יש המתחתנים כי הם אוהבים ויש האוהבים כי הם התחתנו...

יש המתחתנים כי הם אוהבים ויש האוהבים כי הם התחתנו...

באמירה הזו חבוי רעיון עמוק והוא רעיון ההחלטה. אני מחליט לאהוב, ולכן אני אוהב. אהבה איננה רק רגש, שאם היא ניצתה - היא ניצתה, ואם לאו – אסון ושבר. אהבה היא רגש שאפשר לפתח ולבנות. יש מאין

author-image
יש המתחתנים מאהבה ויש האוהבים כי התחתנו
  צילום: שאטרסטוק

"יש המתחתנים כי הם אוהבים ויש האוהבים כי הם התחתנו…"

על האמירה המרתקת הזו חתום חסיד, גור כמדומני, שסיפר כי הוא ואשתו הכירו שעה אחת בלבד לפני האירוסין, ומאז לא התראו עד החתונה! לא, איני חושב שזה נכון לנהוג כך, ולא, איני ממליץ לנסות זאת בבית, אך באמירה הזו חבוי רעיון עמוק והוא רעיון ההחלטה. אני מחליט לאהוב, ולכן אני אוהב. אהבה איננה רק רגש, שאם היא ניצתה – היא ניצתה, ואם לאו – אסון ושבר. אהבה היא רגש שאפשר לפתח ולבנות. יש מאין. כמובן, ההחלטה היא רק תחילת הדרך. מכאן נדרשת עבודה של ממש. מנגד, גם על האהבה הגדולה ביותר נגזר להישחק, ללא עבודה ותחזוקה עקביים.

יסוד ראשוני בעבודה זו הוא חינוך עצמי שאני איני המרכז. באקלים התרבותי של היום, חוצה המגזרים, אדם מתחנך ומתרגל שהוא המרכז, והסביבה נועדה לשרת אותו. בכל מקום שהוא מגיע הוא תובע. מגיע לו. הדבר משתקף בחקיקה בישראל ובודאי גם מתעצב על ידה: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק זכויות התלמיד, חוק זכויות הסטודנט, הצעת חוק זכויות הורים וילדים, שיאפשר לילד לתבוע את הוריו (גם במשפחה שאינה בפירוק), ועוד. השיח החברתי הוא שיח של זכויות ולא שיח של חובות.

ואז האדם מגיע לנישואיו, והנה הוא פוגש את בן זוגו שגדל באותו אקלים, ושניהם מבקשים לעמוד במרכז. אך הם מגלים פתאום שכאן יש רק מרכז אחד. או אני או אתה. למשל, או הקריירה שלך או הקריירה שלי. לראשונה בחייו הוא מתבקש לוותר, לזוז לאחור, לתת מקום לאחר, אך השריר הזה התנוון אצלו עם השנים. הוא פיתח שרירים אחרים ומנוגדים. הוא גדל על חלקה הראשון של האמירה של הילל: "אם אין אני לי – מי לי". והתעלם מחלקה השני, "וכשאני לעצמי – מה אני".

היסוד השני הוא אפוא החינוך שלנו את עצמנו ואת ילדינו לעולם של חובות. זה מתחיל מגיל קטן: כשילדינו רבים מי ישחק במחשב למשל, אנו נוהגים להפרידם, ושולחים כל אחד למחשב משלו. אנו מחנכים אותם להיפרד ולא למצוא סידור משותף שיש בו חובות, נתינה וויתור. בסיטואציה זו אפשר לייצר שני מרכזים ואין לכאורה צורך להתאמץ. אך ילדנו יגיע לסיטואציות שאי אפשר יהיה לייצר שני מרכזים, ויהיה רק מרכז אחד. ואם הוא לא יצמצם את עצמו לא יישאר מקום לאחר או לאחרת.

יסוד שלישי בעבודה זו הוא הכרת הטוב, ושמחה בחלקי. אדם ששמח עם מה שיש לו, ודוקו: לא רק משלים עם מה שיש לו אלא מצליח לשמוח כל יום מחדש עם מה שיש לו, לא יבקש משהו אחר. נגזרת מכך, הוא גם יכיר טובה לסביבתו ולבן זוגו. טעמו וחינו של בן הזוג לא יסורו ממנו והם ימתקו לו באותה מידה שמתקו לו בעבר. עבודה על תכונה זו דורשת לימוד וקריאה יום יומית, כי גם היא שריר שאם לא עובדים עליו הוא מתנוון. ולהיפך, אדם ששם את עצמו במרכז, לרוב אינו מסופק די צרכו, ציפיותיו אינן מתמלאות, אין הוא שמח בחלקו וממילא אינו מכיר בטוב. ולא, לא טוב לו, למרות (ולטעמי בגלל) שהוא במרכז.

בדומה לאהבה שאפשר להצמיח יש מאין, אהבה אפשר גם לשקם, הגם כי כבר אין זה יש מאין, כי אם יש ממינוס. אני פוגש בני זוג שחומות בצורות וגבוהות הלכו ונבנו ביניהם, והם החליטו שזה נגמר. הם החליטו שהגיעו לסוף דרכם. החלטה לא פשוטה. אך בסופו של דבר היא החלטה. בהחלטה אחרת, אמנם קשה יותר, אפשר לנסוק חזרה. אפשר לפנות לאיש מקצוע. כן, אני יודע שהם פנו, והוא לא התאים. אפשר להמשיך לחפש. נכון, לעיתים כבר אין רצון לעבוד כי אין תקווה. וברור שיש מקומות שגם לא נכון להתאמץ. אך יש אנשים שצריכים להגיע לקצה הצוק, לחרב המתהפכת של הגירוש(ין), כדי להסכים לשנות את עצמם, לוותר וללכת לאחור. אפשר לראות בטלטלה הזדמנות לצמיחה, למצוא כוחות בתוך המשבר, ולסכם מחדש, עדיף בכתב, על גבולות חדשים של אסור ומותר בזוגיות שלנו, תיאום ציפיות מחודש, ולהעריך מהתחלה. באהבה.

==

הרב ד"ר עו"ד יצחק כהן הוא מרצה בכיר לדיני המשפחה, ומנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
מקסים
| 02-04-2016 23:13
2
מזעזע
ארי | 03-04-2016 8:12
3
אהבה זה לדאוג לשני כמו שדואגים
| 03-04-2016 17:02
לילדים גם כשהם לא כל כך.