יהדות ובייסבול: ממשה רבינו ועד סנדי קופקס - סרוגים

יהדות ובייסבול: ממשה רבינו ועד סנדי קופקס

מרגע שהיהודים נחתו על יבשת אמריקה, לא היה ענף ספורט שמשך אותם יותר מאשר בייסבול. היו תקופות שהכוכבים הגדולים היו בראש הדגל אל מול האנטישמיות. שניים מהם ייזכרו בהיכל התהילה: האנק גרינברג וסנדי קופקס. דווקא כאשר ההצלחה העלתה אותם הכי גבוה שיש: הגיע יום כיפור. האוהדים לא היו מוכנים לוותר - האם הם ישחקו ביום הקדוש? חלק א

author-image
יהדות ובייסבול: ממשה רבינו ועד סנדי קופקס
  ממשה עד סנדי קופקס. האנק גרינברג (היכל התהילה)

יהדות אמריקה ובייסבול, אי אפשר כנראה לדבר על האחד בלי השני, הם היו, ועודם, כנראה בלתי ניתנים להפרדה. מרגע שהיהודים נחתו על היבשת בגל ההגירה הגדול, לא היה מי שיעצור אותם לכבוש את ענף הספורט מלא היצרים, הבייסבול.

הספורט חצה את כל המקומות, המגזרים וגם בדת הוא לקח חלק. אבל הבייסבול במיוחד כבש את יהודי אמריקה הצעירים שהחלו לגבש את תרבותם החדשה.

מה שרבי שמעון שקופ לא הבין

בתחילת המאה ה20 הגיע לביקור נדיר בניו-יורק, הרב הליטאי רבי שמעון שקופ. מטרת הביקור הייתה ישיבת 'תורה ודעת' בברוקלין. כאשר הגיע הרב הייתה זו בדיוק שעת ההפסקה והבחורים שיחקו במשחק כדור שקראו לו בעיסבאלל בלע"ז.

הרב שקופ לא האמין למראה עיניו ולא הצליח להסתיר את פליאתו מהמראה המוזר: "איך ייתכן כזאת, שבחורי ישיבה אשר הוגים בתורת ה' יתעסקו בהבלים כאלו". כנראה שהתופעה לא הייתה שולית והבייסבול נכנס ליהודים בארצות הברית לנשמה.

כך גם בסרטם של האחים כהן, "ביג לבובסקי" משנת 1988, הובאה חשיבות הבייסבול כחלק מרכזי בהתפתחות יהדות אמריקה ותרבותם המתחדשת.

בסצנה ידועה בסרט, מנסה לשכנע וולטר סובצ'אק את הדוד (The Dude) שהוא יהודי ושומר שבת, ובהברקה של רגע הוא מסביר את כל ההיסטוריה של היהדות ברגל אחת: "שלושת אלפים שנים של מסורת מופלאה, ממשה רבינו ועד סנדי קופקס".

מתוך הסרט ביג לבובסקי (צילום מסך) ממשה רבינו עד סנדי קופקס

מתוך הסרט ביג לבובסקי (צילום מסך); ממשה רבינו עד סנדי קופקס

הוא כמובן מתכוון לאחד משחקני הבייסבול הגדולים בהיסטוריה בשנות ה60'. גם האנק גרינברג כונה "המוזס" של הבייסבול, אלא שאצלו זה הגיע גם מהאהדה הרבה שרחשו לו היהודים, אבל גם כקללת בוז בין האנטישמים.

יהדותם של כוכבי הבייסבול הגדולים הובילו אותם לדילמה האכזרית מכול: כאשר המשחק המכריע נופל על יום כיפור. 31 שנה הפרידו בין ההחלטה של האנק גרינברג לסנדי קופקס, על שניהם הופעל לחץ בלתי רגיל, והאוהדים הרבים ציפו מהם שלא יאכזבו. אכן, זהו סיפורה של אכזבה.

מחפשים סמל בדטרויט האנטישמית

בתחילת שנת 1911 נולד הנרי בנימין גרינברג, או "האנק", בניו יורק. הוא התחנך באווירה יהודית אורתודוכסית. כבר בילדותו היה ברור לכולם שהוא אתלט יוצא דופן בכל התחומים: הוא שיחק כדורגל וכדורסל, אבל אהבתו הגדולה הייתה לבייסבול.

כשחקן יהודי וצעיר, הוא פרץ כל גבול ושיא שעמדו בפניו. בהיותו בן 19 הוא פרץ לליגה המרכזית כשחקן צעיר. ובשנת 1933 הוא חזר לקבוצתו הדטרויט טייגרס לאחר שנשלח בתחילת הקריירה שלו לצבור ניסיון בקבוצות קטנות.

גל הגירה

גל ההגירה היהודי כבש פסגות רבות, אך נאבק גם באנטישמיות. תמונות צבע מאמריקה 1900, צילום: Detroit Photographic

העיר דטרויט של שנות ה30' הייתה מלאת תעמולה אנטישמית כבדה. הכומר צ'ארלס קופלין (Charles Coughlin) בתכנית הרדיו השבועית שלו יוצא נגד היהודים בכל הזדמנות. מיליונים של מאזינים היו מקשיבים תדיר לדרשותיו בנושאי אקטואליה ודת, ובעיקר במסרים אנטישמים.

לקראת השתלטות הנאציזם באירופה, וטרום מלחמת העולם השנייה, קופלין קצת חזר בו וטען שהוא אינו אנטישמי: "מטרתי היא לעזור ליישר את כל האנשים הטובים: קתולים, פרוטסטנטים, יהודים וגויים, נוצרים ולא נוצרים; להעלים את האכזריות, הברבריות, והשנאה של עידן הדמים הזה. אני רוצה את היהודים הטובים איתי, ועוד מכנים אותי נגד-יהודים, או אנטישמי".

אך גם אם בזמנים מסוימים היה מסתיר שנאתו לעם היהודי, עדיין רוב אוהדיו קיבלו ממנו את המסרים האנטישמיים הרבים שהיה שולח אליהם. לאחר ליל הבדולח בגרמניה, התבטא קופלין: "הרדיפות נגד היהודים מגיעות רק לאחר רדיפות הנוצרים" אמר בהתייחסו לרדיפת הקומוניסטים אחר הנצרות, ובכך הוציא את העוקץ בחשיבות האכזריות נגד היהודים.

וכמובן, הנרי פורד, התעשיין הענק, ששלט למעשה בדטרויט והיה מגדולי האנטישמיות. אהבתו ל'פרוטוקולים של זקני ציון' לא ידעה שובע. רק בזמן המלחמה החל לגלות פטריוטיות אמריקנית, אבל זה לא הפריע לו לקבל לפני כן מהיטלר עצמו מדלייה מיוחדת כהוקרה לפעילותו למען הנאציזם.

הנרי פורד

תעשיין הרכב הנרי פורד. צילום: רישיון חופשי ויקיפדיה

בשנת 1933, האנק גרינברג פורץ לליגה המרכזית אבל הטייגרס של דטרויט רחוקים מלכבוש את פסגת הליגה. שנה לאחר מכן, בהיותו רק בן 23, הקבוצה פתאום מוצאת את עצמה במאבק עם היאנקיס על האליפות, ובכך הוא הפוך להיות הכוכב המרכזי.

ראש השנה מגיע כל שנה, אבל מה עם האליפות?

האנק, שכבר הוכיח את עצמו כאחד מהחובטים המעולים שבקבוצתו בפרט ובליגה בכלל, מצא את עצמו בתסבוכת לא שגרתית. משחקים חשובים נקבעו בזמן הימים הנוראים. הוא הודיע מראש כי לא ישחק בראש השנה ויום כיפור, וכך גם היה בשנים הקודמות. אבל מי היה מאמין שהקבוצה תתקרב כל כך לכתר?

גרינברג היה הסמל של היהודים בעיר רווית האנטישמיות ובעידן של חוסר זהות של יהדות אמריקה. אוהד של האנק גרינברג, הרב הרפורמי רוברט (ריבי) ברנר, מספר על ילדותו בברונקס בניו-יורק: "בשנות ה30' ותחילת ה40', לא חשבנו על כלום חוץ מבייסבול והאנק גרינברג. הוא לא היה ה'משה' של התנ"ך, אלא ה'משה' של הבייסבול".

הקהילה היהודית בדטרויט הפכה את כוכב הבייסבול לנציג אל מול מחפשי רעתה. אבל מה יעשה בימים הנוראים? אם לא ישחק הרי שיפגע בקבוצתו בדרכה לאליפות, ואם ישחק יפגע בזהותו הפרטית כיהודי.

האנק גרינברג

האנק גרינברג, היכל התהילה של הבייסבול.

המבחן הראשון עבורו היה ראש השנה. הלחץ הגיע מכל מקום אפשרי, והיה נראה כי כל החלטה שיקבל תגרום להערצה או לאכזבה מוחלטת. אוהד מתוסכל לא הצליח להסתיר את שאיפותיו: "ראש השנה מגיע כל השנה, אבל אנחנו לא זכינו באליפות מאז 1909".

רבני הקהילה בדטרויט התייעצו ודנו: הראשון התיר לו לשחק כי ראש השנה הוא יום טוב שיש בו שמחה, והתלמוד מזכיר ילדים שמשחקים ברחובות רומא העתיקה. השני התיר לו אף הוא אבל עם תנאים מחמירים: רק אוכל כשר יימכר, אף יהודים אורתודוכסים לא יוכלו לקנות כרטיס למשחק, ושיהיה אסור לעשן במגרש. השלישי העביר את הכדור למגרש של גרינברג: ההחלטה תלויה בו בלבד. והוא החליט: הוא יתייצב למשחק.

התקשורת נכנסה לדריכות מוחלטת: "האנק בדרך למגרש" הכריזו, ובבגדי חג הוא הופיע למשחק: הוא חבט  שני הום-ראן והביא את הניצחון על בוסטון. העיתונות פרסמה באופן חריג ברכה מיוחדת בעברית: "שנה טובה, האנק!".

אבל תשעה ימים לאחר מכן הגיע יום כיפור, המשחק מול היאנקיז, ולא ניתן לתאר אפילו את חשיבות המשחק הזה. אבל גרינברג ידע שהפעם אין מה לעשות. אביו השביע אותו שלא ישחק ביום הקדוש, וגם האנק ידע שפסק ההלכה של הרבנים לא יעזור לו ביום כיפור. הוא לא היה אדוק בדת, ותמיד היה בעל ספקות אבל החלטתו של אביו השפיעה עליו.

אז הוא לא שיחק, והטייגרס הפסידו 5-2 ליאנקיז. לאחר מכן גם הפסידו בסדרת הגמר של אליפות ליגת הבייסבול (World Series) לקרדינלס. אבל כאשר צעד גרינברג לבית הכנסת "שערי צדק" ביום כיפור, הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות. הוא היה נבוך, אבל ידע והכיר מהי המשמעות להיות גיבור יהודי.

שערי צדק

בית כנסת שערי צדק, דטרויט. צילום מסך

כל הום ראן אני חובט בהיטלר

בביוגרפיה על גרינברג מסופר שכאשר החל במשחק מקצועי, פנה אליו שחקו מהדרום: "האנק, אנשים מספרים שאתה יהודי, אבל אני לא מאמין בזה. אני שמעתי ליהודים יש קרניים על הראשים שלהם כמו השטן". אותה אנטישמיות שחווה רק הקריירה המקצוענית שלו לא פגמה בהצלחותיו, ושנה לאחר אותו יום כיפור הוא הוביל את קבוצתו לאליפות הליגה.

לימים יגידו שההילה שלו ככוכב לא הייתה באה אילולי שנת 1934, והדילמות שסחפו את אוהדי הבייסבול בחודש תשרי של אותה שנה. כאדם שנאמן וקנאי לפרטיותו, הוא מעולם לא הבין את החשיבות של מעשיו. רק שנים מאוחר יותר כאשר מבוגרים פנו אליו ופתחו עמו בשיחה עד כמה ההחלטות שלו היו חשובות להם וכמה הן השפיעו על חייהם – הוא התחיל להבין.

"זה מאד מוזר", אמר האנק, "כאשר שיחקתי, לא רציתי להיזכר כשחקן בייסבול יהודי. רציתי להיות ידוע בתור שחקן בייסבול גדול. נקודה. אני לא בטוח למה ומתי זה השתנה, כי אני עדיין לא אדם דתי במיוחד. אבל בזמן האחרון אני מוצא את עצמי רוצה שיזכרו אותי לא בתור שחקן בייסבול גדול, אלא כשחקן בייסבול היהודי הגדול".

היותו כוכב ענק, מנעה ממנו אנטישמיות פומבית. אבל מאחורי הקלעים היא עדיין נשארה. בשנת 1938 האנק, החובט של הדטרויט טייגרס, היה בדרך להיכנס להיסטוריה: הוא עמד לעקוף את שיא ההום-ראנס של השחקן האגדי בייב רות' משנת 1927 –  60 הום ראנס.

בייב

ג'ורג' הרמן  (בייב) רות', באימון בשנת 1916. צילום: רישיון חופשי מויקיפדיה

אבל מסיבה לא ידועה הוא לא קיבל הזדמנויות לחבוט בחודש האחרון והגיע רק כמעט לשיא: שניים פחות מרות'. גרינברג הכחיש לאורך חייו שהייתה יד מכוונת שמנעה ממנו, אבל הסטטיסטיקה לא משקרת.

טרום מלחמת העולם השנייה ועליית הנאציזם, גרינברג היה אומר: "הגעתי לתחושה שכיהודי, אם אני חובט הום ראן, אני חובט אחד נגד היטלר", אבל נגד המלחמה מבית הוא לא הצליח לנצח.

בסופו של דבר, המשחק ביום כיפור לא היה בסדרת הגמר של הוורלד סיריס. כנראה שמעבר לתקשורת והאוהדים, זה לא היה משחק חשוב במיוחד. הוא התעלה במהלך ההיסטוריה בגלל האנטישמיות בדטרויט, עליית הנאציזם, והצלחותיו הבאות של האנק גרינברג.

31 שנה לאחר שנת הדילמות של האנק, יעמוד שחקן בייסבול נוסף – סנדי קופקס – בדילמה אכזרית. משחק יום כיפור בסדרת הגמר, שהאליפות כמעט ותלויה כל כתפיו בלבד. הפעם האוהדים לא היו אמורים לתת לו לאכזב אותם. על החלטתו הדרמטית נדבר בפעם הבאה.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
מה יש לצפות מהסרוגים?
אני | 19-06-2016 11:11
אין ספק שספורט חשוב אצל חלקם מההלכה. מבחינתם, אם יש שחקן יהודי מצליח מן הראוי להריע לו..גם אם הוא עובר על אי אלו הלכות..