"אלמנות ללא טבעת": מאבקן של חברות החללים

ח"כ עליזה לביא ואילת נחמיאס ורבין קיימו אירוע מיוחד לקראת יום הזיכרון שהוקדש כולו לחברות חללי צה"ל, בשיתוף עם העמותה לתמיכה נפשית לחברות החללים ויוזמי הפרויקט "אלמנות ללא טבעת"

"אלמנות ללא טבעת": מאבקן של חברות החללים

ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) ואילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני) קיימו אירוע מיוחד לקראת יום הזיכרון שהוקדש כולו לחברות חללי צה"ל, בשיתוף עם העמותה לתמיכה נפשית לחברות החללים ויוזמי הפרויקט "אלמנות ללא טבעת". האירוע, שהתקיים בשבוע שעבר במכון מגיד בתל אביב, נועד להשמיע את קולן ולתמוך באותן בנות, וכן לעורר מודעות ציבורית לתיקון המתבקש במעמדן.

בנות זוג לא נשואות של חללי צה"ל, בשונה מאלמנות, מוצאות את עצמן במעגל השכול ללא הגדרה וזכויות. לשון החוק הקיים מייחס לאישה הנשואה את מלוא הזכויות, אך מקשה על הכרה בנשים המקיימות זוגיות ארוכה ללא נישואין עם החלל. באופן דומה נותרות גם ארוסות החללים הדתיות (שאינן גרות עם בני הזוג טרם החתונה), נטולות מעמד.

כזכור, במבצע צוק איתן נפלו 67 חיילים, כאשר על פי הערכות, כמעט מחצית מהם הותירו מאחוריהם בת זוג ללא מעמד רשמי, מה שהציף שוב את מצוקת החברות הנותרת ללא הכרה רשמית, ליווי או סיוע בהתמודדות עם השכול.

האירוע נפתח בהופעתן של 6 חברות שכולות, שתיארו את הרגע והאופן בו קיבלו את ההודעה הטרגית. התיאורים העלו את השבר העמוק שחוו החברות עם קבלת ההודעה המלווה אותן מאז. חלקן לא קיבלו הודעה אישית בהתאם לנוהל מסודר, לא זכו לליווי מקצועי, ותיארו את קבלת ההודעה כרגע שלא יישכחו לעולם "חוויתי אובדן עשתונות מוחלט, כל גופי רעד", סיפרה נעם. "הסיפור הזה מלווה אותי כל החיים", סיפרה עדי. אחריהן נשאו דברים חברות הכנסת ורבין ולביא, מנכ"לית ומייסדת העמותה רינה כהן, העיתונאית גאיה קורן, שסיפרה את סיפורה האישי ויוזמי הפרויקט "אלמנות ללא טבעת".

ח"כ עליזה לביא אמרה:
"רבים מחללי צה"ל השאירו אחריהם בנות זוג שלא נישאו להם, אך היו בקשר משמעותי ועמוק. יש שהיו יחד לאורך תקופה ארוכה, ויש שכבר קבעו תאריך לחתונה, כפי שראינו בצוק איתן. עולמן של הבנות הללו חרב עליהן, ועם כל הכבוד לפעילות המדהימה שעושה העמותה, הבנות הללו צריכות לקבל הכרה מהמדינה ומהחברה. האירוע הזה בא לחדד את ההכרה בכך שהשכול והכאב אינם מדלגים על אף אחת, גם אם טרם ענדה טבעת. הדבר רלוונטי במיוחד כיום, כאשר ברור כי גיל הנישואים עלה, ודפוסי הזוגיות והנישואין השתנו משמעותית."
בכנסת הקודמת, בעקבות פניות רבות שהתקבלו, הובילה ח"כ לביא הסדרתם של שני נהלים בתפקידה כיו"ר הועדה למעמד האישה: האחד, מגדיר את זכאותן של חברות חיילות של חללים לחופשה בת שבעה ימים, שלא על חשבון הרגילה, והשני, הקובע כי מפקדן הישיר ימסור הודעה אישית וידאג להסיעה לביתה.

יחד עם זאת, הדגישה לביא את הצורך לפעול בחקיקה להסדרת מעמדן גם של חברות שאינן חיילות, וכן של ארוסות דתיות. "אמנם התקדמנו, אך בצעדים קטנים, קטנים מדי, ואני לא רוצה שאף אחת תעבור בעתיד את שעברו רבות מן הצעירות הללו" אמרה לביא, והוסיפה כי מיד עם פתיחת המושב תעלה בוועדת שרים הצעת החוק שנועדה להשוות את מעמד הארוסות (שבמגזר הדתי אינן חיות יחד עם בני זוגן), למעמדן של בנות זוג נשואות וידיעות בציבור.

ח"כ איילת נחמיאס ורבין אמרה בנאומה: "יום הזיכרון מתקשר לנו עם הביטוי "הותיר אחריו…" שתי מילים המשנות עולמות. המערכת הצבאית בנתה מערך שלם של תמיכה למשפחות הנופלים, אך הזניחה את בני ובנות הזוג של הנופלים והנופלות. צעירים שהותירו אחריהם בני ובנות זוג, שרקמו חלומות ורודים על העתיד ועל המשפחה ועולמם התהפך עליהם, שומעים לא פעם על נפילת בן ובת זוגם מהתקשורת, מחברים ומשמועות. ומדוע? כי עד היום טרם הוקם מערך לטיפול והודעה לאותם בני ובנות זוג. עמותת חברות החללים, פועלת אמנם לסייע וללוות את אותן בנות הזוג אך עלינו כמדינה לדאוג לכבד את בחירתם ורצונם של הנופלים ולבנות מערך הודעה וסיוע לאלה שבחרו הנופלים לחלום איתם את העתיד".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
לא כבוד לאשה לחיות עם בן זוג
| 10-05-2016 18:52
ללא נישואין .נקווה שהנשים יבינו שלמען עצמן ינשאו לבן זוג אחרת הוא לא שווה אותה.
2
עם כל הצער והכאב אין לדבר סוף..
רפי | 10-05-2016 21:54
מה יהיה המעמד של אישה שבן זוגה נפל בקרב? האם היא צריכה לקבל פיצוי מהמדינה? איך יקבעו מה הקריטריונים? שנה של זוגיות או יותר? ומה יהיה עם אלו שהתארסו אחרי זמן קצר יותר? או רק דיברו על חתונה? כפי שאמרתי אין לדבר סוף ולכן עדיף לא לקבוע תקדימים שאחר כך לא ידעו איך לנהל אותם. הרצון לעזור מבורך אבל לא לגלוש לפופוליזם על חשבון הנשים הבאמת מסכנות החלו.
3
אלמנת צהל
אלמנת צהל | 14-05-2016 20:38
דעתי שמגיע להן לפחות חצי שנה של טיפולים פסיכולוגים וגם לא חזיק איזה יום כיף למרות שגם לנו אלמנות צהל אין יום כזה אבל למה הן צריכות לקבל תקציבים ממשלתיים? אין להן ילדים לפרנס אולי ידועות בציבור זה משהו אחר...