באתר 'סרוגים' פורסמה אתמול סקירה בעניין הגישה ההלכתית של 'מכון התורה והארץ' המתירה לגרום סבל רב לבעלי החיים ולנהוג כלפיהם במעשה הנראה כאכזרי, מתוך הנחה הלכתית שמותר לצער בעלי חיים לצורך האדם. בכתבה מובאת שאלה שנשאל הרב יהודה עמיחי, מרבני המכון, בעניין השמדת תרנגולים המתבצעת כיום בתעשיה.
לפי הנתונים המקלים, מדי יום מושמדים בארץ 15,000 אפרוחים כדי שנוכל לאכול חביתה טעימה. חלק מהאפרוחים מומתים בגריסה במכונת ברזל ונטחנים עד דק, מהם נחנקים לאיטם בשקיות זבל ביתיות, ומהם המומתים בקצף רעיל. לית מאן דפליג שיש צער במעשה זה וכנראה יסכימו רובא דעלמא שמעשה זה מיחזי כאכזריות (לא פחות מבישול גדי בחלב אמו).
כפי שהוכחתי במאמריי בנושא (ראו למשל במאמרי: "הנאה הבאה בעבירה") לפי הרבה מהפוסקים צעב"ח לא הותר אפילו לצורך האדם. צער קטן אסור מדאורייתא, כל שכן צער גדול כגון: כליאה בכלוב צר, ניתוק העגל מאמו מיד לאחר לידתו, מיתת 18 מיליון עופות מדי שנה קודם השחיטה, וכדומה.
הראיתי במאמריי שגם הפוסקים שהתירו את הדבר (עליהם מסתמכים רבני מכון התורה והארץ), עשו זאת בשגגה, אך ורק מפני שלא הכירו כלל את הדעות המחמירות. הדברים מוכחים וברורים ומפני כבודה של תורה נמנעתי מלהרחיב בזאת במאמרי הנ"ל. ראו בספר 'אוצר הפוסקים' מה שהביא מספר 'אמרי שפר', וראו בספר אמרי שפר עצמו (סימן לד) הנמצא באתר היברובוקס. ודי לחכימא. משיחותיי עם רבנים רבים בארץ, בהם רבני מכון התורה והארץ, שאחד מהם מוזכר במאמר זה, נוכחתי שאף הם מעולם לא שמעו על דעת ה'אמרי שפר'. (כנראה בגלל נדירותו של הספר שנדפס לפני למעלה ממאה שנה).
בכל אופן השאלה אותה מציג הרב יהודה עמיחי היא שאלה שאני שלחתי לו לפני כחודשיים. את התשובה שענה לי אז פרסם עתה בכתב העת 'אמונת עתיך' של מכון התורה והארץ. תשובתו של הרב עמיחי מפורטת ומנומקת. מבטחוני וידיעתי בגדלותו בתורה איני רואה לנכון כעת להתייחס לפרטיה. בכל אופן אני רוצה להציג בפניכם את השאלה המקורית ששאלתי (עם שינוי משמעותי מהשאלה שהציג הרב), ותשובה שונה שקיבלתי מרב אחר.
"שאלה שלום וברכה לכבוד הרב
א': יש בגינתי לול תרנגולים. הגיע מצב שבו התרנגולים מצריכים טיפול ומשאבים ממוניים שאין ביכולתי לספקם, בשל אילוצים שונים. האם מותר לי להמית את התרנגולים כדי לחסוך את הכסף הזה?
ב': אם יש היתר כזה, כיצד עדיף להמיתם, כלומר באיזו צורה. והאם הדבר ראוי לכתחילה. ומדוע אין בכך בעיה של צער בעלי חיים. ואם הדבר אסור, מה עלי לעשות?
ג': האם לכתחילה מותר לי להכניס עצמי למצב שתארתי קודם. כלומר האם מותר לאדם לקנות תרנגולים ולגדלם באופן שיטילו ביצים ויוולדו אפרוחים, ואחרי שנולדים האפרוחים להמיתם, במקרה שאין לו מספיק כסף לספק להם מזון הנצרך להם? ומדוע".
שימו לב לסעיף ג'. במשפט: "אחרי שנולדים האפרוחים להמיתם" – התכוונתי להמתת האפרוחים, אותה מציאות אבסורדית הנהוגה כיום בתעשיה – שלא היתה אף פעם ולו בדמיונם של פוסקי ההלכה בדורות קודמים: ייצור מליוני אפרוחים בידיעה שהם לא יזכו לחיים כלל אלא יגרסו בהזדמנות הראשונה. במילים אחרות: התייחסות תעשייתית ממונית ואכזרית לבעלי חיים. אמנם כנראה בגלל חוסר בהירות שאלתי הרב עמיחי הבין שאני מתכוון להמתת התרנגולים המבוגרים, וענה מה שענה.
כעת אביא תשובה נוספת שקיבלתי אז מהרב דודי דודקביץ שליט"א: "זו מחלוקת גדולה מאוד האם יש בעצם ההמתה משום צעב"ח. אמנם הנודע ביהודה ורבים כמוהו סבורים שאין בזה צעב"ח אך רבים מהאחרונים חולקים".
את תשובתו סיכם הרב דודקביץ: "מכיוון שזה מדאוריתא צריך להחמיר אלא אם כן יש בזה צורך מאוד גדול".
אם כן אנו רואים כאן גישה שונה. מכיוון שהלכות צעב"ח הינן דאורייתא, יש להחמיר בהן, ולא לאמץ את הפסיקות המקלות, כפי שנוהגים במכון התורה הארץ לכתחילה כמעט בכל סוגיה הקשורה לצעב"ח, וכפי שניתן לראות בנקל בחוברת שהוציאו, הנקראת 'על בשר ומוסר'.
גם הרב שלמה אבינר שליט"א כתב לי לגבי צריכת ביצים שראוי להחמיר ולצרוך ביצי חופש, ולהימנע מצריכת ביצים רגילות, מכיוון שבגידול ביצים רגילות גדלות התרנגולות בסבל רב שלפי חלק מהפוסקים הינו איסור דאורייתא (שו"ת אמרי שפר, ושו"ת בנין ציון, ועוד). ונמצא שהקונה ביצים רגילות, לפי דעות אלו, נכנס לבעיה של סיוע לעבירה של צעב"ח. דעה זו הינה בניגוד גמור לדעת הרב יעקב אריאל, נשיא מכון התורה והארץ שכתב באתר המכון שאין שום עניין לצרוך ביצי חופש. אדרבה, רמז הרב אריאל שיתכן ויש בכך פגיעה בחקלאים המגדלים ביצים רגילות, וממילא יש בעיה בצריכת ביצי חופש. "וכי המגדל בסוללות אינו צריך פרנסה? וכי הוא מצופף להנאתו?! הוא עושה זאת כדי להתפרנס וצריך להיזהר מהפצת טעמים הלכתיים כדי ליצור פרסומת למערכת כלכלית", סיים הרב אריאל את תשובתו.
לסיום אני רוצה לציין את הדברים שאמר לי הרב צפניה דרורי, שלפי דעתו גריסת אפרוחים הנהוגה כיום הינה עבירה דאורייתא של צער בעלי חיים.
לסיכום: יש מגוון דעות בשאלה האם הותר צעב"ח לצורך האדם. כבר בראשונים אנו מוצאים מחלוקת בשאלה זו, וכן בספרי השו"ת של האחרונים. גם דעת פוסקי זמננו אינה זהה. הרבה מהפוסקים המקלים לא הכירו את דעת המחמירים. לכן אני מציע לכל ירא שמים ללמוד את הסוגיה במקורותיה, את דעות המחמירים ואת דעות המקלים, ולאחר מכן להחליט כיצד ברצונו לנהוג, אם להקל או להחמיר.
