הגיבור מעלי: "שלו בחר בי מהסיבות הלא נכונות"

רועי הראל, תושב היישוב עלי, שנאבק בשני מחבלים בידיים חשופות בפתח ביתו, לא שלם עם הסיבות בגינן החליט הסופר והעיתונאי, מאיר שליו, לבחור בו כגיבור.

ביום שישי האחרון פרסם שלו בטורו השבועי בידיעות אחרונות כי איש השבוע שלו הוא הראל וזאת כאמור בעקבות מעשה הגבורה.

אלא שהראל לא אהב בלשון המעטה את הסיבות בגינן בחר בו שלו לגיבור השבוע.

"תודה על הבחירה ל"איש השבוע" ועל המחמאות. לא מובן מאליו בעיניי להיות בחירתו של עיתונאי שפערים אידאולוגיים מהותיים מבדילים בינינו", פתח הראל את דבריו שנשלחו כתגובה לעיתון אך לא זכו לפרסום.

לדבריו: "אבקש להבהיר כמה דברים ולהעמיד אחרים על דיוקם. אמנם, את צמד המחבלים שפרצו לביתי במטרה לשחוט את ילדיי במיטותיהם הדפתי בידיים חשופות. אבל לא משום ש"ביקשתי להעמיד באור הנכון את מי שתומך בריקון מחסנית לגופה של ילדה בת 13 עם מספריים", אלא מפאת העובדה הפשוטה שדקות לפני שפתחתי את הדלת נעלתי את האקדח שבבעלותי בכספת.  לו הייתה לי האפשרות הייתי בהחלט משתמש בו על מנת להרוג את אלו המבקשים לרצוח אותי ואת משפחתי בביתי שלי".

הראל הבהיר כי "נכון, אני מניח שלא הייתי "מרוקן מחסניות" אם לא היה כורח שכזה, אבל מכאן ועד לצייר את העובדה שהדפתי אותם בידיי החשופות כהחלטה ערכית המרחק רב".

"צודק מר שלו שברגעי המאבק נלחמתי על חיי משפחתי, אולם בכל אותם רגעים פיעמה בי התודעה שלא רק עליי ועל משפחתי מבקשים הם להרים יד בנסותם לגדוע את פתיל חיינו.  לרגע לא שכחתי שמדובר כאן במאבק לאומי בין אלו המבקשים להוסיף חיים, לבנות ולטעת, לאלו הפונים לדרך של טרור ורצח, מבלי להבחין בין גברים, נשים, קשישים וטף".

"אני בטוח שלו היה לי ספק במוסריותה של דרך החיים בה בחרתי, לרבות המקום בו בחרנו משפחתי ואני לקבוע את ביתנו, לא הייתי מוצא את כוחות הגוף והנפש להדוף את ההתקפה. שהרי אם כל ישיבתי בשכונת היובל בעלי יסודה בחטא, מה לי להלין על צמד נערים המבקשים לנקום נקמה צודקת במי שגזל את אדמתם?".

הראל המשיך להשיב לבחירתו של שלו וכתב: "לא מר שלו, לא רק מלחמה על חיי שלי ושל משפחתי נלחמתי בבוקרו של אותו יום רביעי בצאתי למילואים. מלחמת קוממיות של עם השב לארצו החרבה ומבקש להפריח בה חיים חדשים לאחר אלפי שנות גלות נלחמתי. אני סבור כי מי שמתכחש לעברו ומורשתו, לא יוכל למצוא בהווה את הכוחות הדרושים להתמודד עם הסכנות והאיומים המשחרים לפתחה של מדינת ישראל".

ולסיום, אינני נוהג לצעוק, לקלל ולגדף. אולם הביטוי "הקם להרגך השכם להרגו" איננו סיסמא, בעיניי, כי אם ציווי מוסרי מאין כמותו שאם אתרגם אותו לחוויה האישית שלי – אם הייתי יודע ששני בני הבליעל זוממים לחדור לביתי ולרצוח את משפחתי, הייתי משכים להרגם ולהסיר את האיום, ובוודאי שלא ממתין להם בביתי עד שייכנסו לבצע את זממם".