אפשר לומר שרוב מאמרי התגובה שקיבל הרב שמואל טל שליט"א בשבוע האחרון נכתבו בצורה מכבדת. הכותבים השתדלו להדגיש את גדולתו העצומה בתורה ובעבודת ה', ולכתוב בצורה עניינית, למרות שללא ספק מדובר בסוגיה רגישה בציבור הדתי לאומי.

אבל הייתה טענה אחת שחזרה בכמה מאמרים, שהרב טל הפך להיות "אנטי ציוני" ו"חסיד סאטמר" ועוד כהנה וכהנה. והאמת, אין דבר יותר מגוחך והזוי מהטענה הזו.

צריך שיהיה ברור, הרב טל הוא ציוני. ולא סתם ציוני, אלא סופר-ציוני, פי כמה וכמה מאלו שמשמיצים אותו. הוא בחר לגור בגוש קטיף המופגז ולמשוך לשם עשרות בחורים ואברכים שבאו ללמוד אצלו במסירות נפש. הוא לא זז משם עד שעקרו אותו בכוח. ועד היום, הוא שולח את תלמידיו וילדיו ליישב את מרחבי הארץ, במקומות המסוכנים ביותר ביהודה ושומרון, ובגרעין התורני שהולך וגדל בנצרת עילית.

הרב טל הוא ציוני כי כל מה שמעניין אותו הוא גאולת ציון. הוא מדבר ציונות, נושם ציונות ובוער ציונות. הוא מקים עוד ועוד מסגרות שמיועדות להכשיר את דור הגאולה – אנשים שיוכלו לקדש שם שמים בכל תחומי החיים, ולא רק בתוך בית המדרש. הוא לא נח לרגע מלחשוב מה הדבר הבא שיוכל לעשות כדי שתחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

ויותר מהכל, הרב טל הוא ציוני כי הוא מכיר בכך שאנו מצויים באתחלתא דגאולה. הוא שינה את שמו של יום ירושלים ל"יום לציון אתחלתא דגאולה". הוא מודה לקב"ה על כל הדברים הטובים שקורים כאן, ויש הרבה. כמעט אי אפשר לתאר את עוצמת הריקודים והשמחה בישיבת "תורת החיים" באותו היום, כאשר הרב טל מגדיל לעשות ונוטל את המיקרופון לשעות ארוכות ורצופות שבהן הוא שר שירי הלל והודאה עד לאפיסת כוחות.

אז למה הוא לא חוגג את יום העצמאות? הוא הסביר בעצמו באריכות. אבל אפשר לסכם בקצרה: כי הוא לא רק ציוני, הוא ציוני-דתי. מבחינתו הציונות היא לא רק חובה דתית פשוטה וברורה, אלא גם חייבת להיות קשורה ומחוברת לעבודת ה'. לאומיות יהודית חילונית היא אשליה, שהיום מתפוצצת לנו בפנים יותר מתמיד. ציונות אמיתית היא ציונות דתית.

=======

הכותב הוא יועץ ומטפל רגשי