אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

ראש חודש אדר: על חיוך פנימי ועל 0 בסולם בלנגה

חידה: מי אמר "ריבונו של עולם אני יודע שאתה שונא עצבות, אבל אני כולי גוש של עצבות". הרב יעקב נתנאל בדרשה קצרה על השמחה ואיך אפילו משה בלנגה חייך בסוף

ראש חודש אדר: על חיוך פנימי ועל 0 בסולם בלנגה
  אפילו הוא חייך בסוף. משה בלנגה בסרט אושפיזין

חידה: מי אמר "ריבונו של עולם אני יודע שאתה שונא עצבות, אבל אני כולי גוש של עצבות" התשובה שלא כתובה בהפוך בסוף העמוד היא משה בלנגה הלא הוא שולי רנד, בסרטו "האושפיזין". אמר, וקיבל 10 בסולם בלנגה. חודש אדר הקרב מאתגר אותנו עם המשימה האולטימטיבית להרבות בשמחה, ולמי שמזהה את עצמו על  'סולם בלנגה' גם אם בשלבים נמוכים יותר שלו, והיה רוצה לראות את עצמו חופשי ומאושר מלפיתתו (ומי בעצם לא?) – מכוונות השורות הבאות.

ניתן להמשיל את השמחה לנהיגה ברכב; בכדי שהנסיעה תהיה חלקה ובטוחה, יש לתזמן נכון בין המנוע לגלגלים. המנוע הוא הנשמה ושטף החיים שלנו הם הגלגלים. ברגע ששילבנו את הרכב לניוטרל ניתקנו את המנוע מהגלגלים, הרכב יתפקד כעגלה ויהיה תלוי בגחמותיו של כוח הכבידה: בירידה הוא ינוע, כאשר היא תיעשה תלולה מהירותו תיהפך לחסרת שליטה ומסוכנת, במישור תנועתו תלך ותיבלם ובעלייה הוא יחל אף בדרדור  לאחור. באופן דומה אדם שאינו מחובר לנשמתו ניזון ממאורעות היום יום, שמח ומתגאה כשדרכו צולחת ונעכר מכל עב קל המרחף בשמי זחיחותו, ממש כהמן בן המדתא. מאידך כאשר אנו משלבים להילוך פעיל, האנרגיה של המנוע נמסכת בגלגלים ומאפשרת תנועה שאינה תלויה רק בתנאי הדרך. ובכן, הבה נשלב להילוך פעיל ונתחיל בנסיעה…

אלא שכאן לא נגמרות הבעיות. הצפירות הרבות ששמעתי סביבי בראשית דרכי כנהג לימדו אותי שלא מומלץ לשחרר את דוושת המצמד בחדות ("לזרוק את הקלאצ'") ושלא לעלות למירון בהילוך חמישי… ובמילים אחרות, צריך שתהיה התאמה בין היכולות לבין הדרישות. אם הגר"א ידע את הש"ס בעל פה בגיל 6, זה לא אומר שאני אדע אותו אפילו בגיל 60. אם השכנה ממול עושה דוקטורט תוך גידול 11 ילדים, זה לא אומר שזו גם המשימה הנכונה עבורי. המכנה המשותף היחיד לכולנו הוא שאם נהיה קשובים לנשמתנו ונבנה מערך צפיות נכון נהיה רצויים לפני ה' שמחים בחלקנו, עשירים ומאושרים.

כדי לשמוע את הנשמה צריך להתייחס אליה בכבוד ולקבוע אתה פגישה יומית. לשבת עם דף ועט (או מקלדת ומסך) ולשמוע מה יש לה לומר. מה עושה לה טוב ומחזק אותה? אילו מחשבות שהתרגלנו אליהן מעכירות ומחשיכות אותה? ואילו נותנות לאורה לבקוע ולשטוף את מרחב חיינו? הפגישות הראשונות עשויות להיות מביכות  אבל ההרגל עושה את שלו ונבנית שפה משותפת. וכך לאט ובזהירות חיוך פנימי נובט והולך, מפלס את דרכו אל עבר הפנים. ראיתם? אפילו משה בלנגה חייך בסוף, ועוד איזה חיוך.

אם בכתבה נמצאה טעות או פרסומת לא ראויה. דווחו לנו >
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
יפה מאד!
דודו | 09-03-2016 20:16