האם יש לברך את ברכת "ברוך שככה לו בעולמו" כאשר רואים ספורטאי אולימפי?

שאלה זו העלה הרב אליעזר מלמד שליט"א, ותשובתו היא חיובית. אך להלן אבקש לטעון אחרת, כפי הנראה לעניות דעתי, ואיני אומר "קבלו דעתי".

שאלה מרתקת זו מזכירה לי שאלה אחרת, ידועה יותר: האם יש לברך תחת החופה את ברכת "שהחיינו"?

ההלכה הפשוטה, שאין מברכים "שהחיינו" תחת החופה (כאשר אין היא מתייחסת לבגד חדש), מקוממת לכאורה: וכי יש לו לאדם רגע מתאים יותר להודות בו לבורא עולם?

אך התשובה פשוטה: לא על כך תוקנה ברכת שהחיינו. שהרי באותה מידה עשוי אדם להרגיש תחת חופתו את עוצמת ההשגחה האלוקית, ולמרות זאת אין הוא יכול לברך את ברכת "שהכל נהיה בדברו".

גם כאשר רואים ספורטאי אולימפי, הלב מתמלא בחוויה עוצמתית, שאותה ראוי ונכון להפוך לחוויה דתית של קרבת אלוקים. שהרי היכולת להגיע להישגים כאלו, גם היא חלק מצלם אלוקים שבו נברא האדם. אפשר גם ללמוד הרבה על כוח הרצון וההתמדה של הספורטאי, שמתגבר גופו ונטיותיו הטבעיות מתוך דבקות עילאית במשימה.

נתניהו מקבל את המשלחת האולימפית

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2016/08/ביבי-והגודו.mp4]]]

(צילום: איתי בן אור, לע"ם)

על מה תוקנה הברכה?

אך עדיין יש לשאול: האם על כך תוקנה ברכת "שככה לו בעולמו"?

בגמרא (ברכות נח:) נאמר: "ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו". מהן אותן "בריות טובות"? האם הכוונה היא דווקא לבריות בעלות מראה חיצוני נאה, או לכל בריה שמפגינה איכות או כישרון מיוחדים? התלמוד הירושלמי (ברכות ט, א) לא מותיר מקום לספק: "הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו… אפילו ראה גמל נאה סוס נאה חמור נאה אומר ברוך שברא בריות נאות בעולמו".

ברור מדברי הירושלמי שהברכה עוסקת בבריות "נאות", וגם לשון הברכה בירושלמי היא "שברא בריות נאות". אך האם הבבלי מסכים עם הירושלמי? וכמי נפסקה ההלכה?

ראשונים רבים (למשל: תוספות עבודה זרה כ. ד"ה הרואה) ציטטו את דברי הירושלמי, תוך שהם גורסים בלשון הברכה כלשון הבבלי. מדבריהם עולה שפסקו את הירושלמי להלכה, וכן שמדובר באותה ברכה שעליה דיבר התלמוד הבבלי. ואכן, להלכה פסק השולחן ערוך (אורח חיים רכה, י): "הרואה אילנות טובות ובריות נאות. אומר: בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו".

מדוע יש לברך דווקא על היופי האנושי ולא על תכונות אחרות?

נראה כי הדבר קשור לאופי הברכה, כפי שהוא עולה מדברי רש"י במסכת שבת (נ:). בגמרא (שם) נאמר: "רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו". ורש"י נימק זאת בכך שהרואה בריות טובות אומר "ברוך שככה לו בעולמו".

מדברי רש"י ברור שהברכה איננה על תכונת אופי מיוחדת שהקב"ה טבע באותו אדם, אלא במראה הנוכחי שלו וברושם שאותו הוא יוצר על הצופה. משום כך ייתכן שעל אדם שנמצא במצב מלוכלך אי אפשר יהיה לברך, ולאחר שיתרחץ וייראה יפה יותר, הדבר ירשים את הצופים ויחייב ברכה.

כלומר, ברכת "שככה לו בעולמו", כמו ברכות רבות אחרות, מחוייבת מראייה של ברייה יפה במיוחד, ואין לומר אותה על תכונות אופי אחרות, ובוודאי כאשר אין הן באות לידי ביטוי ברגע הנוכחי. על כך יש להוסיף שרבים מן הפוסקים כתבו שלא נהוג בימינו לברך כלל את ברכת "שככה לו בעולמו" בשם ומלכות, ועל כן נראה שאין לעשות זאת במקרה הזה. כל זאת לא בא לגרוע מן הצורך לראות בשפע האלוקי המתגלה הן ביופיו של הטבע והן ביכולותיהם של בני האדם.

==

הרב אברהם סתיו מלמד הלכה בישיבת הר עציון וחוקר בארגון רבני צהר.