'מי אוהב את השבת? – כל העולם כמעט'. נכון, כולם אוהבים את השבת, ובכל זאת, ויכוח ניטש כיצד תראה השבת בחוצות ישראל ומי הוא זה ששמוהו להחליט על שבתו של חברו.
לאחרונה קבעה מועצת הרבנות הראשית לישראל ש"אין מקום לפשרות בקדושת השבת" ולכאורה יש לתמוה שהרי פשרה היא דבר מבורך ו"מצווה הדיין שיעשה פשרה טרם יעשה משפט" ומדוע ה"אטימות" הזו?
אכן, ישנם הקוראים לכל מיני הסכמות, פשרות ואמנות שונות שיאפשרו לסיים את הוויכוחים ולתת לכל אחד להתייחס לשבת כפי רצונו וגם לוותר קצת לשני – לכאורה דבר מבורך ו'גדול השלום'..
אבל בואו נקשיב עוד קצת לדברי מועצת הרה"ר – " ישנם שהחליטו שיש מקום לסחור בקדושת השבת… השבת איננה עומדת למקח וממכר…". פשרה היא אכן ראויה כשמתווכחים שני בעלי דין במסחרם וכדומה, אז יש מקום שכל אחד יוותר על כספו הפרטי לטובת השלום. במסחר אין באמת ערך עצמי לדבר הנסחר אלא רק התועלת שמפיקים ממנו – המוכר יקבל את רווחו והקונה יוכל להשתמש במוצר – בזה יש מקום למקח וממכר: עד כמה המוכר עדיין מרוויח ועד כמה משתלם לקונה העלות מול התועלת מהמוצר.
אבל האם גם השבת היא סחורה ותו לא? גם כאן השיקולים הם של ריווח מול תועלת? האין קדושה עצמית בשבת? האם מעלת השבת אינה גדולה מכדי שנוכל לסחור בה? ומי יודע על מה נוכל ל'וותר' בקדושתה – שמא נאפשר לאוטובוסים לנסוע ולרכבות לא? אולי נדרוש לסגור חנויות בגדים אך חנויות צעצועים לא? כשאנו נכנסים לשיח ה'ויתור ההדדי' הזה לא על כבודנו אנו מוותרים אלא על כבודה של השבת שאותה הופכים אנו לחסרת ערך אמיתי, ממש כסחורה בשוק.
שמא תאמר – ומה ברירה יש בידינו שהרי רבים הרוצים 'לעשות שבתם כחול' ומדוע שלא נתחשב בהם? הרי שהתשובה כבר נאמרה – לא בידינו הדבר 'להתחשב בהם' על חשבון השבת, איננו בעלי סמכות לסחור בשמירתה ובקדושתה, וכי גם על ארץ ישראל אומרים אנו 'בואו ונתחשבה בבני דודינו ונוותר על כמה חלקים בירושלים וסביבתה'?!
ואם עוד יתעקש השואל – הכך תפיץ את אור השבת ובזה תאהיבה על בית ישראל? על זה יש לענות- אכן כן! לא בפשרות המשפילות את ערך השבת נגרום לאהבתה, אולי לאהבת שבת של ים וכדורגל.. -אך לזה ודאי לא שבת ייקרא! המוותר על אופי השבת האמיתית הוא שמשניאה בכך שמודה בעצמו שאין בה כל ערך ואם כן מדוע כלל להתעקש על משהו משמירתה. בואו ונחללה עוד ועוד וכל דקדוק נראה עוד יותר חסר משמעות. אך בשמירה על כבודה של השבת נגרום – בטווח הארוך – לחינוך על ערכה וחשיבות שמירתה כי "יום זה גדול וקדוש הוא"(מתוך ברהמ"ז).
ובכל זאת, ישאל המלומד – הרי לא בכפייה ננחיל תורה ומצוות ואין זו דרכה של תורה! אכן שאלה טובה שאל אך לא דייק – איננו כופים על כל יחיד מה שיעשה בביתו וברשותו, אך אומרים אנו לו – אל תפרוץ את השבת של כולנו, אל תחליט בשבילנו שאין שבת בחוצות ישראל. אל תעשה במרחב הציבורי של כולנו כבתוך שלך ובכך תפגע באופי השבת של ישראל.
מדינה יהודית יש לנו ואין לך זכות להפקיע זאת בתירוצים משונים של חופש פרטי. חופש הפרט שייך לרשות הפרט ושם צריך הוא להישאר. אך בשבת של כולנו, של עם ישראל ומדינת ישראל לא יוכל אף אחד לפגוע , לסחור ולהתפשר כי "אות היא לעולמי עד בינו וביני".
==
יוסי מירון הוא תושב אריאל, עוסק בתורה וחינוך. הטור נכתב לקראת שבת ארצית בנושא "שמירת השבת במרחב הציבורי" שתתקיים בשבת הקרובה – פרשת 'כי תצא', ברחבי הארץ
מה דעתך בנושא?
4 תגובות
1 דיונים
במדינת ישראל היהודית,הויכוח אינו מה יעשה האזרח בביתו, אלא האם רשות הרבים במדינת היהודים תיראה כמו בניו יורק, פריז ,ומוסקבה, או שנצליח לעצב את רשות הרבים בצורה שתתן ביטוי לאופיה היהודי של המדינה.
14:12 15.09.2016שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
נעשה זאת בשכונות שלכם
אני מחלל קלה כחמורה, ואתם יכולים להתפוצץ מזעם וקנאה. אם אתם רוצים מדינת הלכה יש לכם את המדינה האסלאמית- אוכלים שם כשר והנשים שם צנועות.
09:05 15.09.2016שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
ואין כפיה.אבל אל תכפה עלינו את חילול השבת שלך.אף אחד לא מקנא בך.כל אחד יש לו חיים מלאים שאין זמן לקנא.
21:59 25.09.2016שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
אד
קדושת יום השביעי שיהיה יום שבת איננה נובעת מהחלטה של בני אדם לקדש אותו שיהיה יום שבת אלא מהחלטה של הקב"ה. לפיכך שום החלטה של בני אדם איננה יכולה להעלות...
קדושת יום השביעי שיהיה יום שבת איננה נובעת מהחלטה של בני אדם לקדש אותו שיהיה יום שבת אלא מהחלטה של הקב"ה. לפיכך שום החלטה של בני אדם איננה יכולה להעלות או להוריד מקדושת יום השביעי שיהיה שבת. לכן מברכים "ברוך מקדש השבת" ולא "ברוך אשר קדשנו במצותיו וציוונו לקדש את השבת". אולם, ניתן לבני אדם השלטון בעולם תחת מערכת חוקים שהקב"ה ברא, אשר קובעת מה תהיינה השלכות של כל החלטה והחלטה שלהם לגביו. כך הם חופשיים להחליט כיצד יירא העולם, אך לא מה יהיו ההשלכות של כל החלטה והחלטה שלהם. לעם ישראל ניתן התפקיד להחליט באיזה מידה הקודש יופיע בעולם ויקדש את החול. לכן יש מקום לחלקי העם השונים לנהל מקח וממכר על השאלה כמה מקדושת יום השביעי שיהיה יום שבת תופיע בעולם וכמה תישאר עם הקב"ה. הכותב טוען לעומת זאת שיש לפרט סמכות להחליט אך ורק על חייו הפרטיים במרחב הפרטי, אבל במרחב הכלל, אין הוא יכול להחליט ומי שצריך להחליט אלו אך ורק הדתיים. כל רצון של הציבור החילוני אשר סותר את רצון של הציבור הדתי לגבי אופיו של המרחב הציבורי, עושה עוול לציבור הדתי כי לו המסכות בלבד להחליט כיצד ייראה המרחב הציבורי. הבעיה שהמרחב הפרטי והמרחב הציבורי אינם נפרדים לגמרי אלא יש גלישה בעיניהם. אדם מנהל את חייו הפרטיים בתחום הפרט ובתחום הציבור, על כן אם רצונו של הכותב ייצא אל הפועל, לא יהיה לאדם החילוני במדינת ישראל בעלות על חייו הפרטיים כשהוא בתחום הכלל, אלא הוא יהיה תחת הבעלות של הציבור הדתי, שכן חייו בתחום הכלל יהיו נתונים לשליטתו של הציבור הדתי. על זה נאמר, רחמנא לצלן! הקב"ה לא רק קידש את יום השביעי להיות יום שבת, הוא גם קידש את בעלותו של הפרט על חייו ואת חירותו לקבוע את גורלו בעצמו. לכל אוסף של בני אדם, כולל האומה הישראלית, יש כתוצאה מכך חירות לקבוע את גורלה בעצמה. כיצד אומה שלמה קובעת את גורלה? על ידי שהרוב מכריע את גורלם של כל בני האומה ומפקיע ומחלל את קדושת חירות האדם של כל בן מיעוטים? על ידי שהמיעוט באומה של צדיקים יכריע את גורלם של החוטאים במרחב הציבורי? לא ולא! אלא כל אדם מוציא אל הפועל את חירותו לבחור את גורלו, הן בתחום הכלל והן בתחום הפרט, כול עוד אין הדבר פוגע בחירותם של אחרים. כך אמור להיקבע אופיו של המרחב הציבורי. זה שזה לא קורה, לא אומר זה לא האידיאל! ההבדל בין תחום הפרט לתחום הכלל היא שבתחום הפרט, יש להחלטותיו השלכות בעיקר לגבי עצמו ואילו בתחום הכלל, יש להחלטותיו השלכות משמעותיות לגבי אחרים. ההשלכות אינן לוקחות מאדם את היכולת להביא את עצמו למקום מסוים, אך מקשות על כך. לכן יש מקום לדון בהגבלה של חירות הפרט כשהוא נמצא בתחום הכלל. השאלה היא כיצד מקשה חילול השבת של החילונים במרחב הציבורי על הדתיים להוציא אל הפועל את החופש שלהם להגיע למקום מסוים כפרטים. האם חילול השבת של חילוני בתחום הכלל פוגע בקדושת השבת של הדתי בתחום הכלל. מנגד לא ברור כיצד הסירוב של דתיים לשמוע שירת נשים מקשה על החילונים כפרטים להגיע למקום מסוים כפרטים. הגיע הזמן שהציבור הדתי יפסיק לנסות לרדות בציבור החילוני והציבור החילוני יפסיק לנסות לרדות בציבור הדתי. יש לך חזון לגבי כיצד אנשים צריכים להתנהג, בבקשה תנסה לשכנע אותם לשנות את התנהגותם, אל תחלל את קדושת החירות שלהם כבני אדם בתחום הכלל ותחום הפרט. שבת שלום.
המשך 22:05 14.09.2016שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר