כחניך ומדריך בתנועת בני עקיבא בשנים האחרונות יצא לי לא מעט להגיע לטקסים העירוניים של יום השואה ויום הזיכרון. כבכל שנה מסיימים את הטקס בשירת התקווה ומיד לאחריה הקריין מכריז על תום הטקס, ואילו אנו חברי תנועות הנוער הדתיות היינו מיד פוצחים בשירת אני מאמין כמו שנהוג בטקסים שלנו.

כל שנה מחדש היינו מתרגזים וכועסים על כך שמיד בתום הטקס המארגנים שמים שירים בקול רם כך שכמעט לא ניתן לשיר "אני מאמין" במקביל לזה, ועל כן הייתי בתגובה מנסה לשיר בקול רם יותר כיוון שלא ניתן להם להשתיק אותנו (וכך אני מאמין שגם חברי חשבו).

חשבתי שברור שחייבים לתת לנו לשיר ושזו חוצפה לשים שירים בקול רם. חשבתי שעושים לנו דווקא ועל כן אנחנו צריכים להחזיר באותו המטבע… חשבתי שחשבתי… טעיתי…

שום גאווה – רק זילות

השנה בטקס יום השואה לא שרתי "אני מאמין". השנה הקשבתי וראיתי מהצד, ראיתי איך נגמר הטקס, ראיתי איך כולם קמים ממקומותיהם לרכבים וגם שמעתי, שמעתי את חניכי ומדריכי תנועות הנוער הדתיות ממשיכים לשיר "אני מאמין" על אפם וחמתם של כל צופי הטקס.

לא הצלחתי לראות גאווה באמונתם של חניכי ומדריכי התנועה, ראיתי רק את הזילות הנגרמת לשיר וראיתי את הפירוד.

השנה אני אשתתף בעזרת ה' בטקס יום הזיכרון, חברי הוא הקריין, והוא צריך להגיד שתם הטקס מיד לאחר שירת התקווה, וכן, הולכים לשים מיד אחרי זה שירים. כשהסבירו לנו את זה אמרו "ישנו המנון אחד שנקבע כהמנון המדינה והוחלט שרק הוא מושר בסיום טקסים ממלכתיים ועירוניים" ופתאום קלטתי עד כמה זה הגיוני, הרי היום התנועות הדתיות שרות "אני מאמין" ואילו מחר תחליט כל תנועה אחרת שגם היא רוצה להוסיף עוד המנון שמבטא את תחושותיה ואז אנחנו אלה שנקפוץ ונכעס ולא נרגיש נעים.

ליעד לוי
ליעד לוי

 

"התקווה" הוכר בחוק כהמנון המדינה ב2004 (מאוחר מדי) החוק אושר בכנסת ברוב של 38 נגד 8, ללא כל דיון או הסתייגויות. ברוך ה' וזכינו להכיר ב"התקווה" המנון שכולם מסכימים עליו ולכן הוא מושר בטקסים ממלכתיים ולא כל שיר אחר המייצג איזו שהיא קבוצת מיעוט כזו או אחרת.

כמובן שבטקסים אלו ישנו מימד דתי שבא לידי ביטוי באמירת קדיש, יזכור, אל מלא רחמים ורב העיר שמדבר ודווקא בגלל זה לעניות דעתי חבל לנסות ולהכניס בכח את שירת "אני מאמין" בסוף, הרי נמצאו קטעים דתיים שאינם פוגעים ברגשותיהם של הצופים אלא אפילו מביאים נופח מיוחד וטוב לטקס וחבל להרוס את כל הטוב הזה…

כאדם שמאמין בערכי הציונות הדתית אני מאמין שעלינו להשתלב בחברה בלי להתנצל על זה לאף אחד אבל עלינו לכבד גם אחרים ולא לעשות דברים שיגרמו לדחייה או ח"ו שנאה של הדת והדתיים. בכל זאת, אנא חישבו על מילות השיר ואני בטוח שתבינו למה לא כל החילונים כל כך מרוצים כששרים אותו בטקסים ממלכתיים…

חשוב שכל אדם ואדם יתחבר לשירה אחת, בדרכו וברעיונו. איש איש ישבח בכיוונו כך ששירת כל אדם תצטרף לשירה יחידה טעונה בהרבה מבטים. כל אדם יכוון בזמרו את אמונותיו, וכך תושלם 'התקווה'. שירה רבת מבטים ורבת כוונות אבל שירה של אחדות, ושלמות.

ובכן, אני מתחנן בפניכם, אחיי, אנא, בואו ולא נשיר השנה "אני מאמין" בסוף טקס יום הזיכרון וניתן לו את הכבוד הראוי לו בטקסים שלנו…

==

ליעד לוי לומד בישיבת בנ"ע "לפיד" מודיעין, פעיל בתנועת בני עקיבא.