"הוא קפץ על הרימון" - 10 שנים למלחמת לבנון - סרוגים

"הוא קפץ על הרימון" – 10 שנים למלחמת לבנון

10 שנים למלחמת לבנון ולנפילתו של רועי קליין הי"ד, יוני שטבון שלחם בקרב ההוא בבינת ג'בל מתאר את הקרב ההירואי. פרק מתוך הספר 'תחת אש' שיצא לאחרונה לאור

"הוא קפץ על הרימון" - 10 שנים למלחמת לבנון
  רועי קליין הי"ד (מתוך האלבום המשפחתי)

"הוא קפץ על הרימון" – פרק מתוך "תחת אש", ספרו החדש של יוני שטבון, עמ' 139-146, בהוצאת ידיעות ספרים.

"הוא קפץ על הרימון"

"כאן משנה ברלב, הגענו לנקודת ההיערכות, עבור", מדווח קליין שנמצא יחד עם פלוגה ג'.

מפקדי הפלוגה מבצעים תצפית על הבתים, ומזהים כי הם נמצאים בשטח נחות (שטח הנשלט על ידי האויב).

השעה 4:30 לפנות בוקר, אין זמן ובמרחב לא נמצאים בתים ראויים יותר לשהייה מבצעית.

מחלקת החוד בפיקודו של עמיחי מרחביה נעה לכיוון המבנה שלה, שהיה תחום בחומה גבוהה ובמטע זיתים המחולק לשני מפלסים. עמיחי והכוח הקדמי שאיתו מנסים לפרוץ את דלת הכניסה ללא הצלחה בעוד שאר לוחמי המחלקה ממתינים בחצר. מפקד הפלוגה אלון מבין כי הוא במצוקת זמן ומחליט לשלוח את שתי המחלקות הנוספות בדירוג כדי להשתלט על שני המבנים שלהן.

במבנה חפ"ק המג"ד המתנו בדריכות שפלוגה ג' תגיע ליעדיה. צרורות ירי וקולות פיצוץ של רימונים נשמעים מדרום. "פלוגה ג' נתקלה במחבלים", אנחנו מסבירים לעצמנו. אני אוחז במכשיר הקשר כדי לבקש דיווח.

"תן להם לעבוד, אל תפריע להם עכשיו", אומר לי עשור המג"ד.

התובנה אצלנו בחפ"ק הייתה, שפלוגה ג' נמצאת במגע אש עם אויב במבנים שאליהם תכננו להיכנס, ובעוד רגעים מספר האירוע יסתיים.

בחיי הצבאיים חוויתי לא מעט היתקלויות באש עם אויב. חלקן פשוטות וחלקן מורכבות יותר. לרוב הן היו קצרות ומהירות. בדרך כלל מול אויב שאינו צבאי סדור, כדוגמת פעילי טרור. רצף הלחימה אינו ארוך. השאיפה היא תמיד כמובן לחסל את המחבלים בזמן קצר ככל האפשר.

הפעם זה היה אחרת.

under fire cover_front

ג'ינג'י (אביתר כהן), מקלען שעמד סמוך לחומה המזרחית התוחמת את חצר הבית, זיהה מאחור, מעבר לחומה, דמות חמושה ללא קסדה המביטה בו. מחבלי חיזבאללה הגיעו מכיוון בלתי צפוי. ג'ינג'י התעשת עד מהרה ופתח באש. קליין הסמג"ד זרק רימון ופקד על הכוח להשיב באש ולזרוק רימונים.

האינסטינקט הבסיסי של כל לוחם קרבי בצה"ל הנמצא במגע עם אויב בטווח קצר הוא לקום ולהסתער. משלב הטירונות ועד קורסי הפיקוד הקריאה "קדימה הסתער" היא התגובה המיידית המצופה מכל לוחם בצה"ל. את האמרה הזו טבע אריאל שרון בהיותו מפקד בצנחנים ודרכם היא השתרשה בכל יחידות צה"ל.

אלא שהחומה שהפרידה בין מחבלי חיזבאללה לחיילי פלוגה ג' מנעה מהם לקום ולהסתער. קרב רימונים התפתח בין הצדדים.

קליין הסמג"ד מורה לעמיחי מרחביה, מ"מ החוד, לבצע איגוף ימני ולחסל את האויב מזווית אחרת, נוחה יותר.

עמיחי נותן בקור רוח פקודה סדורה, עולה למטע העליון ומתחיל לנוע עם חוליית החוד וכיתת הסמל שמעון דהן לאיגוף.

"קדימה הסתער", פוקד מרחביה על הכוח שאיתו.

בין עצי הזיתים, בערפל, לא מזהה כוח החוד של עמיחי כי מולו ניצבת חומה נוספת הסוגרת את דרכו. חוליית מחבלים שממתינה גם בפינת החומה הדרום‑מזרחית פוגעת בכוח המתקדם של מרחביה.

עמיחי נפגע מירי בידו ובהמשך מרימון שנזרק לעברו.

"נפגעתי", אני שומע ברשת הקשר את קולו החלוש של עמיחי המדווח על עצמו שנפגע.

עד היום, שנים לאחר הקרב, אני זוכר היטב את קולו של עמיחי ברגעים אלה.

לראשונה פגשתי את עמיחי באימון הגדודי ברמת הגולן. הוא מ"מ ואני קמב"ץ. החיוך המרוח על פניו תמידית, לצד רצינות ודאגה בלתי פוסקת לחייליו היו לשם דבר בגדוד.

בן רגע האזור כולו נדלק. זו התחושה הראשונית שהייתה לי. כמעט מכל מקום נורתה אש. הבתים בעיירה העזובה מאזרחים התעוררו מאש מחבלי חיזבאללה שהחלו לירות מן הקומות העליונות במבנים שבהם שהו.

כוח הסמל בפיקודו של דהן התקדם והחל לירות לעבר המחבלים ובמקביל להגיש סיוע לנפגעים. החומה הגבוהה הקשתה את הירי והלוחמים נאלצו לירות כשהם מגביהים את נשקם. ירי מדויק לעברו ורימון נוסף שנזרק גרם לפציעתו האנושה של הסמל שמעון דהן. חוליית המחבלים שנמצאה מעבר לחומה מימין המשיכה לירות ולזרוק רימונים לעבר הכוחות. בדיעבד, יתברר שחוליה זו גרמה למספר נפגעים רב עד שחוסלה. ככל הנראה ביוזמתם של אוהד קלאוזנר ואלכס שוורצמן.

בחפ"ק המג"ד אנחנו מבינים שמתחיל כאן אירוע משמעותי. אני שומע ברשת הפלוגתית את הדיווחים על הנפגעים. בשלב זה בחפ"ק אנחנו מנסים בעיקר להבין את תמונת המצב. לא ברור לנו היכן ההיתקלות. בתחקיר שלאחר המלחמה יתברר לנו שצוותי מזל"ט היו באוויר באותה עת מעלינו וזיהו את מרחב ההיתקלויות. דיווח או הכוונה מהם היו בהחלט יכולים לעזור, אך הם לא עשו זאת משום מה.

רועי קליין, הסמג"ד, שומע ברשת הקשר את הדיווח של מרחביה ומתקדם עם הקשר שלו לעבר החומה. הוא פוקד להמשיך בירי ולזרוק רימונים ולנתק מגע משטח ההשמדה. אסף נמר, שהתעקש לעזוב את מטה הגדוד ולהצטרף לפלוגה, משיב באש מעל החומה. צרור ירי מימין פוגע בראשו. אסף נהרג במקום ונפל על חברו אביתר תורג'מן שכרע ברך לצידו.

רימון נזרק למרכז הכוח ונופל סמוך לרגליו של קליין.

בזעקת "שמע ישראל" מטיל רועי קליין את עצמו על הרימון, סופג את הפיצוץ ובכך מציל את הלוחמים שמסביבו.

"הוא קפץ על הרימון! הוא קפץ על הרימון!" צועק שמעון אדגה, לוחם מחלקת החוד.

קליין נפצע אנושות ברגליו. תחושת האחריות כמפקד בכיר בשטח שאפיינה אותו בחייו באה לידי ביטוי גם ברגעיו האחרונים. בשארית כוחותיו הוא אוחז בקשר ומדווח: "קליין מת, קליין מת".

under fire cover_back

הלחימה נמשכת.

הלוחמים משיבים באש כל העת ומטפלים בחבריהם שנפגעו. אוהד קלאוזנר היחיד מחולייתו של מרחביה שלא נפגע, מטפל וחובש את הפצועים.

אנחנו נמצאים במבנה יחד עם פלוגה א' ושומעים את הקולות בקשר. בחפ"ק המג"ד ובחמ"ל החטיבה אנחנו מבינים שהמשימה הדחופה ביותר היא לקבל תמונת מצב עדכנית. בלעדיה לא נוכל לסייע ולהפעיל אש יעילה לעבר האויב הפוגע בלוחמי פלוגה ג'.

כבר בתחילת ההיתקלות פוקד המג"ד על מ"פ א' להתקדם.

"פרידלר, קח מחלקה לעבר הבית הקדמי. חייבים תמונת מצב".

ישראל פרידלר, מ"פ א', מכין את מחלקת הפטרול לתנועה לעבר המבנה הקדמי כדי לתצפת ולסייע לפלוגה ג'.

סגן מפקד פלוגה ג', אלכס שוורצמן, וקשרו עידן כהן, שומעים שקליין נפגע. לאחר שהצליחו לפרוץ את דלת המבנה המתוכנן של מחלקת החוד בעזרת לבנת חבלה, הם מתקדמים במטע לעבר החומה, אך צרור נורה לעברם מחוליית המחבלים בפינת החומה, ופוצע את שניהם. שוורצמן נפגע ברגלו הימנית ומתיישב ליד אחד העצים. עידן כהן, שעמד להשתחרר כשבועיים לאחר מכן והתנדב להצטרף לפלוגה על אף שסבל מבעיות גב, נפצע קשה.

"עידן אל תדאג, אנחנו נצא מפה", עודד אותו אלכס שכרע לידו.

עידן, שחולץ בהמשך על ידי חבריו למבנה מחלקות החוד, לא הצליח לשרוד את הפציעה הקשה.

לוחמים שניגשו לעבר שוורצמן וקליין הפצועים, במטרה לחלצם לאחור, נענו בסירוב מוחלט:

"עופו למרחביה – הוא על האלונקה".

שמעון אדגה, לוחם מחלקת החוד, מתכוון שוב לשאת יחד עם חברו אביתר תורג'מן את האלונקה שעליה שוכב מפקדם עמיחי מרחביה. רימון נזרק לעברם, אדגה נפצע קשה מאוד. המבט של שמעון אדגה חרות לי היטב בזיכרון. בהמשך הלחימה, כשהגעתי למבנה של פלוגה ג' שאליו חולצו הפצועים וההרוגים, הוא שכב מדמם על רצפת הסלון. מבטינו הצטלבו, חייכתי אליו כדי לחזקו. דקות ספורות לאחר מכן הגעתי אליו שוב, הפעם עיניו היו קפואות.

משפחת אדגה מתגוררת בקריית גת. יחד עם הוריו, אחיו ומשפחתו הוא עלה לארץ בגיל חמש מאתיופיה. בשל בעיות בריאות סירבו בצה"ל לגייסו לקרבי. שמעון התעקש, נלחם במנגנוני הצבא והגיע לגולני. בימי האזכרות השנתיות אני פוגש את הוריו ואת אחיו ששירתו ביחידות קרביות. הקושי של ההורים הכואבים את מות בנם לדבר איתנו בשפה העברית גורם לי צער. היכולת שלנו לשתף, לתאר ולספר על הבן זהו חלק מתהליך הריפוי של המשפחה ושלנו כאחד. כשזה לא מתאפשר, זה מתסכל.

סיפורם של הורי שמעון אדגה הוא סיפורה של משפחת השכול במדינת ישראל. חשבתי על מאות אלפי החיילים והמשפחות שעלו לארץ שעליה חלמו והתפללו. רובם ככולם לא ידעו את השפה העברית. רבים מהם נהרגו כשעל משפחתם נגזר להכיל את האובדן והכאב הבלתי נתפס בתרבות ובשפה הזרות להן.

מפקד הפלוגה אלון חכימה מבין את תמונת המצב הקשה. הוא לוקח כוח ממחלקת הפטרול, ויחד עם סרן איתמר כץ מבצע איגוף צפוני על בסיס הכביש כדי להגיע למגע עם המחבלים. לעבר כוח המ"פ נורית אש חזקה מבית השולט עליהם מצפון. המ"מ, שבתאי מעוז, יורה טיל לאו לעבר המבנה ומשתק את מקור הירי. בהמשך הדרך חסומה והיא לא מאפשרת את המשך ההתקדמות של הכוח. אלון חובר לנקודת ההיתקלות דרך המטע.

הוא מורה להמשיך בירי ומחלק פקודות. שירן אמסילי המאגיסט, לוחם רם קומה ורחב ממדים, מונחה על ידי אלון להתייצב על החומה ולרתק באש את המחבלים.

אמסילי תופס את המקלע, חושף את גופו מעל החומה ופותח בצרורות לעבר המחבלים. על מעשה זה ועל טיפול בפצועים תחת אש יעוטר אמסילי בצל"ש הרמטכ"ל.

אבל – "בגולני כמו בגולני". חודשים מספר לאחר מכן, פעולת הגבורה הזו לא מנעה בעדו להוביל מרד בגדוד נגד מג"ד חדש.

איתמר כץ מזהה שקליין עדיין חי, ושם לו חוסם עורקים ברגל. קליין מניף בשארית כוחותיו את ידו ומוסר לכץ את מכשיר "ורד ההרים" המוצפן שברשותו מחשש פן ייפול בידי האויב.

אני חושב על חברי ומפקדי רועי קליין, שרוע על אדמת לבנון ומאבד דם לאחר מעשה גבורה עילאי. הוא מבין שאלו דקות חייו האחרונות. אני מנסה לדמיין את מחשבותיו ברגעים כואבים אלה. ייתכן שחשב על אשתו שרה ועל ילדיו גלעד ויואב, או על חייו הקצרים. אבל לא רק, קליין לא יכול לחשוב רק על עצמו. "ורד הרים" הוא מכשיר מוצפן, קליין יודע שאם מכשיר זה ייפול בידי חיזבאללה אם ימות, ייעשה שימוש במידע זה נגד כוחותינו. הוא דואג ועושה ככל יכולתו כדי למנוע זאת.

***

עבורי קליין, כפי שקראנו לו בצבא, הוא לא רק הדמות שקפצה על רימון. כמי שהכיר אותו בחיים אני יודע שמעשה הגבורה שלו הוא רק נקודת הקצה של חייו. חברי, רועי קליין, הוא שילוב נדיר של עדינות וקשיחות.

ביום הזיכרון שלפני המלחמה נשארנו שנינו בצבא, הוא כסמג"ד ואני כקמב"ץ. בטקס הרשמי שנערך במצפה עדי התבקש קליין לשאת דברים ולהדליק משואה.

"יוני, בבקשה. תעשה את זה במקומי, אני מעדיף להיות בצד", ביקש בביישנות האופיינית לו.

לא פעם, כשאני מרצה על אודות הקרב ומתבקש לתאר את חלקי בלחימה, אני אומר לנוכחים כי אילו קליין היה כאן במקומי הוא בוודאי היה נבוך ומתחמק מלספר על עצמו. כל מי שצפה בו, בזמן שהיה עם ילדיו ומשפחתו לא היה חושב שעומד מולו קצין נועז מיחידת אגוז, מחטיבת גולני. העדינות שפעה ממנו.

יחד עם זאת, אנחנו, החיילים והמפקדים, שהכרנו אותו בלחימה ובשגרה המבצעית ביחידה התוודענו גם לקליין הקשוח. זה שיודע לדרוש ולהציב סף מבצעי גבוה. כאמור, הייתי לידו בהיתקלות הראשונה שלי עם מחבלים כקצין ומפקד צוות סמוך לעיר שכם. ראיתי שם מפקד אמיץ, עשוי לבלי חת.

חז"ל מספרים לנו כי אחד משמותיו וכינוייו של דוד המלך הוא: 'עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי". בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מְעַדֵּן עַצְמוֹ כְּתוֹלַעַת. בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה – מַקְשֶׁה עַצְמוֹ כְּעֵץ" (בבלי מועד קטן ט, ב).

דוד המלך, המפקד הנועז של הצבא הישראלי, ידע להיות עדין כתולעת כאשר לא נדרש למלחמה.

כזה היה רועי קליין עבורנו.

הלוחם הישראלי, בניגוד לצבאות אחרים בעולם (במיוחד אלה המקצועיים), מבטא את אותו שילוב מרתק בין קשיחות בקרב ובין העדינות בחיים האישיים. כמי שחי את עולם המילואים כמג"ד וכמפקד, זהו בדיוק היתרון האנושי של צה"ל.

ביומי הראשון כחבר כנסת נכנסתי לחדר האוכל הידוע במשכן הכנסת. התיישבתי ליד חבר כנסת ותיק, מוכר ומנוסה, שהיה גם שר בעבר.

"עצה לי אליך ידידי הצעיר", פתח את השיחה.

"במקום הזה צריך להיות עם עור של פיל ולב של אבן. רק כך תוכל להצליח", הציג את משנתו.

"עור של פיל אני מוכן. לב של אבן ממש לא. על לב הבשר אני לא מוכן לוותר", עניתי לו, תוך כדי שאני נזכר במפקדי, רועי קליין.

***

כץ הורה לחלץ את קליין. שלושה לוחמים החלו לשאת את גופו המדמם. רימון נוסף נזרק לעברם, פגע בקליין אנושות וגרם למותו.

הלוחמים ומפקדי הכיתות הצעירים, שאיבדו את מפקדיהם הבכירים, ממשיכים להילחם ולחלץ את חבריהם הפצועים לעבר המבנה. על אף הירי מכל עבר ממשיך אוהד קלאוזנר, לוחם מחלקת החוד, לעמוד זקוף ולחלץ בקור רוח פצועים. כדור צלף פוגע בחזהו והוא נהרג במקום.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
גיבור ישראל אמיתי!
ירון | 15-08-2016 13:51
ה' יקום דמו