כשלושה שבועות לאחר ההחלטה התקדימית של בית הדין הרבני הגדול להתיר לפרסם את שמו ואת תמונתו של דר' עודד גז, סרבן הגט, לראשונה מאז הסכימה אישתו, מסורבת הגט, לדסר למצלמות ולחשוף את סיפורם האישי.
בריאיון לכתב חדשות 2, יאיר שרקי, סיפרה ג' על השיימינג שנעשה לו ברשת החברתית בחסות הרבנות: "המילה שיימינג פחות מתאימה לי. אני תמיד נזהרת מהמילה הזאת כי המילה הזאת, מה זה אומר שיימינג? זה לבייש בן אדם, והמטרה של ההרחקות זה לא היה לבייש. המטרה של ההרחקות זה לגרום לו להבין שהוא לא חלק מהחברה כי הוא לא מתנהג בחברה".
ג' סיפרה כי מאז הוא לא דיבר איתה פרט להודעה אחת: "לא. יומיים אחר כך הוא שלח לי הודעה: 'יש פעילות מחר בגן, אני הולך'. זה הכל. זאת אומרת, זהו".
ג' סיפרה כי "אני מזהה אותו במקום הזה שהוא מכחיש והוא חושב שהוא יכול ככה לעצום עיניים ולהמשיך והכל יישכח. אני חושבת שזה גם חלק מהעניין. הוא אומר: 'אם אני שותק, אנשים יחשבו טוב עליי. ואני אומרת שהוא לא מסכן, אני המסכנה בסיפור".
לדבריה דר' גז ממשיך להתעקש על 'שלום בית': "עד היום הוא אומר 'שלום בית', כן? בדיון האחרון הוא אמר שהוא מאוד שמח מהדיון כי הוא מבין עד כמה אפשר לחזור לשלום בית. זה מה שהוא מבקש וזה משהו שאני לא יכול לתת לו ולכן זה ממשיך במלחמות".
"הוא אומר שזה רק עניין של רצון. אין אפס או אחד, ככה הוא אומר לי. אין אפס או אחד. אם את תרצי את תוכלי להיות איתי, זה לא שאת לא יכולה. אמרתי: 'אבל אני לא רוצה. אני לא רוצה'".
ג' מספרת כי מאז השיימינג היא "מקבלת מליון טלפונים פתאום ואני מקבלת מלא הודעות עם תמונות של בעצם מה עלה לפייסבוק ומה עלה לווינט. באותו יום שישי לא עשיתי כלום מאשר להיות בטלפון. בגלל, באמת, הכבוד שלו עם עצמו והאגו שלו עם עצמו, אז חשבו שזה מה שישבור אותו. זאת אומרת, הם בכלל לא העלו בדעתם שזה לא ישבור אותו. זאת אומרת זה גם מפתיע אותנו ואותם, במקרה הזה".
(צילום: מתוך חדשות ערוץ 2)
"זה פשוט להרגיש שהחיים הם בסוגריים", מספרת ג' על המציאות בה חיות מסורבות גט, "אתה כל הזמן רוצה להמשיך בחיים שלך ואתה לא יכול. וגם מבחינה חברתית אתה מרגיש כל הזמן… פעם אמרו לי משפט מאוד קשה: 'את אפילו לא סוג ב', את בכלל לא סוג, את בכלל לא לא קיימת פה בחברה, כשתקבלי גט, אז תחזרי אלינו. זה פשוט לא לחיות, זה כאילו, באמת…אני תמיד שומרת על התקווה ועל האמונה שהדברים יעברו, אבל הזמן עובר והזמן עובר והזמן עובר ואני אומרת: 'מה, מה עשיתי כאילו לעולם הזה למה זה שאני לא יכולה לחיות חיים רגילים?'".
עם זאת ג' עדיין מאמינה בסוף הטוב לסיפור הזה: "הלוואי ומחר הוא יגיד הנה זה אצלך ביד, אבל אם לא, אנחנו, יש עוד תכניות ואנחנו לא מאבדים תקווה. הוא שבר אותי במשך הנישואים האלה והוא לא ישבור אותי מהמסורבות".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
