'ראיתי גם דברים אחרים': תלמידו של הרב טל מגיב

ואני שואל את עצמי למה? מה המקור של ההשפעות החילוניות האלו על ציבור שמנסה לשאת את דגל הגאולה? כיום אני מבין שזו הנדוניה הרוחנית ל'ברית הזוגיות' הזו עם המדינה

'ראיתי גם דברים אחרים': תלמידו של הרב טל מגיב
  (צילום: ישיבת תורת החיים)

המגזר הדתי לאומי געש בעקבות צמד מאמרים שפרסם מו"ר הרב שמואל טל. האמת שהופתעתי והתרגשתי מהכבוד שרחשו לו מרבית הכותבים מבין שיטיהן, ומהעניין האדיר שעוררו הדברים. בד בבד הופתעתי גם מעוצמת ההתנגדות והתרגשתי מההיענות התמה והיפה לדבריו התמים והיפים שמה שיגרום לו לשנות את דעתו הוא אם מישהו ישכנע אותו שהוא טועה.

שלל הטענות המקורות והסברות פתחו אצלי את הדיון כמו אז לפני לפני כתריסר שנים ערב הגירוש. במיוחד נגעו ללבי דבריו של הגר"ד ליאור שליט"א (שרבי מכנה אותו בשם מורי ורבי) שאמר שהמציאות של מדינת ישראל שלוש שנים לאחר כבות התנורים באושוויץ היא קידוש ה' אדיר.

ואיתה התחושה שקטונתי. על אף שחשבתי רבות על הדברים וגיבשתי את דעתי קטונתי מלהכריע אף לי ולמשפחתי בסוגיות כבדות משקל על דעת עצמי. אודה ולא אבוש שאני מעריך שאם רבי היה ממשיך לחוג את יום העצמאות לא הייתי פורש מדרכיו. סוגיות של קידוש ה' מלכות ישראל קיבוץ קדוש של עם ישראל מיקוד המבט בטוב או ברע הן גדולות, אני יכול להביע בהן דעה אך אתקשה להכריע בהן, ממש כמו שבסוגיות הלכתיות אני נסמך על שולחן מלכים. יתירה מזו אני גם רואה לידי במשפחתי הקרובה וביישובי אנשים שחוגגים את יום העצמאות ויודע שמה שעובר בראשם בעת שירת ההלל היא אותה הנגדה בין תנורי אושוויץ לבין היכולת להקים משפחות ולגדל אותן לתלמוד תורה בהרי יהודה שומרון ושאר חלקי הארץ. איני מסכים איתם אך אני חושב שהמחלוקת אתם בחיי היומיום אינה גדולה. אני מתפלל אתם 364 ימים בשנה באותו בית כנסת וחולק אתם מחשבות ועולם ערכים ושיח דומים.

גדלתי על ברכי הציונות הדתית, למדתי במוסדותיה וספגתי את ערכיה. ראיתי אהבת תורה וגדלות בתורה, ענווה, פשטות מסירות נפש אהבת אדם ואהבת הארץ. וראיתי גם דברים אחרים, השפעות זרות ולא קשורות לכל אותם דברים טובים – כוח אחר מעורב בו. ואני שואל את עצמי למה? מה המקור של ההשפעות החילוניות האלו על ציבור שמנסה לשאת את דגל הגאולה? כיום אני מבין שזו הנדוניה הרוחנית ל'ברית הזוגיות' הזו עם המדינה. בנישואים כמו בנישואים יש השפעות הדדיות אם אנחנו חלק מהמדינה זה אומר שאנחנו מושפעים לא רק מהדברים הטובים שבה. במשך שנים ניסיתי לשנן לעצמי שהמדינה בכללה היא קודש ויסוד כיסא ה' בעולם והבעיות במדינה הן חיצוניות. כמו יהלום לא מעובד שמצריך ליטוש מתוך מחשבות אלו במשך שנים חגגתי את יום העצמאות והשתדלתי לראות את הטוב ולהודות עליו.

ובאותה נשימה אומר שברגע בו החלטתי לחדול מלחוג את יום העצמאות סלע נגול מלבי. בכלל לא ידעתי שהוא קיים אבל תחושת ההקלה שליוותה אותי עם ההחלטה הייתה ברורה. לימים, הבנתי כמה הנאמנות למדינה העמיסה עליי ושיבשה לי את המצפן הפנימי. שנים שאני חותר לשלמות אני רחוק מאד ממנה אבל עכשיו הרבה יותר ברור לי לאיזה יעד אני חותר הציור הנפשי ברור הרבה יותר, גם לי אישית וגם ברמה הכללית. זה לא רק ולא בעיקר עניין שכלי זה עניין של מנגינה בנפש. החיבור למדינה הביא בכנפיו 'לינקים' נוספים לדברים שכלל לא רצינו. אני יודע על עצמי שחלק ניכר מעולם הרגש והחוויה שלי נבנה מ'לבנים' של יגאל מוסינזון ('חסמבה') ואסתר שטרייט וורצל ('אורי'), של אריק איינשטיין ושל יוני נתניהו הי"ד מישיבה מעורבת ומשותפת אל תוך הלילה בבני עקיבא מסרטים בירושלים וממלך הפלאפל. מה לעשות שהמנגינה שלהם שונה, שונה מאד – מזו של ר' עקיבא ושל האדמו"ר מפיסצ'נה הי"ד ומביאה איתה לא רק את הטוב והתום שנמצא אצל חלקם.

אני לא מצטער על מה שהיה. בני אדם פרטיים וגם ציבורים באו לעולם כדי לעבור בו מסע וכדי לתקן, וכל חיינו רצופים בניפוי טעויות. וודאי שאני לא מאשים. הציבור שהגעתי ממנו לכל היותר טעה בדיאגנוזה שלו ובניתוח המציאות וודאי שביסוד הדברים הכוונה הייתה לקודש קודשים. אני גם לא תמים ויודע שאם עולם התרבות שלי היה נשען על 'כה עשו חכמינו' וספריית 'זרקור' בלבד גם כן הייתי לוקה בחסר. אנחנו במצב לא פשוט, עוד לא הצלחנו לבנות חלופות להגמוניה החילונית אבל יש ניצנים בארץ. זה שדה קרב אמיתי שצריך לשקע בו את מיטב הכוחות והמוחות, בד בבד ברור לי שהמחיר של השיוך לתרבות הקיימת הוא אדיר ושחובה עלינו לאור אותם המחירים לחשב את צעדינו ולראות האם אנו רוצים ורשאים לשלם את המחיר על החיבור למדינה ולרוח הנושבת בה.

צריך לחוש אחריות גדולה כלפי אחינו ולשאת כל אחד כפי כוחו במשא העם הזה ולזכות אותם במתנות האמונה והתורה שזכינו לקבל. ניתן ואף חובה לחלוק אהבה וכבוד לאותם תינוקות שנשבו שפעלו למען עם ישראל, וגם לחוש סולידריות ואמפתיה ושותפות גורל למגזרים השונים החיים כאן כיום, הרבה עין טובה אהבה אכפתיות וכבוד צריך לרכוש לאחינו באשר הם. אבל אסור לאהבה הזו לבלבל אותנו ולקלקל את השורה כל הדברים האחרים יכולים וצריכים להיות 'בחצרות בית ה" אבל לא להיכנס להיכל וודאי לא לקודש הקודשים בו יש מקום רק לשני כרובים ולארון.

=======

הכותב הוא תלמידו של הרב שמואל טל (אנו מכבדים את בקשתו להשאר בעילום שם)

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
25 תגובות - 25 דיונים מיין לפי
1
מרגש מאוד. נהניתי מאוד לקרוא את דבריך הנעימים
עירא | 16-05-2016 12:16
2
כשאתה קורא את המאמר אתה רואה איזה שטיפת מוח עבר התלמיד
ירחמיאל | 16-05-2016 12:25
בסופו של דבר הרב טל הוא "גייס חמישי" של נטורי קרתא או אפילו סאטמר בנוער הדתי לאומי שהוא ממלא אותם שנאה במקום לטעת "אהבת ישראל" בצעירי הצאן
3
לראות רק את הטוב ולהתעלם מהמשך השמד, זה עיוורון
אורי | 16-05-2016 13:02
נכון שזה קידוש ה' וכו'. הכל נכון. אבל מערכת המשפט התקשורת והאקדמיה שכולן ממלכתיות, מרימות יד בתורת משה. אלפי התינוקות שנחטפו עדיין מתעלמים מכל זה, וכו' וכו'. זה בסדר להיות ממלכתי ולומר הלל, בתנאי שהיו נאבקים נגד פשעי השמד והחטיפה שעדיים ממשיכים ומוסתרים. אבל ההלל והממלכתיות גורמות להתעלמות מהדברים הנוראים שקרו וקורים, וזה לדעתי הבעייה. הציבור הד"ל החרים את מערכת המשפט? את האקדמיה? את הפרקליטות? את התקשורת? מישהו בכלל אכפת לו מהספרדים שבוכים על התינוקות שחטפו להם והכל תחת חיסיון? זה הבלבול שקורה בממלכתיות ייתר.
4
תגובה ל - 2
יהודי | 16-05-2016 13:21
התכוונת ל"אהבה חפשית"
5
אחד המאמרים היותר יפים שקראתי
יהונתן | 16-05-2016 13:24
חבל שהכותב לא מוכן להזדהות...
6
להעמיק בסיבת אמירת ההלל
יוסף | 16-05-2016 13:31
אמירת ההלל היא בגלל 'המהות' החזרה של המושג 'כלל ישראל ' למחוזותינו, יישוב הארץ, הסרת החרפה וחילול ה' של תלותיות בגויים בצורה מוחלטת. לא בגלל שמזדהים עם התכנים החילוניים. למיטב ידעתי 'החילוניות ' נוגסת גם בציבור החרדי שחרט על דגלו התבדלות . נצרך דיוק כפי שאמר הרב טל... וח"ס שניפול לכפיות טובה שכל זה נובע שגדלנו לתוך מציאות של מדינה ואנחנו מקבלים זאת 'כמוהן מאליו'. (רגב גם לגוש קטיף הלכנו מתוקף הציווי - ולא בגלל לשרת שלטון כזה או אחר לכן כאשר השלטון בגד- לא נזנח את הדרך )
7
מאמר שחצני ועלוב
| 16-05-2016 14:02
באמת תודה לכותב שהוא לא כועס על כל ה"מטומטמים והעוורים" שעדיין לא גילו את האור כמוהו...
8
אני מסכים. הנושא החשוב הוא תרבות עצמאית ולא השאלה
א | 16-05-2016 14:10
הפחות חשובה האם לחגוג ביום העצמאות או ביום ירושלים .. השאלה החשובה האם הנוער גדל על נאמנות ל-ה' ולתורה ולתרבות של תורה או למיקס של פריצות ותורה מעורבבים.
9
אהבת אדם?
| 16-05-2016 14:54
?
10
איך? איך הצלחת להגיע למסקנה הזו????
לתגובה 2 ו-7 | 16-05-2016 15:02
זו עין טובה??? מצא את ההבדלים בין סגנון הכתיבה של כותב המאמר לבין הסגנון הזה. כואב!
11
זו ממש הסוגיה שלנו בעלי התשובה
הדסה | 16-05-2016 15:20
מאד נהנתי לקרוא את דבריך. כתובים בטוב טעם ובנימה אישית. בתור בעלת תשובה חשוב לי לציין שזו בדיוק הסוגיה שמעסיקה אותנו מהרגע שבו הלב הבין שצריך לעשות שינוי ועד ההכרה בכך שאין תחליף מספק למה שעזבנו ושעלינו ליצור תחליף שאיננו סוג של "כלאיים". לפחות עד שיגיע בן דוד וכדי שיהיה לו את מי לגאול.
12
ועוד לקרא
יהודה ועוד לקרא | 16-05-2016 16:47
שאלת אמירת ההלל היא נגזרת ולא מהות הבעיה.. השאלה היא האם אנו אומרים על ההצלה או על הקמת מדינה חילונית על כל המשתמע מכך.. נכון שיש ריבוי תלמוד תורה במדינה אבל המדינה במהותה היא ישות חילונית.. תציצו אפילו בטכס חלוקת פרס ישראל כמה חלוניות אולי בלתי מכוונת אבל בכל זאת חילונית נדפה שם.. ואין כאן המקום להאריך
13
סלע נגול מעל לבך מסיבה פשוטה
בנימין | 16-05-2016 17:09
קיבלת את המדינה כאורים ותומים. העולם אינו מתחלק לשחור ולבן, ישנה דרך אמצעית. ישנה דרך להבין שיד ההשגחה העליונה מקדמת את גאולתן של ישראל בהילוך מהיר מאז כינונה של מדינת ישראל והעובדות מדברות בעד עצמן. ריבוי תורה שלא היה כמותו, פריחה ושגשוג, שפע כלכלי, שפע רוחני, גל ענק של חזרה בתשובה, אחוזים אפסיים של התבוללות רק בארץ ישראל, ומעל הכל בית. בית לעם ישראל בארץ ישראל. לא צריכים יותר מזה כדי להבין שאנו נמצאים בשלב מסוים בגאולה. אלא שבציבור הדתי לאומי קיימת בעיה ידועה המתבטאת בכך שלא תמיד יודעים לקבול על הרעות החולות שמצויות כאן. רבותיי, יש מדינה שהינה שלב בגאולה בוודאי אלא שאיננה הגאולה השלימה ולכן עלינו, לזעוק בקול גדול נגד התופעות ההרסניות שנמצאות בה ובד בבד להודות ולהלל על מדינה יהודית בארץ.
14
מספיק! הבננו שיש לרב טל בעיה והוא מנסה שלא בהצלחה לפתור
אברהם | 16-05-2016 17:43
אותה, ועכשיו יש להניח לדעה הלא ברורה והמבולבלת הזאת
15
יש בעיה בשיטה שרק מקרבת את כולם ומזיקה לנו רוחנית
| 16-05-2016 18:31
אין עולם שכולו טוב וגוף שלא יודע להגן על עצמו מנזקי הנוגדים אותו - סופו להיחרב
16
יסוד הפירוד הוא ע"ז
| 16-05-2016 21:47
ההתכנסות לתוך ה"קודש" פנימה וההתבדלות מהעם הקם בארצו כעבור 2000 שנות גלות יש בה מימד של ע"ז שהיא ההיפך מאיחוד המידות ובנוסף יש בה כפיות טובה כלפי שפע הטוב שרבש"ע מעניק לבניו אהוביו.
17
כתבת יפה, אבל ברוך ד' יש לנו את הרב קוק
יהודי | 16-05-2016 22:07
כתבת דברים יפים גם בצורה המכבדת ועוד יותר מזה במהות. האבחנה שלך שהרבה מהבעיות שלנו מקורן בהחלטה להיות שותפים במדינה, גם מעשית אבל קודם כל עקרונית, היא אבחנה נכונה גם אם רבים בציבור הדתי לאומי יכחישו זאת. אכן כבר הרבה זמן לא קראתי את העמדה החרדית מנוסחת בבהירות מחד ובכבוד לעמדות אחרות מאידך. א-ב-ל!!! בדורנו אי אפשר להתנהל רק לפי עולם של נגלה. וכל מה שכתבת הוא תפיסות של נגלה. יש לסוגיה הזו גם פנימיות. ומי שעסק בפנימיות הזו בעומק וברוחב הוא רק הרב קוק. עכשיו נשאר לך להתחיל ללמוד את הדברים שלו ברצינות. ודע לך שיש לך יתרון גדול כי אתה ניגש לדברים שלו כמו שהוא כתב אותם וכמו שהוא למד אותם. כי הרב קוק לא גדל בבני עקיבא ולא קרא חסמבה. הוא גדל כחרדי, והוודאות שאתה מניח שאנו עושים רק את רצון ד' בלי שניות ח"ו היתה מונחת אצלו כמובן מאליו באופן שאינו קיים כיום גם בציבור החרדי. אז נכון שאתה צמחת בקרקע דתית לאומית וגם בזה הרווחת הרבה. אבל בהכרה שלך כפי שניסחת אותה במאמר יש מדרגה גדולה של הבנה שאנחנו לא עבדים לשני אדונים ח"ו. מצוין. עכשיו שב תלמד הרב קוק. ואתה כמובן לא מחויב להגיע למסקנות שהגיעו תלמידיו של הרב קוק ואפילו של הרצי"ה. בהצלחה.
18
ל-10 הפסקה ש"הקפיצה" אותי
מגיב 7 | 16-05-2016 22:16
"אני לא מצטער על מה שהיה. בני אדם פרטיים וגם ציבורים באו לעולם כדי לעבור בו מסע וכדי לתקן, וכל חיינו רצופים בניפוי טעויות. וודאי שאני לא מאשים. וכו'" - על מי הצוציק הזה מדבר שהוא ברוב חסדו "לא מאשים"? על הרב צבי יהודה זצ"ל ? על הרב שפירא זצ"ל ? על יבל"א הרבנים ליאור, אריאל ועוד ועוד? . אפשר לכתוב במתק שפתיים וכאילו בנימוס ובכל זאת מדובר על כתיבה שחצנית וחצופה
19
במשפט אחד: תסביכים של אשכנזים
שמואל | 16-05-2016 23:46
חבל על האנרגיות. השם הקים את המדינה. כל הויכוחים כבר לא רלוונטים.
20
אחי הרב צבי יהודה לא היה מיקס
| 17-05-2016 5:08
אפשר להעריך את הטוב בלי לקחת חלק במה שפחות טוב, מעבר לכך צריך להכיר באמת שיש גם הרבה טוב בעולם החילוני גם אם יותר קל לך להתעלם מימנו. יש להתקדש ולרומם את עמ״י כולו לקדושה הזאת.
21
זה שיש בעיות במדינת היהודים זה לא חדש .אין מדינת יהודים
בני | 17-05-2016 7:57
אחרת.
22
ל-10 הפסקה ש"הקפיצה" אותי
מגיב 7 | 17-05-2016 9:23
"בני אדם פרטיים וגם ציבורים באו לעולם כדי לעבור בו מסע וכדי לתקן, וכל חיינו רצופים בניפוי טעויות. וודאי שאני לא מאשים. הציבור שהגעתי ממנו לכל היותר טעה בדיאגנוזה שלו ובניתוח המציאות " . על מי הכותב מדבר? על הרצי"ה? על הגר"א שפירא? על יבל"א הרבנים ליאור,אריאל ועוד? איזה מן ניסוח זה "אני לא מאשים"? מי אתה בכלל?! אף אחד לא מחפש אישורים וציונים ממך. . אפשר לכתוב במתק שפתיים ועדיין לחשוף גישה חצופה, שחצנית ומזלזלת שמפעמת בפנים. . וגם מה שכתב מגיב 11
23
ממש מוזר. לא הבנתי.
| 17-05-2016 15:08
בגלל שראת סרטים בבני עקיבא ואכלת במלך פלאפל החלטת שלא להודות לה' על כך שנתן לנו מדינה ועצמאות בא"י? בגלל אסתר שטרייט וורצל ויוני נתניהו הגעת למסקנה שאתה לא מודה על הניסים והנפלאות? על פריחה וצמיחה של עולם התורה שלא היתה כמוה לפחות מחורבן הבית?
24
הכותב מתבלבל בין העם למדינה
| 17-05-2016 15:15
החיבור ליגאל מוסינזון, לאסתר שטרייט וורצל, לאריק איינשטיין ולשאר מושגים חילוניים, לא נובע בגלל החיבור למדינה. אלא בגלל החיבור לעם. רוב עמ"י לצערינו הוא חילוני וחי בתרבות חילונית, ובגלל שאתה חלק מהעם הזה אתה גם מושפע מזה. אבל זה פשוט לא קשור ליחס למדינה
25
עוד אחד שמצטרף לאלו שהם לטורח על הנושאים בעול.
רחל | 19-05-2016 21:49
אנחנו נמשיך להיאבק על דמותה של המדינה,ונמות עבורך במלחמה. ואתה תמשיך להטיף לנו מוסר ולצקצק בשפתיך..