הרב אביחי רונצקי, רב היישוב איתמר וראש ישיבת ההסדר ביישוב, דוחה מכל וכל את הפרסומים שיוחסו לו לפיהם הוא התיר לקצין שלא שהה בביתו שלושה שבועות, לחלל שבת בכדי שיחזור לביתו ואומר כי הוא לא התיר לאף אחד לחלל שבת.

הרב רונצקי התייחס בסוף השבוע האחרון לסערה סביב מינויו של הרב אייל קרים בראיון לעיתון 'ידיעות אחרונות'. בדברים שהובאו בעיתון 'ידיעות אחרונות', נכתב כי הרב רונצקי אמר: "אני מאמין בו בכל ליבי. בין שירות כקצין קרבי לבין היותו תלמיד חכם. רק מי שנצרב בשירות קרבי יכול להוציא הלכות מקילות". בשלב הזה, על פי הדיווח, סיפר הרב רונצקי כי "רק לאחרונה אישרתי לקצין קרבי, שלא היה בבית שלושה שבועות, ולא ראה את אשתו וילדיו, לנסוע בשבת כדי להגיע הביתה. אז כן, ההלכה אוסרת חילול שבת, אבל במקרה הזה גברה העובדה שהקצין לא היה בבית תקופה ארוכה".

בשיחה ל'סרוגים' מבהיר הרב רונצקי כי הוא לא אישר לאף אחד לחלל שבת וכי מדובר ב"שיבוש מקושקש".

ראוי לציין כי זו אינה הפעם הראשונה בה דבריו של הרב רונצקי מעוררים עניין. בשנת תשס"ח, בשבת, כאשר שהה הרב רונצקי עם לוחמים מבית הספר למ"כים בדרום הארץ, הוקפצו מספר מפקדים מהבסיס לרצועת עזה, בעקבות הודעה על חדירת מחבלים לישראל, והרב רונצקי עצמו הצטרף אליהם, לאחר מכן המשיך לביקור בחטיבה הצפונית ובמהלך השבת חזר לבית הספר למ"כים. רבנים האשימו אותו בחילול שבת, בטענה שלא הייתה לו סיבה להצטרף לכוח הצבאי, משום שאינו נושא בתפקיד מבצעי.

באגרת תגובה הסביר הרב רונצקי את החלטתו וכתב: "ברצוני להרחיב ולפרט בעניין יציאת הרב הצבאי יחד עם היחידה לפעילות מבצעית בשבת. ההתייחסות לעניין זה נגזרת מהבנת תפקיד הרב ביחידתו. ובכן, עוד בימי קדם אנו פוגשים את הרב הצבאי בדמותו של הכהן משוח המלחמה. אותו רב, הכהן, ניצב בפני הלוחמים טרם יציאתם לקרב ונוסך בהם רוח לחימה, ובהמשך – אף יוצא עימם לשדה הקרב. אם כן, משימתו העיקרית של רב היחידה היא חיזוקם של הלוחמים. חיזוק זה הינו הכרחי ונחוץ ביותר לניצחון בקרב, מפני שכידוע, ההסתערות אל מול פני האויב וחירוף הנפש אינם טבעיים לאדם, ובוודאי לא לחיילנו הצעירים. ממילא, רב המעורה היטב ביחידותיו, המשתתף עימם באימונים ובתעסוקות המבצעיות, יכול לסייע מאוד להתגבר על מצוקות נפש ומשברים המאפיינים בעת שכזו.

"אפשר לדמות עניין זה לחולה שיש בו סכנה. שאנו יודעים בוודאות שהבאת קרוביו יכולה לסייע לשיפור מצבו". הסביר והוסיף "ממילא, קל וחומר שיש להתיר במקרה זה שהרי כאן מדובר בחיזוק רוחם של הלוחמים – דבר המשפיע באופן ישיר על הצלחת המבצע, וזה הרי חשוב לאין ערוך מחייו של היחיד".