במוסף שבת של מקור ראשון השבת התפרסמה כתבה על דמותו של הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל במלאות שנה לפטירתו.
בין הדברים אמר אחד המרואיינים בכתבה, פרופסור דב שוורץ מאוניברסיטת בר אילן, ביחס לכמות בוגרי ישיבת הר עציון שהמשיכו למסלול אקדמי את הדברים הבאים.
"אני חושב שהרב ליכטנשטיין יצר דימוי שאפשר לתלמידיו להתפתח בכיוון הזה. לא היה עוד ראש ישיבה שיש לו דוקטורט בספרות אנגלית. כשאחד מרבני ישיבת מעלה אדומים למד ערבית באוניברסיטה ושמו התפרסם ברשימת מצטייני הדיקן, הוא לא ידע איפה לקבור את עצמו. אצל הרב ליכטנשטיין, לעומת זאת, זה היה מאוד גלוי, ובין היתר זה אפשר את הפתיחות ואת החירות להמשיך לכיוונים האלה".
הרב יצחק שילת, מראשי ישיבת ברכת משה במעלה אדומים, שהדברים נאמרו עליו משום שהוא הר"מ היחיד בישיבה שלמד ערבית כחלק מהמפעל שלו לתרגום מחדש את כתבי הרמב"ם. הוא אמנם למד באוניברסיטה, אך לא ערבית אלא מתמטיקה ופילוסופיה של המדע. היום הוא תלה בישיבה את גזיר העיתון מתוך המוסף, ותחת הכותרת "שיעור בקריאת עיתונות" כתב:
העובדות:
- לא למדתי ערבית באוניברסיטה.
- מעולם לא פורסם שמי ברשימת מצטייני הדיקן.
- אילו הייתי לומד ערבית באוניברסיטה, ואילו היה מתפרסם שמי ברשימת מצטייני הדיקן – לא הייתי מחפש מקום לקבור את עצמי, אדרבה הייתי מבסוט.
מסקנה: לא המעשה (העובדות) עיקר, אלא הכוונה (האג'נדה).
בסוף הדברים הוסיף הרב שילת:
[ובכל זאת, כבני ישיבה צריך ללמד זכות: אולי הכוונה לר"מ אחר?]
