הרב אבינר תוהה: באמת יש על מה לשמוח? - סרוגים

הרב אבינר תוהה: באמת יש על מה לשמוח?

בעקבות זכייתה של ירדן ג'רבי במדליית ארד באולימפיאדת ריו 2016 תוהה הרב שלמה אבינר האם באמת יש לנו סיבה לשמוח

הרב אבינר תוהה: באמת יש על מה לשמוח?
  (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

הנוכל להגדיר מהו האידאל הגדול של האדם שעליו לחתור אליו, כלומר, מה עליו להיות?

זו שאלה כבדה שהרמב"ם דן עליה בסיום ספרו 'מורה נבוכים' (ג נד) על-פי הפסוק של ירמיהו: "כה אמר ד': אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו, ואל יתהלל עשיר בעושרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השְׂכֵּל וְיָדֹעַ אותי" (ירמיה ט כב-כג).
ערכו של האדם אינו עולה בגלל היותו עשיר; לא משום שהוא מדורג גבוה בסולם סוציו-אקונומי הוא שווה משהו; דירוג מסוג זה אינו אומר דבר ואינו מעיד מאומה על אישיותו של אדם. יתכן אדם טוב, צדיק ונפלא והוא עני, ויתכן עשיר שאינו שווה כלום. הקריטריון הסוציו-אקונומי שבו נוהגים לדרג – חסר-משמעות. הרכוש אינו מעיד על האדם אלא קשור אליו באיזה קשר משפטי שעלול להיפרם בדרכים שונות.

הגבורה טובה יותר; היא אינה רכוש אלא מאפיינת את האדם עצמו. היא לא שלו אלא היא – הוא; הוא גיבור. אך גם בזה לא יתהלל המתהלל. כי אם מדובר בגבורה גופנית היא אינה מעלה לאדם באשר הוא אדם, אלא מעלה לאדם באשר הוא בעל-חיים, כי גם בעל-חיים – גיבור, וכל כמה שאדם יהיה גיבור, הוא לא יגיע לגבורה של פרד, וקל וחומר של אריה ופיל, וגם לו יגיע, לא תהיה לו בזה תועלת רבה. גבורת הגוף אינה אלא מעלה ביולוגית של הצד הבהמי של האדם. איננו מבטלים את ערכה של גבורה זו, אבל לא בזה יתהלל האדם. ואם בזה יתהלל, זה הבל, הבל של המין הגברי בעולם המהלל את הספורט האליטיסטי הייצוגי בעולם. אמנם ספורט לצורך חיזוק הגוף והבריאות, טוב הוא, אבל ספורט ייצוגי של עשרים ושניים אנשים הרצים מסביב לכדור אחד, כאשר מאתיים-אלף מסתכלים עליהם – זהו הבל. וכאשר אחד מהעשרים ושניים מצליח לתת בעיטה חזקה ברגלו והכדור נכנס לתוך איזו מסגרת מרושתת, אז מאתיים-אלף איש קמים כאיש אחד בלב אחד ומריעים מרוב התפעלות – זו שטות מאין-כמותה. מפליא הוא שהגברים, שהם יצורים אינטליגנטים, עסוקים בזה. זוהי שטות של גברים, וכמובן, גם לנשים שטויות משלהן. וכאשר יש גיבור אולימפי שהצליח בעשירית שנייה לרוץ מהר יותר מחברו, והוא חוזר עטור מדליות – זה הבל. אם אדם עשה חסד לחברו – אותו יש לעטר במדליות!

ולא יתהלל החכם בחכמתו. זה תמוה, כי חכמה היא דבר טוב. הרמב"ם מסביר שהכל תלוי איזו חכמה. כבר בתחילת 'מורה נבוכים' הוא מסביר שצלם אלוהים שבאדם הוא השכל, אך השאלה היא כיצד האדם משתמש באותו שכל – האם כדי לעשות את הטוב ולעבוד את ד' או כדי לפתח טכניקות ומיומנויות מדעיות, או שמא כדי להרע בתחבולות שונות כגון פרעה שאמר "הבה נתחכמה לו", או כדי להשתלב בצורה הרמונית בתוך החברה. על סוג רביעי זה מדבר ירמיהו הנביא – על החכמה הפרקטית הפרגמטית התועלתנית איך להשתלב יפה בחברה. על כך יוצא כל שבוע ספר באמריקה, כמו כיצד לרכוש ידידים ואיך להפוך לאדם מוצלח.

שמא תאמרו: וכי אין זה טוב להשתלב יפה בחברה? ודאי טוב הוא, אלא שלא בזה יתהלל האדם, כי זה עדיין מהלך תועלתני. יש לעשות את הטוב כי הוא טוב, ולא כי הוא מועיל, כמו שביססו הפילוסופים התועלתניים האנגלים – הובס, לוק, יום סמית' – את המוסר: "עליך להתחשב בחוקים ולא לפגוע בזולת, ואז יהיה נעים לכולנו". לא! אמר הפילוסוף קנט – יש לעשות את הטוב כי הוא טוב ולא מפני שהוא מאפשר את קיום החברה או את השתלבותך בה. אם פקיד בנק מעולם לא גונב מפחדו פן יבולע לו – האם בזה יתהלל?! אלא אם אדם אינו גונב בהבינו שזה רע, בזה יתהלל המתהלל! החכמה איך להשתלב באופן הרמוני בחברה, איך להצליח, איך לרכוש ידידים והשפעה,

איך לרכוש מעמד חברתי וכלכלי – לא בזה יתהלל האדם.
אלא במה יתהלל האדם? "השכל וידֹע אותי". גם כאן יש קושי. ידיעת ד' נראית מין אידאל נשגב אליטיסטי אריסטוקרטי. יש יחידי יחידים היכולים להסתגר במגדל-השן כדי לעסוק בהתבוננות פילוסופית תאולוגית על ד', ובזה נחסם השער לכל ההמון הרחב, כפי שטענו נגד הפילוסופים היוונים, וכן נגד רבנו הגדול הרמב"ם, אלה שחשבו כי הוא נמשך אחריהם בזה. אך אלו סתם דברי עתק על צדיקו של עולם. ואגב, זהו פסוק של ירמיהו שוודאי לא היה מושפע על-ידי יוונים, וגם הרמב"ם לא היה מושפע.

הרמב"ם בעצמו מסביר: אילו היה הפסוק מסתיים ב"השכל וידע אותי", זה היה אולי אידאל פילוסופי של ידיעת אמיתות עליונות; אבל הפסוק ממשיך: "כי אני ד' עֹשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאֻם ד'". אין מדובר בהבנות מופשטות תאולוגיות על ד', כגון שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף, ושהוא יודע הכל מראש עד סוף ושאר תארים, אלא שהוא עושה חסד משפט וצדקה בארץ.

בפרק הקודם לו, הרמב"ם בירר ש"משפט" הוא חובה גמורה שאם האדם לא יעמוד בה הוא ייתבע בבית-הדין, כמו מתן המחאה דחויה שחוזרת ושאר סוגים של מוסר תשלומים ירוד. והקצה השני הוא "חסד", מתנת חינם, כגון אדם שטורח בלוותו הלך זר שאיבד דרכו במבוכי הרחובות, וגם נותן לו כמה עוגיות. "צדקה" היא באמצע: אם חברך רעב, אתה חייב להעניק לו מזון, לא במובן המשפטי, אלא מוסרית. אין זו חובה משפטית, אך גם חובה מוסרית– חובה היא.

ד' עושה חסד משפט וצדקה – בארץ! הוא יתברך שוכן במרומים אך דואג ליצורים בארץ. אך אין זה הכל, אלא "באלה חפצתי נאם ד'". לכן אם הנך יודע את ד', אתה בעצמך תעשה חסד משפט וצדקה בארץ. לא מדובר כאן בדעת ד' במובן של ידיעות מופשטות עליונות, לא שאין זה חשוב מאוד, אלא לא בזה מדובר במשפט "יתהלל המתהלל", אלא בידיעה שד' עושה חסד משפט וצדקה, בהליכה בדרכיו שהיא דרך הפתוחה לכל נפש.

קח חומש וראה חסד משפט וצדקה של ריבונו-של-עולם המנהיג את עולמו. ומי שאין לו אפשרות ללמוד תורה, כגון אישה הטרודה מאוד במצוות המשפחה – הרי כל זה נמצא בתפילה. הרמב"ם מסביר שמטרת התפילה היא להחדיר בעומק נפשנו את האמיתות הגדולות (מורה נבוכים ג מד. עיין עולת ראיה א, עמ' רנו). על-ידי עבודת ד' שבלב, שברגש, ההכרות התאורטיות נספגות בעומק האישיות. בתפילה מזכירים ללא הרף את החסד המשפט והצדקה של ריבון העולמים. כזה ראה וקדש. בזה "יתהלל המתהלל", במה שמרן הרב קוק מכנה "דעת אלוהים בארץ" (אדר היקר עמ' נ-נא).

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
11 תגובות - 8 דיונים מיין לפי
1
יש מה ללמוד מספורטאים גדולים.
חיים | 10-08-2016 12:40
אף אחד לא זוכה במדליה באולימפיאדה רק כי מוכשר ורץ מהר או חזק. זוכי המדליות באולימפיאדה, הם אנשים עם כח רצון אדיר, יכולת התמדה ורצון אדיר להשיג מטרה. כשהחברים שלהם הלכו לבלות הם התאמנו והשקיעו. על התכונות האלה יש להעריך אותם ויש מה ללמוד מהם. אולי היה עדיף להשקיע את הכוחות האלה בדברים אחרים ומועילים יותר , אבל אין צורך לזלזל. אם בנוסף זוכה המדליה גם מניף את דגל ישראל בגאון , אז מדוע לא.
סוס רץ מהר יותר...
ב.יוסף | 10-08-2016 14:19
הצלחות אלו אינן שייכות לאידאל של עם ישראל. תפקידנו בעולם להוסיף אור וטוב, בסופו של יום סוסים רצים מהר יותר.. וכי תפארתנו לרוץ יותר מהר מהם!? ואם אם נצליח להיות סוסים טובים יותר אז מה באמת קרה במציאות!? שמחים שרבותנו מיישרים לנו המבט הבריא.
מדבריך ניכר שלא...
| 10-08-2016 14:02
מדבריך ניכר שלא קראת את דברי הרב..
2
ל-1, לא משנה, זה עדיין איסור תורה ליהודי...
יניב | 10-08-2016 13:47
ללכת למקום כמו האולימפיאדה. לכן אין בזה שום גאווה ושום תהילה אמיתית. גל פרידמן זכה במדלית זהב באותו רגע כולם אהבו אותו, והיום מי זוכר אותו? מדי פעם מזכירים אותו אבל ככה? לעומת זאת רב בישראל שהגיע למדרגה גדולה, התהילה שלו היא נצחית! כל הזמן באים אליו ומהללים אותו עד גיל 100 בלי הפסק ואיזה כבוד עושים לו בלוויה שלו, ואיזה זיכרון אדיר הוא משאיר ושמו נצור לעולם בעם ישראל. יחי ההבדל בין תורת ישראל שהיא חיים ואמת לעומת הבלי העולם כגון "מדליה אולימפית"(אבן מצופה בקצת צבע).
3
ב"ה קמנו מעפר ויש לעם ישראל נציגים גם באולימפידה
אריה | 10-08-2016 14:15
להבדיל- מדוע חשוב לרשות לשלוח נציגים לאולימפידה, זה משמעות של כבוד לאומי
4
מאיפה הזלזול וההקצנה הזו נובעים???
נמאס מההיבדלות | 10-08-2016 15:20
די עם ההיבדלות מהחברה, תחרות של נשים מול נשים בלבוש צנוע . מה הבעיה, כבוד לעם היהודי ככה זה נתפס בימינו. האם יש דברים נשגבים יותר? ברור שכן ועדיין כל הכבוד לה.
זה איסור תורה! היא נמצאת במקום עם גויים...
יניב | 10-08-2016 18:32
נוגעת במאמנים שלה, ועושה דברים שהם נגד אידיאל התורה. ומי שנבדל מהעם אלו שהולכים מדרך התורה! ואין שום היתר להידבק במי שהולך היפך התורה שנאמר "במושב לצים לא תשב". "עם" בישראל אלו שהולכים בדרך ה'.
5
תגובתך מעניינת מאוד,...
| 10-08-2016 16:05
תגובתך מעניינת מאוד, אך נראה לי שהתבלבלת. פה הרב מדבר על דעת תורה. בכל תחום, מי שיכול להביע את דעתו בנושא, זה מי שמכיר את הנושא. ולכן אתה, שאתה לא מייצג דעת תורה, אין לך אפשרות לחלוק על דעת תורה, כי התורה קדמה לעולם, היא נצחית, ואתה מגיע מנקודת מבטך. לא שחס ושלום אין לך ערך, חס ושלום, ערך גדול מאוד. אך כשרב אומר את דעתו שהיא דעת תורה, אפשר לא להסכים עם דעתו רק כשמגיעים מתוך דעה אחרת בתורה, שיטה אחרת, גוון אחר, רב אחר (כמובן לא מדובר ברבנים רפורמיים וכו'). לא שאין לך חשיבה חופשית, אלא אתה יכול למצוא את השיטה בתוך התורה אליה אתה יותר מתחבר, ויש מגוון גדול. אך אי אפשר לחלוק על רב שלא מתוך דעת תורה (וכמובן גם אז בנעימות ובענווה, כמייצג דעת תורה). חזק וברוך!
6
לתגובה 1
דוד | 10-08-2016 16:06
תגובתך מעניינת מאוד, אך נראה לי שהתבלבלת. פה הרב מדבר על דעת תורה. בכל תחום, מי שיכול להביע את דעתו בנושא, זה מי שמכיר את הנושא. ולכן אתה, שאתה לא מייצג דעת תורה, אין לך אפשרות לחלוק על דעת תורה, כי התורה קדמה לעולם, היא נצחית, ואתה מגיע מנקודת מבטך. לא שחס ושלום אין לך ערך, חס ושלום, ערך גדול מאוד. אך כשרב אומר את דעתו שהיא דעת תורה, אפשר לא להסכים עם דעתו רק כשמגיעים מתוך דעה אחרת בתורה, שיטה אחרת, גוון אחר, רב אחר (כמובן לא מדובר ברבנים רפורמיים וכו'). לא שאין לך חשיבה חופשית, אלא אתה יכול למצוא את השיטה בתוך התורה אליה אתה יותר מתחבר, ויש מגוון גדול. אך אי אפשר לחלוק על רב שלא מתוך דעת תורה (וכמובן גם אז בנעימות ובענווה, כמייצג דעת תורה). חזק ואמץ!
7
זה ההתייחסות שחסרה היתה לרומם את ישראל
נעם | 10-08-2016 21:36
8
הרב צודק. אל יתהלל המתהלל אלא
| 11-08-2016 14:04
היודע את הקב"ה שאין מבלעדו והעיקר לעשות חסד ומשפט.אבל הבחורה המסכנה שכל כך מתאמצת לזכות בתחרות מגיע לה גם לזכות.