מתוך ראיון עם הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל בקיץ תשס"ח*
כשבאו לרב הנזיר לקחת אותו לכותל כששוחרר במלחמת ששת הימים (כי מאז שנפל העיר העתיקה, לא יצא מביתו), דיברו על לקחת אותו לכותל, לא להר הבית! אך הוא והרב צבי יהודה וכולם עברו דרך הר הבית להגיע לכותל המערבי. אין ספק שהכותל, כשריד יחיד של בית המקדש, הווה את המוקד. לא במקום בית המקדש, אלא במקום העליה לרגל.
המלחמה על הכותל
המזכיר של הרב קוק היה שמואל אהרן שזורי וֶבר, והמזכיר של הרב זוננפלד היה הרב משה בלוי. ראשי היישוב באו אחרי פרעות תרפ"ט עם הצעה שנוותר על ריבונות על הכותל תמורת הסכמה של המוסלמים לא להפריע לנו בתפילה. רצו לוותר על הבעלות, ואז לא יהיה סכסוך. היישוב חשב שזה פיקוח נפש. שלח הרב קוק את הרב שזורי לרב זוננפלד לבקש ממנו שלא יסכים. בשער יפו פגש הרב שזורי את הרב בלוי. "לאן אתה הולך?" שאל, "ולאן אתה הולך?!" קיבל בחזרה. התברר שהיתה לשניהם אותה שליחות – לבקש אחד מן השני לא להסכים לוותר על בעלות על הכותל, ושני השליחים נפגשו באמצע הדרך… אלו היו שליחים של שני רבנים שהיו במחלוקת אבל בזה הסכימו. שמעתי זאת מהרב שזורי.
הכותל איננו הר הבית. הכותל הוא חלק מהחומה של מתחם המסגד, אך יש בעומק הנשמה של כל יהודי ניצוץ שהוא קורא "דת", וזה מה שראו דוקא שם החיילים מעין חרוד והחלו לבכות. השורשים היהודיים… למשל, יוסי שריד פרסם מאמר על רות המואביה בערב שבועות. אי אפשר להתעלם מן השורשים היהודיים. מה שפגום היום הוא שהקשר לארץ ישראל ניתק אצלם. אם תורה לא קיימת, וארץ ישראל לא קיימת, אז מה נשאר? כאן היסוד של ההיסטוריה הדתית-לאומית ואי אפשר להבין אחד בלי השני…
אצל אבי הרב הנזיר זצ"ל הכותל היה מאד חשוב. הוא התבטא כמה פעמים שיש שם השראת השכינה, רוח הקודש. היה מתייחד בכותל, פתר שם בעיות קשות – "אמרו לי מן הכותל".
ההליכה לכותל הייתה כדי לשאוב את השראת השכינה
הנזיר היה מקפיד מאז השחרור, בכל ערב ראש חודש, ללכת לכותל.
לפני כן אני לא זוכר שהלכנו לכותל באופן קבוע. הלכנו לפני הבר מצוה שלי. ילדים התחילו להתנכל לנו והבריטים פינו אותם. הייתי מגודל שיער, והציקו לי הערבים. זה היה בערב ראש חודש אלול, ואבא לא דיבר אז (היה בתענית דיבור). אמר רק 2 משפטים: "עלה קרח, עלה קרח" כמו שאמרו לאלישע… לשון סגי נהור.. ואז יצאו שני דובים מן היער…
ענין ההליכה לכותל היה כדי לשאוב את השראת השכינה. זה לא היה סתם הליכה לכותל להתפלל. אחרי הביקור זה נמשך אתך לתמיד. בספר זיכרון של אבא שלי כתוב: "אני והוא והכותל".
היו ויכוחים חריפים על הר הבית. הרב גורן פיזר שלטים צבאיים בהר הבית: "מקום קדוש", אבל דיין וטדי קולק הסירו אותם. פחדו מן העולם. ניסו לצמצם לרובע היהודי. הייתי בוועדת הקבלה הראשונה ל'רובע'. בתור לוחם לשעבר, זכיתי לקבל דירה ליד הכותל (סמוך לרב נבנצל).
היו בידי המפתחות של בי"ס לבנות המוסלמי (היכן שהיום 'מרכז דוידסון'). הרב בינה רצה להקים את ישיבת הכותל, ואני בלי שום התייעצות עם טדי קולק, נתתי לו את המפתחות (הרב היה אז סגן ראש עיריית ירושלים). אני זוכר שבחורים סחבו לשם על הגב את המזרונים. זה היה הבית הראשון של ישיבת הכותל, סמוך לכותל הדרומי.
הרחבה של הכותל הייתה רכוש של ההקדש המוגרבי. אבל כולם ברחו משם בקרבות. לזכותו של זאב רוסק, בהתנדבות, ניקו הקבלנים את השטח. היתה פגישה עם טדי קולק, הוא הציע את העבודה לאיגוד הקבלנים, העירייה עבדה עם דיין בהשראתו של בן גוריון. בלי לשאול הרבה שאלות…
ונדמה לי שהיה לבן-גוריון עוד תכניות. הוא רצה גם להוריד את החומות המפרידות את העיר העתיקה משאר העיר החדשה.
נעצרתי על יד הכותל
בתור נער, נעצרתי על יד הכותל על ידי הבריטים. הייתי ב'ברית החשמונאים', עם חיים קובלסקי, מאיר מדן ועוד. בליל ט' באב תש"ה, הלכנו להגיד קינות ליד הכותל והחלטתי לשיר 'התקוה'. הבריטים פרצו לכותל, ועצרו אותנו ולקחו אותנו לקישלה. ראש הבולשת חקר אותנו, בגלל שהפגנו השקפה דתית-לאומית. הייתי בן 17. אותו קצין בריטי איבד את רגליו ע"י האצ"ל אחר כך.
ההגעה לכותל בימים הראשונים אחרי המלחמה היתה דרך הר הבית או דרך שער ציון. כשהגענו לכותל בשבועות תשכ"ז, הרגשתי יד אוחזת לי בכתף. היה זה רב אריה לוין זצ"ל. הוא הגיע משער ציון, וביקש ממנו לברך אותו ברכת כהנים בכותל. אמר: אומרים בשיר המעלות "היינו כחולמים" עכשיו מה שעובר במוחי הוא שכל קרבנות עולי הגרדום עד הימים של תש"ח עברו כמו חלום, בבת אחת, ברגע אחד.
==
* ראיינה: ברכה סליי. עריכה: חיים לנגזם.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
