כתב 'הארץ': "מזועזע מעצמי, מפסיק לכתוב"

כתב ועורך בעיתון 'הארץ' בני ציפר מפרסם הבוקר טור התנצלות על טורו מיום שישי האחרון והודיע כי הוא מפסיק לכתוב. "אנא תנו לי לקבור את הרשימה האחרונה שלי מיום שישי בבור ולכסות אותה באבנים כבדות"

כתב 'הארץ': "מזועזע מעצמי, מפסיק לכתוב"

כתב ועורך בעיתון 'הארץ' בני ציפר, מפרסם הבוקר (רביעי) טור נדיר בו הוא מביע זעזוע על טור אחר שפרסם בסוף השבוע האחרון, בו הבהיר כי אינו מבין את הזעזוע מהריאיון של אייל גולן בו הוא הצהיר כי הוא "הכי מוסרי שיש", והצדיק "פשעים בשם האומנות". ציפר, שכל טורו הבוקר מלא בהתנצלויות ובבקשת סליחה, גם הודיע כי בעקבות הטור האחרון הוא מפסיק לכתוב.

"לבסוף הגיע הדבר שכל כך חששתי ממנו: קמתי בבוקר וכשנעמדתי מול המראה שמתי לב שהמסכה שכיסיתי בה את פניי האמיתיות כדי לשעשע את קוראי הטור הזה, לא יורדת לי מהפנים. זה כבר נכנסתי לתפקיד השטן המשעשע, והמשחק היה טוב וקצרתי תשואות, והקהל התמוגג וביקש ממני עוד ועוד ועוד קטעים של משחקי־שטן. והשתכרתי מההצלחה. ויחד עם שיכרון ההצלחה ניטשטשו בי הגבולות בין המשחק למציאות", כתב ציפר בפתח טורו.

ציפר ציין את נקודת השבירה מבחינתו וכתב: "זה הגיע לשיא מפלצתי ביום שישי שעבר. כתבתי מאמר שעתה, בקראי אותו שוב, אני מזועזע מעצמי — מאמר המצדיק פשע בשם האמנות. ועתה אין לי לאן להימלט מעצמי. כי מי יאמין לי עכשיו שהמסכה שלי כתבה אותו ולא אני, שעה שהמסכה ואני נדבקו זה לזה לבלי הפרד. מי יאמין לי שכתבתי את הזוועה הזאת מתוך אותו ביטחון מתעתע שכל עוד יש עליי המסכה אני פטור מאנושיותי".

ציפר המשיך ופירט את החרטה שהוא חש מאז אותו פרסום: "עכשיו אני בוכה, אבל הדמעות היורדות מהעיניים האמיתיות שלי שמתחת למסכה אינן נראות מבעד למסכה. אני מבקש סליחה מכל מי שנפגע מדבריי, אבל הקול היוצא מפי האמיתי אינו חודר מבעד למסכה. אני כותב: "בבקשה, סלחו לי", אבל איני משלה את עצמי שיאמינו לי. יגידו: האיש הזה יודע רק להעמיד פנים. זו אחת מהעמדות הפנים שלו".

"אנא תנו לי לקבור את הרשימה האחרונה שלי מיום שישי בבור ולכסות אותה באבנים כבדות. אני עייף מן הציפייה לראות מחדש את פניי האמיתיות במראה. אני רוצה לקום ולברוח מכאן, אל חופים ריקים מאדם. בלי תקשורת, בלי תשואות, בלי מראות.

ציפר סיפר כי "ביום ראשון, ביציאה מוועידת "הארץ" לתרבות, נפנתה אליי אשה מבוגרת ואמרה לי בשקט במבטא אמריקאי: "אתה איש מגעיל". ועדיין סירבתי להאמין שהיא מתכוונת אליי. עדיין חייתי באשליה שלא אני כתבתי את המאמר המביש שהופיע בחתימתי ביום שישי האחרון, המצדיק פשע בשם האמנות, אלא הדמות הבדיונית והשטנית שהעטיתי על עצמי לשם השעשוע. צחקתי בקול ועשיתי תנועת ביטול".

בסוף הטור תיאר ציפר דיאלוג שהיה לו עם אימו המתה: "תראה לאן הבאת את עצמך, בני", אני שומע את אמי המתה אומרת לי. "בשביל זה עלינו לארץ, ועבדנו וסבלנו? בשביל שתכתוב דברים מפלצתיים כאלה? הסתרתי מאבא את העיתון ביום שישי האחרון, כדי שלא יראה את הבושה ולא יקבל אולקוס. אני כבר לקחתי כדור נגד לחץ דם, וחצי כדור שינה. אני לא ישנה מרוב דאגה. לך תבקש סליחה. תראה להם את התמונות שלך כשהיית ילד. אני בטוחה שיסלחו לך כשיראו איזה ילד חמוד היית".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
תגובה אחת מיין לפי
1
וואו. איזו חרטה עמוקה. הלוואי עליי
נחמה | 16-03-2016 11:31