יש התחדשות מבורכת בבתי הדין הרבניים.

רק בחודש האחרון התפרסמו בכלי התקשורת שלושה פסקי דין של בתי הדין הרבניים, שהוצגו כ"מהפכניים". הראשון הוא פסק דין של הרכב בראשות הרב הראשי, הרב דוד לאו שהחליט להפריד בין הליך הגירושין להליך של חלוקת הממון ובכך התיר בעצם אישה מעגינות מתמשכת בגלל חילוקי דעות ממוניים.

השני פסק דין של הרכב בראשות הרב שלמה שפירא, הרואה בהתעללות נפשית דבר שאיננו חמור פחות מהתעללות פיזית וחייב את האיש המתעלל נפשית לגרש את אשתו. השלישי הוא פסק הדין שהתפרסם אתמול, בבית הדין בהרכב בראשות הרב שלמה שטסמן השולח למאסר את אביו של סרבן גט קשה, לאחר שהשתכנע שהאב הוא זה שעומד מאחורי סירובו של הבעל.

למרות שפסקי הדין הללו אינם באמת מהפכניים מבחינה הלכתית מאחר ויש להם ביסוס הלכתי מן המקורות ויש גם תקדימים דומים, הרי שהרצף של פסקי הדין יחד עם כתיבת פסק דין מנומק ומפורט מלמדים על מגמה חדשה שהולכת ומתעצמת של רוח חדשה בבתי הדין.
משיחות עם עורכי דין היוצאים ובאים בבתי הדין אני למד על רוח חדשה המנשבת בבתי הדין, רוח של אכפתיות, רוח של שליחות ורוח של מקצועיות.

הדבר נובע מכך שהקבוצה החדשה של כעשרים דיינים המהווים כ25% מכלל דייני ישראל ,שהתמנו לפני כחצי שנה הביאו רוח צעירה ורעננה לבתי הדין, יחד עם גדלות בתורה, יכולת ניסוח ויכולת של הבנת הציבור המגיע לבתי הדין. גם מערכת בתי הדין הלכה והתמקצעה הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינת מעקב אחר סרבני גט מחד ויכולת להפניה של גישור מקצועי מאידך.

המגמות הללו אינן חדשות אלא הולכות ומתפתחות במהלך השנים ולאחרונה עם מילוי השורות של הרכבי בתי הדין בדיינים מוכשרים וצעירים יותר, הם באים לידי ביטוי בצורה בולטת. אכן, יש לברך על המגמה ולתת לה את החשיפה הראויה…

ברור שעדיין לא הכל מושלם, ברור שתמיד יהיו כאלה שלא יהיו מרוצים מפסק דין כזה או אחר, אבל התמונה הכוללת מעודדת ומעוררת תקווה.

בזמנים בהם ישנו קיטוב בין בתי מדרש מסוגים שונים,אשכנזים וספרדים, חרדים ודתיים לאומיים, ראוי לשבח את האווירה בבתי הדין, בהם ישנם הרכבים מגוונים, מבתי מדרש שונים ומכיווני השקפה מנוגדים וכולם מצליחים להגיע בדרך כלל, להבנות ולהסכמות וגם כאשר ישנן חילוקי דעות, נעשה הדבר מתוך אחווה ורעות ומתוך הערכה הדדית וממש מקווים בהם "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם".

הלוואי שנלמד ללכת בדרך זו גם במערכות הציבוריות בהן אין אהבה ואחווה, שלום ורעות בין תלמידי חכמים….