אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

יהדות, נשיות ואובדן במכללת 'תלפיות'

בעיר חולון תיפתח בשבוע הבא תערוכת הבוגרות המסורתית של המסלול לאמנות במכללת תלפיות. בתערוכה התמודדו הסטודנטיות עם מכלול נושאים : נשיות בעולם המודרני, אמונה ואמנות והתמודדות עם אובדן בתוך ההקשר הדתי-אמוני

יהדות, נשיות ואובדן במכללת 'תלפיות'
  (צילום: יח"צ מכללת תלפיות)

ביום ראשון הקרוב (ד' תמוז, 10.7 ) תיפתח בגלריית חנקין בחולון תערוכת הבוגרות של המסלול לאמנות במכללת 'תלפיות'. את התערוכה אוצרות אורלי עזרן וטל יזרעאל ומציגות בה 18 מהסטודנטיות במכללה. התערוכה הנוכחית, שהינה הראשונה שתוצג מחוץ למכללה, תיפתח בטקס חגיגי במעמד ראש המכללה בנימין בהגון, ראש עיריית חולון מוטי ששון וראש המסלול לאמנות, ד"ר מתי פישר. יש לציין כי לראשונה מוצגת תערוכת בוגרות מהמכללה בגלריה עירונית וזהו אות להערכה המקצועית שלה זוכה המסלול. ראש המכללה בנימין בהגון מציין את הקשר המיוחד בין העירייה והמכללה המתבטא בעבודה חינוכית של סטודנטיות המכללה במוסדות החינוך בעיר במהלך השנה,ובא לידי ביטוי גם בתערוכה המתקיימת עתה.

חלק מהבוגרות הצעירות בחרו להתמודד עם נושאים כאובים כדוגמת אובדן בן משפחה, אובדן תינוק ולהבדיל התמודדות עם אובדן של נישואין. בחלק גדול מהעבודות ההתמודדות מלווה במסר אופטימי של התחלה חדשה ויציאה מעצב לשמחה ולעשייה.

הסטודנטית רעות בלולו מראה כיצד ניתן לעצור את הזמן באמצעות צילומים שמתעדים תנועה. לימור כהן מנסה למצוא משמעות ולהבין את האובדן בתוך ההקשר הדתי-אמוני של חג הפורים. הודיה עובדיה לוקחת תצלומי משפחה ומכסה ומטשטשת את דמות המת כביטוי לרגשות העצב והכעס שהיא חווה. מעין שרעבי יצרה שמלת כלה לבנה מנייר גרוס של מסמכי הגירושים המהווה התפכחות מהאידיליה המשווקת עם המושג "שמלת הכלה" יחד עם תחושת התחדשות. דנית ששון מתקרבת אל האובייקט עד כדי מגע חזותי היוצר טשטוש ומזמינה את הצופה לנסות ללקט את רגעיו האחרונים של המחסן עמוס הזיכרונות של סבהּ וסבתהּ. בפעולה רישומית אינטנסיבית מנסה בתאל לוי לבטא את תחושותיה בעקבות פטירתה הפתאומית של אחותה, וליעד צוברי בוחרת להנכיח את הפיצול בין הדמות לבין היעדרותה.

נושא נוסף שמעסיק קבוצה גדולה של סטודנטיות הן תופעות חברתיות עכשווית ותרגומן לשפה אמנותית. יפעת נפתלי מייצרת אוכל אשלייתי, יפה לעין, אבל חלול לנפש. על קו התפר שבין עיצוב לבין אמנות, עוסקת יפעת בראייה צינית של תרבות הצריכה. בעבודה של הילה דוידי עובר מסר של "אני הייתי פה, משמע אני קיים" של צילומי הסלפי כגישה עכשווית לאמירתו של דקארט. אליה אבאיוף בונה שפה קצרנית ורומזת על הרדידות והשטיחות של שפת האייקונים הממוחשבים בווטסאפ. תעלומת הרצח של תאיר ראדה שהסעירה את התקשורת בעשור האחרון היא שעומדת מאחורי העיסוק הבלתי נלאה של לירון אליאס זדה בטביעות האצבע. שני נזר עוסקת בהזנחה בשכונות העוני "השקופות" של העיר. המיצב של שירה רקובסקי מזמין את הצופה לחוות את החוויה של ה"אחֵר", אתהעוצמה החושית המוקצנת שחווים ילדים על הרצף האוטיסטי.

היבטים שונים בנשיות מוצאים ביטוי בכמה עבודות: עבודת הווידאו של מאור כהן מציגה דימוי של ירח הנרקם ונפרם, כמו אישה שחווה התמעטות והתמלאות מידי חודש. נוכל לראות את פרטי היום יום הקטנים הנשיים בעבודתה של סיון לוי. שיח מגדרי באמצעות דימויים מתחומי הבישול והאפייה נוכל למצוא בעבודתם של יפעת נפתלי ולימור כהן, וכן את שמלת הכלה בעבודה של מעין שרעביואת חוויית ההיריון אצל לימור כהן ומירי שרעבי.

החיפוש אחר עומק והקשרים למקורות היהודיים מצויים בכמה עבודות: הודיה גרמה בנתה תיבות חיפוש ומלאכת ההצצה, החיפוש, וגילוי הדימוי המואר בתחתית התיבה משחזרים באופן מטאפורי את תהליך החיפוש שלה אחר עומק. מיכל בן ישי מחפשת את הדימוי של בית המקדש בהשראת כתבי יד יהודיים ובהשראת מדרש החוזה גאולה. העשייה של לימור כהן מלווה בדבקות דתית עמוקה "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" והסמיכות של אובדנה האישי לחג הפורים מסמן עבורה את מחזוריות החיים והמשכיותם.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו