בשנה שעברה כתבתי על אכזבתי על כך שאף לא אחד מעשרים תיקוני ליל שבועות של ארגון רבני 'צהר', מתקיים בדרום. למרות שבפרסום נכתב שהתיקונים מתקיימים "ברחבי הארץ", התיקון הדרומי ביותר של צוהר התקיים בעיר לוד. אחרי החג שמחתי לקרוא בדף הפייסבוק של הרב דוד סתיו שגם בצוהר הבינו שיש בכך משהו בעייתי. "תיקון אחד חשוב נשאר לנו לקראת שנה הבאה", כתב אז הרב סתיו. "יש להרחיב את תיקוני ליל השבועות של צהר. להגיע לעוד ועוד מקומות ממטולה עד אילת".

עברה שנה. הגיע חג מתן תורה, ואתו תיקוני ליל שבועות. אני מביט בפרסום של צהר, ולצערי לא מזהה שינוי גדול. עשרים ואחד תיקונים מתקיימים השנה, ורק תיקון אחד מהם מדרום לרחובות – בישוב אבן שמואל שליד קריית גת.

אני לא מזלזל בחשיבות האירוע, (שהתקיים אגב כאירוע מקדים לחג ביום שלישי האחרון), אבל אבן שמואל הוא עדיין ישוב קהילתי דתי. תיקון בישוב כזה, לא מבשר שינוי משמעותי במפת התיקונים. בבאר שבע וגם באשדוד מתגוררים למעלה ממאתיים אלף איש, באשקלון למעלה ממאה אלף. חוץ מהן יש בדרום עוד הרבה ערים חשובות עם עשרות אלפי תושבים כמו קריית גת, שדרות, נתיבות, אופקים, דימונה, ערד ואילת.

ואני מכיר את הטענה שבדרום צריכים פחות את התיקונים של 'צהר' שהם למעשה שיעורי תורה, כיוון שהאוכלוסייה נוהגת לקיים תיקון כמנהג הספרדים, שבו לא שומעים שיעורים אלא יושבים וקוראים יחד קטעים מכל חלקי התורה. בעיני זו תשובה לא מספקת. אמנם יש אוכלוסייה גדולה בדרום שמקיימת את התיקון כמנהג הספרדים אבל יש גם אוכלוסייה לא קטנה, ספרדית ואשכנזית, שמעדיפה לשמוע שיעורי תורה, ויש מקום לכלול אותה במיזם הארצי היפה של 'צהר'.