ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר, ישיבות תיכוניות ואולפנות לבנות. הכול בעידודם ובתמיכתם של ראשי הישיבה. בכל שבוע הועברו שני שיעורים כלליים לבני הישיבה מפי שני ראשיה. שיעור מיוחד היה מתקיים בבית הרב אברהם שפירא בכל מוצאי שבת. שיעור בספר קצות החושן. שיעור זה לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומדים תורה. הרב היה מקשה ומתרץ שואל ומפרק בונה וסותר והתלמידים היו מטים אוזן ומביטים ברבם הגדול ולומדים לקח.
הישיבה בתקופת הגאון הרב יעקב שפירא שליט"א:

בשנים האחרונות לחייו מינה את בנו ותלמידו המובהק הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא, ששימש כיד ימינו לאורך השנים בהנהלת הישיבה וכאחד מצוות ההוראה בישיבה, להעביר שיעורים כלליים לצידו בישיבה. עם פטירתו של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל מונה בנו הגאון הרב יעקב שפירא לכהן תחתיו בראשות הישיבה. ב-ז' בחשון תשס"ט (2009) נבחר ראש הישיבה הרב יעקב שפירא לשמש כחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל.

הישיבה בתקופתו של הרב שפירא שליט"א מתפתחת ומתרבה. הישיבה הקימה שלוחות של הישיבה הן בירושלים והן במרכז הארץ. כמו כן, הישיבה הקימה מדרשה לבנות בשם "מדרשת בת ציון", בה לומדות הבנות פעמיים בשבוע מתורתה של ישיבת מרכז הרב.

 

לעוד על הישיבה ותרומה לחצן כאן