אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

שו"ת: שביתת הרעב של מאיר אטינגר - נגד ההלכה

על רקע שביתת הרעב של העציר המנהלי מאיר אטינגר, מצטט הרב אלחנן פרינץ את הפוסקים האוסרים על שביתת רעב ובכללם הרב קוק: "אינני מסכים בשום אופן שאיש כמוך ישתמש בהאמצעי של שביתת רעב נגד חובת שמירת הנפש"

שו"ת: שביתת הרעב של מאיר אטינגר- נגד ההלכה

שאלה

… מפני נחיצות התשובה בימים ובשעות אלו, הנני ממהר להשיב, באשר שאלתני בהאי לישנא: האם מצד ההלכה מותר לעשות שביתה רעב. המדובר הוא באסיר שחושב שעל ידי שביתת רעב יקבל את התנאים או את הבקשות המגיעות לו ולא ידחו אותו כל הזמן מחמת כל מיני טענות שונות. יש לציין שהאסיר רואה את הדבר כברירה אחרונה על מנת שיענו לבקשה שלו.

תשובה

המשנה בבבא קמא (ח, ו) אומרת: "החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, פטור". ומבואר בגמרא (צא, ב) כי לפי שמואל אדם היושב בתענית איננו נחשב לחובל בעצמו. אולם לפי רבי אלעזר הקפר המצער עצמו במקום שיכול שלא להצטער נקרא חוטא (וע"ע בתענית יא, א). ואצטט את דברי הגמרא בבא קמא:

החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי – פטור! הכי קאמר ליה: לא מבעיא בושת, דאדם רשאי לבייש את עצמו, אלא אפי' חבלה, דאין אדם רשאי לחבל בעצמו, אחרים שחבלו בו – חייבין. ואין אדם רשאי לחבל בעצמו? והתניא: יכול נשבע להרע בעצמו ולא הרע יהא פטור? ת"ל: (ויקרא ה) להרע או להטיב, מה הטבה רשות, אף הרעה רשות, אביא נשבע להרע בעצמו ולא הרע! אמר שמואל: באשב בתענית… דאיכא למ"ד: אין אדם רשאי לחבל בעצמו, ואיכא מ"ד: אדם רשאי לחבל בעצמו. מאן תנא דשמעת ליה דאמר: אין אדם רשאי לחבל בעצמו? אילימא האי תנא הוא, דתניא: (בראשית ט) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש – ר' אלעזר אומר: מיד נפשותיכם אדרש את דמכם; ודלמא קטלא שאני! אלא האי תנא הוא, דתניא: מקרעין על המת ולא מדרכי האמורי…

וכן אנו מוצאים בתוספתא (בבא-קמא ט, יא) דאסור לאדם לחבול בעצמו: "וכשם שחייב על נזקי חבירו, כן הוא חייב על נזקי עצמו". וכן נקט הרמב"ם בהלכות חובל (ה, א) כרבי אלעזר דאסור לאדם לחבול בעצמו, וזו לשונו: "אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו. ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון[1] הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו אם הזהירה תורה מלהוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק" (וע"ע בערוך השלחן תקסב, לג).

הר"ן (עמ"ס שבועות כה, א. שו"ת הר"ן לב, ד) ביאר כי האיסור לאדם לחבול בעצמו נלמד מדרשה "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט, ה), אולם תוקף האיסור מדאורייתא. וכן איתא במאירי (שבועות כה, א. בבא קמא צא, ב) ועיין בלחם משנה (על הרמב"ם בהלכות דעות ג, א) דהבין הכי גם בדעת הרמב"ם.

אולם הרמ"ה (שיטה מקובצת בבא-קמא צא, ב ד"ה 'רב חסדא') כתב כי מותר לאדם לחבול בעצמו, והובאו דבריו בטור (חושן-משפט תכ): "החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור… כתב הרמ"ה דאינה הלכה אלא האדם רשאי לחבול בעצמו". וביאר הב"ח דכיוון שבגמרא שבועות (ח, א. בעניין נשבע להרע לעצמו) משמע שחכמים חולקים על ר"א, הוי רבים ויחיד, הלכה כרבים. ונראה דהכי הכריע התוספות (שבועות כז, א ד"ה 'אביא') דמותר לאדם לחבול בעצמו, וזו לשון התוספות: "כולי הך בבא לא צריכא אלא לאשמועינן דאדם רשאי לחבול בעצמו, דפלוגתא היא בהחובל".[2] וראיתי שהר"י פערלא (ספר המצוות לרס"ג, לא תעשה מז-מח) הסיק מהגמרא בשבועות (כז, א) כי להלכה מותר לאדם לחבול בעצמו (וע"ע בים-של-שלמה בבא-קמא ח, נט).[3]

אלא שמדברי הגמרא בבא קמא עולה דאסור לאדם לחבול בעצמו, ואף שהגמרא דוחה את הלימוד מהמתאבד "דתניא: 'ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש' (בראשית ט, ה) ר' אלעזר אומר: מיד נפשותיכם אדרש את דמכם" (שכן יש הבדל בין התאבדות לבין חבלה גופנית), וכן דוחה הגמרא את הלימוד מבל תשחית: "אמר ר' אלעזר: שמעתי שהמקרע על המת יותר מדי לוקה משום בל תשחית, וכל שכן גופו". למסקנה לומדת הגמרא דין חבלה מנזיר דיש חטא בלהיות נזיר: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" (במדבר ו, יא)… שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר, ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה".

בעקבות דברי הגמרא פוסקים רבים העלו דאסור לאדם לחבול בעצמו ובהם: בעל הלכות גדולות (תחילת הלכות שבועות), הרי"ף (בבא-קמא לב, א בדפיו), שו"ת הר"י מיגאש (קפו), שו"ת הרשב"א (א, תרטז. ד, רסב), הרא"ש (בבא-קמא ח, יג) וספר חסידים (תרעו). וכן העלו מרן בשולחן ערוך (חושן-משפט תכ, לא) והרמ"א (יורה-דעה רלא, ב) דאסור לאדם לחבול בעצמו. וכ"כ בשולחן ערוך הרב (הלכות נזקי גוף ונפש ד): "אין לאדם רשות על גופו כלל להכותו, ולא לביישו ולא לצערו בשום צער, אפילו במניעת איזה מאכל או משתה". והכי איתא גם בשו"ת חתם סופר (אורח-חיים קנט), שו"ת דעת כהן[4] (נה) ושו"ת יביע אומר (א יורה-דעה ח).

אגב, גם כאשר צם למטרה חיובית לזמן מועט וכדו', איתא בשער הציון (תקעא, סק"ב) דאם יש בתעניתו חשש סכנה, אסור לו לישב בתענית. אמנם בש"ס מובא שהיו אמוראים[5] שצמו פרק זמן ארוך, אך אין מתיר בימינו להיכנס לספק סכנת נפשות, ובייחוד, דנראה שצומם לא היה ברצף ללא אכילה ושתיה, אלא שהצום היה רק בימים (ובלילות אכלו) או דהצום היה בימי שני וחמישי (עיין בראב"ד עמ"ס פסחים יח, ב בדפי הרי"ף).[6] עוד בחילוקים בזה עיין בשו"ת התשב"ץ (ג, רצח), שו"ת טוב עין (יח) ושו"ת ציץ אליעזר (ו, לז. ז, כה).

ואין להקל אפילו אם האסיר טוען שיצום כשבוע ובטוח שזה יסדר את מבוקשו. וכבר שנינו בירושלמי עמ"ס נדרים (ב, א): "שבועה שלא אוכל ג' ימים ממתינים אותו עד שיאכל, ומלקין אותו". וביארו קרבן העדה והפני משה דזה מפני שלא יכול אדם שלא לאכול שלוש יממות, עיי"ש. וע"ע בשו"ת תרומת הדשן (קנד. ופסקים וכתבים סי' קפ וסי' תצד) ובשו"ת מהרי"ל החדשות (נח). אולם עיין ברמב"ם (שבועות א, ז) דממנו משמע שבוע (ולא שלשה ימים).[7]

לחץ זה של שביתת רעב ע"י אסיר אירע לפני למעלה משמונים שנה, האסיר דאז (אב"א אחימאיר) פתח בשביתת רעב, ועל כך כתב לו הראי"ה קוק (בז' סיון תרצ"ד): "אודיע לכבודך שעם כל זה שאני מצטער מאד על העיכוב של העינוי שלך במאסר, אינני מסכים בשום אופן שאיש כמוך ישתמש בהאמצעי של שביתת רעב נגד חובת שמירת הנפש" (מגד ירחים, גיליון 55, סיון תשס"ד). וע"ע בשו"ת מנחת יצחק (ליקוטי תשובות סי' קעב) במה שיצא נגד שביתת רעב העלולה להביא את האדם לידי נזק.[8]

העולה לדינא

אין היתר לאסיר לשבות רעב על מנת להשיג כל מיני הקלות על תנאיו (או שחרור), דלא הותר לאדם לחבול בעצמו (במקום סכנה).

==

הרב אלחנן פרינץ הוא מחבר הספר שו"ת אבני דרך

 

[1] יש גורסים ברמב"ם דרך בזיון (במקום נציון). ויש להזכיר בזה כי בשו"ת יהודה יעלה (יורה-דעה רמט) ובשו"ת מנחת יצחק (ו, רה אות ב) דייקו מהרמב"ם שנאסרה חבלה בעצמו רק כשהיא דרך בזיון. וע"פ דיוק זה התירו פוסקים רבים ניתוח פלסטי לאשה, עיין שו"ת אגרות משה (חושן-משפט ב, סו), שו"ת רבבות אפרים (ח, שפט) ובאריכות בדברינו בשו"ת אבני דרך (ו, קסח).

[2] וצ"ע בזה, דהרי התוספות בבא קמא (ד"ה 'אלא האי תנא') נקט להחמיר לחבול, וזו לשונו: "וא"ת ומאי ס"ד… ואור"י דאין מביאין ראיה אלא שאסור לחבול אפי' לצורך כגון אשה שטיפחה על ראשה… ".

[3] ראוי להזכיר כי לדעת הרמב"ן (תורת האדם שער המיחוש) כשמטרת החבלה היא לרפואת אברים אחרים, יותר חיוניים, התירה התורה לרפאות על ידי חבלה. אולם הפני-יהושע ביאר שכל המחלוקת היא רק במקום צורך קטן, אך במקום צורך גדול כולי עלמא מודו דמותר לאדם לחבול בעצמו, ועיין עוד בחישוקי חמד (עמ"ס בבא-קמא עמ' תקו).

[4] אף שלשיטתו זהו איסור דרבנן (בניגוד לר"ן שראינו לעיל). בהערות הרצי"ה לדעת כהן (עמוד תלז) כתב שישנם שני סוגי חבלה: חבלה שיש בה סכנת נפשות דהיא אסורה מדאורייתא לבין חבלה שאין האדם מגיע לסכנה זו דאיסורה מדרבנן.

[5] רב הונא צם ארבעים יום (מועד-קטן כה, א. בבא-מציעא לג, א). ר' זירא ורב יוסף צמו שלוש פעמים ארבעים יום (בבא-מציעא פה, א). ר' יוסי צם שמונים תעניות (ירושלמי כלאים ט, ג). ר' צדוק צם ארבעים שנה (גיטין נו, א). מר בריה דרבינא צם כל השנה (חוץ משבועות, פורים, וערב יוכ"פ. כמובא בפסחים סח, ב).

[6] או דצום הכוונה רק לפת ומלח (עיין ספר חסידים תריז).

[7] ונראה דאין סתירה בדברים (שכן הנשבע שלא לאכול שלוש ימים ברצף, כיוון שיש שיכולים לעמוד בזה ממתינים לו. אולם הנשבע שלא לאכול שבוע, כיוון שלא ניתן לעמוד בזה, אין ממתינים לו).

[8] בתשובה זו נעזרתי רבות בתשובתי בכרך ו, קסח. בקובץ תחומין טז. ובספר אורחות משפט.

אגב, בעבר היתה שביתת רעב אצל רופאים בכדי ללחוץ על המדינה. ועיין בזה בשו"ת עשה לך רב (ו, סג) ושו"ת בנין אב (ג חושן-משפט סט). וע"ע באסיא (ג 341-344. ה 30-33, 41-54) כמו כן, היה לחץ מצד חולים שתרופותיהם לא כלולות בסל התרופות ללחוץ ע"י שביתת רעב (עיין שו"ת בנין אב ה אבן-העזר פא).

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
12 תגובות - 11 דיונים מיין לפי
1
והכנסתו לכלא היא לא נגד ההלכה?
אור | 28-01-2016 14:00
אפ' אם זה אסור אל לנו לחזק את הנלחמים בתורה, ולגנות בפומבי צדיק שנכלא ללא משפט צדק. במיוחד שזה יכול לפגוע בסיכוייו להשתחרר.[מוריד מהלגיטימציה ציבורית] ד"א מה גם שיש היום שיטות של צומות רפואיים, ואפילו ארוכים מאוד [20-40 יום], שלא רק שלא מזיקים אלא מרפאים מחלות קשות. כך שלא כ"כ ברור שזה "חובל בעצמו".
2
מעבר לכך
יעקב | 28-01-2016 14:08
אולי כבוד הרב, יעשה מאמץ וינסה לעמוד במקומו ואז יוכל להבין מה עובר עליו ובאיזה אמצעים משתמשים נגדו, אמצעים שנגד האוייב הערבי לא משתמשים ויש להם גיבוי עצום גם כאשר הם שובתים רעב, אולי צריך פה ניתוח מעבר ל"מה נפסק להלכה".
3
ולהכניס למעצר מנהלי מותר
דוד | 28-01-2016 15:05
בושה. לדון מנותק
4
האם שבתת רעב תעזור? that is the question
אלי | 28-01-2016 16:42
במקרה של אתינגר, זה לא יעזור - למי אכפת?
5
אין די בידיעת ההלכה ובציטוט מספרים
יוסף בנימין | 28-01-2016 17:59
כדי לפסוק בזה. צריך לדעת מה האיש הזה עובר ומה עובר עליו בשביל להחליט לגבי שביתת רעב.
6
פרינץ אתה אמיתי?
קיקו | 29-01-2016 0:16
תמשיך לעשות לעצמך פירסום עם השאלות שאתה כותב לעצמך, תכתוב שו"תים ותחשוב שאתה גדול הדור. כך כולם יבינו שאתה אברך מתוסכל.
7
אולי מאיר אטינגר סומך על החשוקי חמד
שלמה משה שיינמן | 29-01-2016 12:30
חשוקי חמד גיטין דף סד עמוד ב האם מותר להסתכן כדי ליטול ידים לסעודה שאלה. בספר עובר אורח כותב האדר"ת שאחד המשולחים בקהילתו, סיפר לו שראה בפנקס הקהל של העיר אוסטרא דבר שאירע אצל רבה של אחת הקהילות באיזור. האירוע נסב אודות אחד הבעלי בתים בקהילה שלא נשמע להוראת הרב בענין השכר בפסח, והרב נאלץ להחרימו ולנדותו. לאחר זמן מה, בהיות האיש ההוא בדרך, נקלע למאורת רוצחים ושודדים, שביקשו להורגו וליטול את כל רכושו, אבל הוא הצליח להערים עליהם ולהמלט על נפשו. בשלב מסוים חש האיש ברעב גדול, ורצה לטעום מהפת שלקח עימו לדרכו, והסתפק האיש האם לרדת וליטול ידיו במימי הנחל, או שמא יש מי מהרוצחים שעדיין נמצא באיזור, ומחפש אחריו, וכשיקום ליטול ידיו יבחין בו ויקום עליו להורגו. והחליט בכל זאת לקום וליטול ידיו, והנה בדיוק באותו רגע שעסק בקיום המצוה הגיח אחד הרוצחים והרגהו, ויהי היום, ורבה של הקהילה ההיא ישב ולמד בחדרו, והנה הוא רואה לפתע את ההרוג ניצב לפניו, כבחיי חיותו. ושאלו הרב מה אתה עושה כאן בעולם הזה, והמת סיפר לו שכאשר עלה לשמים, פתחו לפניו את כל השערים 'באשר מסר נפשו על מצות נטילת ידים, על כן נכנס תיכף לגן עדן בלי שום משפט ודין על כל עוונותיו'. ומה אתה רוצה ממני? שאל הרב. ואז סיפר לו ההרוג שהדבר היחיד המונע אותו להכנס מיד לגן עדן, הוא החרם שהרב הטיל עליו, ולכן בא לבקש להתיר לו את החרם. הרב התיר לו את החרם, ומיד לאחר מכן נעלם ההרוג מעיני הרב. ומסיים האדר"ת בכתב ידו: ועל זה אמרו, יש קונה עולמו בשעה אחת, וזו היא תוכחת מגולה עד כמה להזהר במצוה דרבנן. ויש להסתפק האם מותר להסתכן כדי לקיים מצוה דרבנן, של נטילת ידים? תשובה. איתא בבבא קמא דף פ ע"א מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית, והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית, לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה, חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין אצלו. וכתב המאירי מהאי עובדא שמעינן דאף על פי שבמקום פיקוח נפש הותרו האיסורין להתרפאות בהן, דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר בו ביותר. הרי שצריך למסור הנפש בשביל לא לעבור על איסור דרבנן. אלא שיש לדחות שהכא שאני שיש בזה חשש פסידת אחרים. והנה תנן בברכות (דף י ע"ב) א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב"ה. וכתב היעב"ץ בספרו לחם שמים, שלכן אמרו שהיה ר"ט חייב מיתה, משום שלא היה מקום להחמיר כדברי ב"ש, אבל אם היה מקום להחמיר ולעשות כדברי ב"ש, לא די שלא היה לו לירא מפני הלסטים, דמצוה בעידנא דעסיק בה מצלה, אלא שאפילו היה מסתכן לא היה עליו שום עונש, על שהכניס עצמו לסכנה, משום חומרא בעלמא, דבודאי היכא דשייכא חומרא, שרי אפילו לאסתכוני עלה ומדת חסידות הוא, אף על פי שאינה חובה על כל אדם. ובזה יישבתי מה ששמעתי מתמיהים על שנמצא בתשובה משום הריב"א שהחמיר על עצמו בבעיא דספק נפשות לענין איסור אכילה ביום הכיפורים דבכרת, דאע"ג דקיי"ל ספק נפשות להקל היינו מדינא, מכל מקום אינה משנת חסידים, וק"ו מנטילת ידים שהיא של סופרים, אף כי יום הכיפורים איסור כרת. ובתפארת ישראל (פ"א מ"ג יכין אות כה הביאו הפתחי תשובה יו"ד סימן קנז סק"ג) כתב שמותר להסתכן היכא דליכא ודאי סכנה ולא שכיח הזיקא, דמצוה דבעידנא דעסיק בה אגוני מגני. וראיה מרבי עקיבא שהכניס את עצמו לספק סכנה בנטילת ידים, שהיה סומך את עצמו שלא יניחו שומר האסורים למות בצמא. ויעוין עוד בשבת שבתון (עמודים קלג - קלט) אם מותר לאדם להכניס עצמו לספק סכנה עבור מצוה.
8
גם לעצור יהודי ל6 חודשים בלי משפט זה נגד הלכה
אליהו | 30-01-2016 19:08
אז מה?
| 02-02-2016 10:51
זה מתיר לנו לעבור עברות?
9
אם הוא היה מחבל ערבי עם דם על הידיים
צופיה | 01-02-2016 22:32
ששובת רעב, כולם היו מזדעקים והלחץ היה עוזר. אבל במקרה הזה...
10
יש לו זכות לחיות
חיים | 07-02-2016 9:09
להיות בכלא זה עינוי לכל אדם ועוד יותר בלי סיבה המדינה רוצה להרוג אותו אבל זה לא יפה לכן מותתים את רוחו שהוא יעשה לבד מה שהם רוצים אם הוא יכול ללמוד תורה בכלא זה יעזור לו להחזיק מעמד
11
הוא צם בשביל עם ישראל
יהודי | 09-03-2016 20:15
אם מישהו שם לב ובדק את העניינים: 1. הסיבה העיקרית של מאיר אטינגר היא מחאה על המצב של מדינת ישראל, אשר כולל רדיפות מצד השלטון אלחרי יהודים חסרי פשע, הוצעת שקרים לגביהם, ושטיפת מוחות אזרחיהם, דבר ההופך את מעשיו על פי הלכה, לא לאסורים, אלא ממש למצווה, אך מדינת ישראל מנסים לצייר אותו כרשע אשר סתם מנסה ללחוץ על הממשל כדי שיחררו אותו. 2. הוא נמצא במצב של פיקוח נפש באופן תמידי שעלולים בכל שנייה, חס וחלילה לרצוח אותו מחבלים, ועוד בעידוד ותמיכה של הממשל, אז זה גם כדי להישאר בחיים, דבר אשר לפיו זה ברור שהוא מחוייב על פי ההלכה חנהוג כך. תקראו את מה שהוא אמר, מילה במילה, לפני שאתם ממהרים לפסוק הלכות כאלה. "הווי מתונים בדין", קודם צריך להכיר את כל הפרטים, ואם אפשרי מקרוב, לפני שעל פי הלכה מותר לפסוק הלכה.