הרב שלמה אבינר על נישואים אזרחיים: "הצעה זו אינה גישה ליברלית, אלא חוסר אחריות"

הרב שלמה אבינר על נישואים אזרחיים: "הצעה זו אינה גישה ליברלית, אלא חוסר אחריות"

הרב שלמה אבינר מתייחס להצעה לפיה ניתן ליצור מתווה הלכתי לנישואין אזרחיים ותוקף: "לא ניתן לקבוצות השוליות הקיצוניות לגזור אותנו לגזרים"

"זו אינה גישה ליברלית, אלא חוסר אחריות"
  (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

מדי פעם עולה ההצעה לאפשר נישואים אזרחיים לכל אלה שיחפצו בהם, במקום נישואים כדת משה וישראל, או לפחות לאלה שנשללים מהם נישואים כדת וכדין בגלל עיכובים הלכתיים. המציעים חושבים, שהם מצאו תרופת פלא חדשה – הן לבעיות הלכתיות והן לסבלם של יחידים. הם אינם יודעים שרעיון זה כבר נחקר לעומק ולרוחב בדורות קודמים ונדחה בכל תוקף. וכיוון שמציעים אינם מביאים באמתחתם נימוקים חדשים שיצדיקו את חידוש הדיון, אין הם אלא מרבים את ייסורי האומה.

ודאי, מתן לגיטימציה "אזרחית" לנישואים האסורים על פי התורה אינה פותרת דבר מבחינה הלכתית. אלא שנקודת התורפה היא דווקא גירושים אזרחיים. אומנם יש דעה אצל רבותינו הפוסקים, שגם נישואים אזרחיים זקוקים לגט כדי לנתקם, הן בגלל החיים ביחד והן בגלל חוזה ההתקשרות. אך לפי רוב רבותינו אין צורך בגט, ויש כאן הצלה מסוימת. אלא שהדבר חמור לאין ערוך מצד אחר, והוא מפני שיש הבדל גדול בין חטאת יחיד לבין חטאת ציבור, כפי שהסביר באריכות רבי יצחק עראמה (בספרו "עקידת יצחק", שער כ).

בכל חברה ישנם מפירי תורה ומפירי חוק, מפירי מוסר ומפירי צדק, מפירי דת ומפירי יושר. בכלל, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ואיש מאתנו אינו בתכלית השלמות. כך טבעה של כל חברה, להיות בנויה מדרגות מדרגות. וכמובן, יש לעמול כדי לתקן מה שצריך תיקון, אך כאשר הציבור בתור ציבור – מוסדותיו ונבחריו, רבניו ומנהיגיו – נותן לכך לגיטימציה, נהפך הדבר מחטאות של יחידים לחטא ציבור. כך הבנתו של הרמב"ם את חומרת דין עיר הנידחת, מפני שהייתה כאן פעולה של קהל ועדה בישראל להסכים לעבור עבירה ביד רמה (מורה נבוכים ג מא).  וכן מעשה פילגש בגבעה היה נבלה בישראל, אך החיפוי השבטי והלגיטימציה על המעשה הפכו אותו לנגע לאומי, שעקרוהו בתקיפות נוראה.

גם סדום לא היתה עיר של יחידים מושחתים אלא עיר מושחתת בחוקיה, ולכן היא נחרבה.  "החטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים ושלא ברשות בית-דין חטאת יחיד הוא… וכל ישראל נקיים… אומנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת רבים, והדת ניתנה בבתי-דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא… חטאת הקהל כולו, ולא ניתן למחילה" (רבי יצחק עראמה שם).  אם יש קלקולים ,יש לתקנם, אך איך יקומו מנהיגים ורבנים ויעקרו את קדושת הנישואים מן האומה?

בדור הקודם הציע הרב משה יעקב טולדנו לאפשר קשרי אישות בין בני זוג בלי חופה וקידושין, שזהו מושג הפילגשות, לא במובנו העכשווי אלא במובנו ההלכתי המדויק: "לשוב אל היתר שנהגו אבותינו בימי השופטים… כל זה יהיה לפי רצון הזוג. מי שירצה בקידושין כדת משה וישראל, הנה מה טוב, ומי שירצה וכו'… יהיה כך" (אוצר החיים, שנת תרצ), וכך לא יזדקקו לגט אם תתפרק החבילה. אך רוב מורי ההוראה בישראל, כגון הגאון המפורסם רבי מאיר שמחה מדווינסק (אין תנאי בנישואין עמ' 30), התנגדו בתוקף לכל פתרון, שיסודו בהפקעת נוהג קידושי תורה, ו"דברים אלה אסור לשומעם כל שכן להדפיסם" (אוצר החיים, שנת תרצא).  פוסק אחד כתב, שאין זה רעיון חדש, אלא אדרבא, "עניין ישן מה שהיה נוהג בדורות קדמונים", ועם ישראל וגדולי התורה בראשו מיאנו לחזור אליו, "בישראל נביאים ובני נביאים הם ויודעים כי אין זה טוב לישראל" (שו"ת שערי שמים אה"ע סי' מב).

אמנם, מלבד הקלקלה הנוראה הזאת של מחיקת קדושתם של הנישואים מישראל, יש קלקלה לא פחות חמורה של סכנה לאחדות האומה. הרי ברור, שמי שיזדקקו לנישואים אזרחיים יהיו אלה שנישואיהם אסורים על פי תורה, שבהרבה מן המקרים יהיה פגם כשרות גם בצאצאיהם, מה שיגרום ריחוק מהם. יתכן אפילו, שעצם הנישואים האזרחיים, יעלה חשד שקיים פגם של יוחסין, ויצור מעין מעמד נחות בקרב הציבור. הרי היו תופעות דומות של ספקות במעמדם האישי של בני עדות מסוימות שעלו ארצה, בגלל חוסר ודאות, שבמקום מוצאם נשמרו דיני קידושין וגירושין כתורה, ואיך נקום אנחנו וניצור במו ידינו סיבוך נוסף, כאן בארצנו? אין לך מהלך יותר מנוגד לכל חשיבה לאומית אחראית.

ברור שכל חוק פוגע ביחידים יוצאים מן הכלל, אך הכל מקבלים אותו באהבה מפני טובת האומה. קביעת חוקי האישות על פי תורת ישראל לא היתה "ויתור לדתיים", אלא היא זכתה לתמיכת כל חלקי העם מסיבה עניינית של שמירת אחדות האומה ומניעת פילוגה.  יש לנו די פילוגים, לצערנו, על רקע דתי, פוליטי ואתני, ויש לעמול קשות כדי לסלקם, ולא ליצור פירוד נוסף על רקע של כשרות יוחסין ומגילות יוחסין. שלא כפילוגים הקודמים שניתנים לתיקון, הוא יהיה בחינת מעוות שלא יכול לתקון ובכיה לדורות.

לכן, הצעה זו אינה גילוי של "אומץ לב" או "גישה ליברלית", אלא חוסר אחריות לאומית מן הסוג הגרוע ביותר. רק קבוצות קוטביות חסידות הפרדת הדת והמדינה תשמחנה מהצעה זו, שהיא כחרב לגוף האומה:

א.חילוניים ששונאים את רוח היהדות שנאה גמורה, ורוצים לשוות למדינה צביון חילוני מוחלט.

ב.שומרי תורה ששונאים את המדינה שנאה גמורה ורוצים לחלץ את ההלכה מכל מגע עם הלאומיות.

אנו לא ניתן לשתי הקבוצות השוליות הקיצוניות האלה לגזור אותנו לגזרים.  כמובן, נשתדל בכל הדרכים המותרות לפתור את בעיית הסבל של נשים מסורבות גט או עגונות, וכן זו של מעוכבי חיתון (אגב, בחו"ל אין הנישואים האזרחיים מצמצמים את מספר הממזרים, מסורבות גט ופסולי חיתון, אדרבא, הם מרחיבים אותם בצורה מבהילה ומוסיפים נישואי תערובת).

אין פותרים בעיות וניגודים על ידי ריבוי פירודים, אלא על ידי ריבוי אהבה.  אחדות האומה יקרה לנו מכל, ונשמור עליה מכל משמר, גם בעזרת קדושת הנישואים, וכולנו נתברך בברכת: "המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו