יהודה גליק נכנס לכנסת, והשמאל מגיב בעצבנות יתר. ההודעה של יעל כהן פארן שתחרים את השבעתו היא רק קצה הקרחון. בשמאל נרשמה השבוע עצבנות יתר, כאילו ארע ארוע חריג במיוחד.

מה יש ביהודה גליק שכל כך מעצבן את השמאל? בסך הכל, יהודה גליק הוא אדם בעל תפישות עולם מאד קרובות לשמאל בהרבה מאד נושאים. הוא מכבד את הערבים, רואה בהם בני שיח, שואף לדו-קיום, נפגש איתם, מאמין בזכותה של התנועה הרפורמית להכרה, גינה את אלאור עזריה ודרש למצות איתו את הדין, דרש למצות את הדין עם אנשים שפעלו באלימות נגד ערבים. ועוד ועוד. כל כך שמאלני, עד שבאתרי המגזר הדתי-לאומי כבר פרסמו נגדו מאמרים אישיים המבקשים לקטלג אותו כשמאלן.

אז למה הוא כ"כ מרגיז את השמאל?

תאמרו: הר הבית. בסדר. הר הבית הוא נקודת מחלוקת ידועה. אבל דוקא השמאל הוא זה שטוען ללא הרף שהר הבית לא חשוב. אז מנין האובססיה של השמאל נגד הר הבית (וממילא נגד יהודה גליק)?

אשוב לנושא הר הבית בהמשך, הוא כנראה אחד הנושאים המרכזיים כאן, אבל לפני כן אעלה שתי נקודות נוספות:

יהודה גליק מרגיז את השמאל כי הוא טורף להם את הקלפים. הוא מכבד את הערבים, מדבר על דו-קיום, הוא אוהב אותם, אבל הוא לא מדבר על ויתורים כואבים. הוא מבקש לנהל עם הערבים שיח כשוה עם שוים. וחמור מכאן: שיח שמדגיש את המשותף לנו ולהם: האמונה בבורא עולם.

ושנית: עד היום העולם היה עולם מאד מסודר: אם אתה ימני אתה שונא ערבים. ואם אתה מנהל אתם מו"מ, זה רק בזכות השמאל שהצליח להשפיע עליך. יהודה גליק הורס את כל התמונה. אתה הרי ימני, אז למה אתה מתעסק בעניינים של השמאל?

בקצור: בעיני השמאל כל קשר עם הערבים חייב, אבל חייב, לכלול ויתורים טריטוריאליים (כמובן כואבים. אחרת זה הורס את כל הכיף) מהצד הישראלי, וחייב לבוא בגישה חילונית שאין בה קדושה. השאלה אם בסוף יהיה שלום היא שאלה משנית בחשיבותה. מה שחשוב הוא שנוכל לתת לערבים את יהודה ושומרון, שמזכירים לנו כל מיני דברים שאנחנו רוצים לשכוח. הרי על זה אנחנו נאבקים כל הזמן.

השמאל בנה כאן בעמל רב תמונה שלפיה העולם מתחלק לנאורים וחשוכים. השמאלנים הם הנאורים, אלה שהמדינה שייכת לאבא שלהם, שבאו לכאן כדי לבנות כאן מדינה נאורה ומתקדמת ברוח קלינטון סבא. מדינה שבה החילונות שולטת ואלהים הוא לכל היותר נשיא-כבוד המהוה חותמת גומי על מה שמחליטים הנאורים. מדינה שלא יושבת בארץ הקדש אלא בארץ החול, ולכן הדגל שלה הוא שהיא מוכנה לוותר על המקומות הקדושים. המקומות הקדושים הם כ"כ לא חשובים בעיניה, שהיא מוכנה לוותר עליהם למען הנאורות. יתר על כן, הם כ"כ לא חשובים בעיניה, שהיא מוכנה להקדיש את כל חייה לדיונים עליהם. הפסטורליה בהתגלמותה.

ופתאום בא הדוס הזה וטורף את כל הקלפים. לך תבנה מדינה עם איזה ג'ינג'י שהמדינה בעיניו היא דבר קדוש. ברוב חוצפתו הוא אפילו ניכס לעצמו את השלום, ואמר שהשלום יבא מפני שגם אנחנו וגם הערבים מאמינים באלהים. הלו, קיצוני, תעזוב. השלום הוא של אבא שלי. רד ממנו.

וכאן אנחנו מגיעים לנושא הר הבית. יהודה גליק תומך בתפלת יהודים בהר הבית. הוא גם מאמין שיבנה המקדש. זה לא כ"כ מיוחד. הרבה אנשים אומרים שהם מאמינים שיבנה המקדש, אבל יהודה גליק באמת מתכוון למה שהוא אומר. טוב, בסדר. למה זה כ"כ גרוע? למה העיסוק של יהודה גליק בענייני הר הבית הוא קוץ כ"כ מכאיב בעיניהם של השמאלנים? מפני שהוא הורס את כל התמונה. הוא באשכרה מאמין שמדינת ישראל היא חזון הנביאים. שמדינת ישראל היא הגאולה. זה הורס את כל התמונה. פלא שהשמאל כועס?