הרב רונן נויבירט: "ניתן לייסד הלכתית מסלול של נישואין אזרחיים"

במשך שנים שררה במדינת ישראל התנגדות גורפת לכל יצירת אלטרנטיבה למיסוד זוגיות, התנגדות שבאה מרוב קצוות הקשת החברתית הדתית והפוליטית בישראל, ולא רק מן המגזר הדתי או ממוסדות הרבנות. ההלכה מתנגדת באופן קטגורי לכל הסדר זוגיות שאיננו כדת משה וישראל. קדושת היהדות בנויה על נדבך קדושת הבית היהודי, ולא בכדי מברכים אנו בברכת האירוסין "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". כל פשרה בתחום זה מהווה קריעה של אשיות היהדות במדינת ישראל, ופוגעת קשות בצביונה היהודי של מדינת ישראל. יתרה מכך:לו ימוסדו נישואין אזרחיים במדינת ישראל ללא כל התחשבות בהלכה ובמוטיבציה להינשא כדת משה וישראל, עלולות להיות לכך השלכות מרחיקות לכת, כגון הגברת נישואי התערובת במדינת ישראל, ירידה במוטיבציה לגיור, החרפת בעיית העגונות ופסולי החיתון ועוד.

כאמור, החזון האידיאלי למדינה יהודית הוא שכל זוג יהודי יבחר להתחתן מרצונו החופשי כדת משה וישראל. עם זאת, איננו חיים במציאות אופטימלית וסטרילית וישנו פער גדול בין החזון שעליו אנו חולמים לבין המימוש שלו במסגרת אילוצי המציאות ומצבו החברתי של העם היהודי בארץ ובעולם. במצב הנוכחי ישנה בעייתיות רבה בסוגיית הנישואין במדינת ישראל, יותר מאי פעם. מאות אלפי אזרחים ישראלים, מרביתם עולים שהגיעו לישראל מחבר העמים מאז שהוסר מסך הברזל, אינם יכולים להתחתן בישראל בשל היותם חסרי דת, פסולי חיתון וכדומה. אינה דומה סיטואציה של עם מפוזר בגלות למצב שבו עם חי במדינתו.

המציאות הנוכחית מייצרת לא רק בעיות חוקתיות, אלא גם בעיות הלכתיות. נישואין אזרחיים רבים מתבצעים מחוץ לגבולות מדינת ישראל (בעיקר בקפריסין). אחוזי הזוגות הנישאים בדרך זו גדלים בכל שנה ומתקרבים לחמישית מכלל הזוגות הנישאים בארץ (אם כי בחלק מן המקרים אחד מבני הזוג אינו יהודי). לחלק מן השיטות בהלכה, הדברעלול ליצור בעיות הלכתיות בהתרה אזרחית של נישואין אלו ללא מתן גט הלכתי. כאשר מערכת אזרחית נמצאת תחת פיקוח של החוק הישראלי, ישנה אפשרות יעילה יותר לוודא שלא יהיה צורך הלכתי בסידור גט במקרה שבו היו גירושין אזרחיים והאישה נישאה מחדש. כך ניתן יהיה למזער את החשש ההלכתי לנישואי 'אשת איש' וממזרות, כפי שיפורט בהמשך. גם ההסדר הקיים בחוקהישראליל'ידועיםבציבור' אינו פותר את הבעיה, והוא עלול להביא למצבים אבסורדיים של ביגמיה, למשל.

יתרה מכך, לסוגיה זו השלכות כבדות גם על היחס בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות. מיליוני יהודים בפזורה המשתייכים לזרמים שאינם אורתודוקסיים מרגישים דחויים על ידי מדינת ישראל,שאינהמאפשרת להם להינשא לו יחפצו לעלות ארצה, מאחר שיקשה על רבים מהם להוכיח את יהדותם באופן שיתקבל על ידי הממסד הרבני בארץ. כל מי שמצוי בשיח שבין הפדרציות היהודיות בעולם לבין מוסדות המדינה יודע שזה נושא העומד בעדיפות עליונה בסדר היום שלהן, ומהווה מוקד מתיחות ומחלוקת קבוע עם מדינת ישראל. מנהיגים המשתייכים לזרמים אלו מעלים טענות כגון: "אנו יהודים טובים מספיק כדי שמדינת ישראל תבקש את כספנו, מדוע איננו מספיק יהודיים כדי להתחתן במדינת ישראל?!". אמנם אלו עלולות להיות טענות דמגוגיות ברם לא ניתן להתעלם ממה שעומד מאחוריהן – הרצון להיות חלק בלתי נפרד מן העם היהודי היושב בציון. למצב הקיים ישנן השלכות ארוכות טווח על יהדות התפוצות, ורבים מהיהודים שאינם שומרי הלכה, הולכים ומתרחקים ממדינת ישראל. הדבר עלול להשפיע על סוגיית הזהות היהודית ומכת ההתבוללות בעולם, על חוסנה של המדינה ועל עתידו של העם היהודי.

מיסוד נישואין אזרחיים במדינת ישראל הוא בבחינת "קיפול דגל" וויתור כבד באשר לזהותה היהודית של מדינת ישראל לטובת זהותה "הדמוקרטית", דבר שקשה לתמוך בו מבחינה הלכתית-רבנית-יהודית.אך חובתה של הנהגה רבנית לא רק להגיב לבעיות ההווה אלא גם לצפות מספר צעדים קדימה אל ההתפתחויות הצפויות בעם ישראל בשנים הקרובות, ולהוביל דרך שתהיה בבחינת הרע במיעוטו, ותמנע תוצאות בלתי הפיכות שעלולות לחלק את העם לשניים, חלילה. הדבר חייב להיעשות בזהירות ובאחריות, באופן שבו לא תהיה פגיעה משמעותית ובלתי הפיכה בצביונה היהודי של המדינה. להלן הצעה לפתרון סוגיה סבוכה זו על סמך האפשרויות השונות בהלכה.

מדין תורה, אחת הדרכים שבהן אישה מתקדשת היא ביאה, כלומר, קיום יחסי אישות.ברם לא כל קיום יחסי אישות בין איש לאישה יוצר מציאות של קידושין. כותב השולחן ערוך:"אין האשה נחשבת אשת איש אלא על ידי קדושיןשנתקדשה כראוי, אבל אם בא עליה דרך זנות, שלא לשם קדושין, אינו כלום".לפי ההלכה,כדי ש'קידושי ביאה' יתפסו, יחסי האישות צריכים להתקיים מתוך כוונה למסד קשר זוגי ומשפחתי מחייב בין האיש לאישה, כדת משה וישראל. לכן לכאורה, כל זוג המקים משפחה ומקיים חיי אישות תקינים, נחשב כנשוי כדת משה וישראל, אף אם נישא במסגרת אזרחית. ממילא ביום בו חלילה יחליטו בני הזוג להיפרד, יהיה צורך בסידור גט כהלכה בבית הדין הרבני.

הרעיון העומד מאחורי הלכה זו, הינה הסברה המופיעה בגמראש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות", כלומר, אם אדם בחר להקים מסגרת כלשהי של נישואין, הרי שלא תהיה לו כל מוטיבציה לעשות זאת שלא במסגרת של מצווה כדת משה וישראל, ובלשון הרמב"ם: "חזקה היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוה".

ברם, הריב"ש (רבי יצחק בר ששת, מגדולי חכמי ספרד במאה הארבע-עשרה), שנשאל על סידור גט עבור זוג אנוסים שהתחתנו בכנסייה, פסק שבני הזוג אינם צריכים גט אפילו לשיטות המחמירות שסוברות שחזקת "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות" היא גורפת, "דכיון שהתנו בנישואין בחקות העובדי כוכבים ובבית במותם מפי הכומר, הרי הוא כאילו פירשו שאין דעתם לשם קדושין כדת משה ויהודית, אלא בדרכי עובדי כוכבים, שאינן בתורת קדושין וגיטין. ואם כן אינה כנשואה". כלומר, עצם הנישואין במסגרת שאינה כדת משה וישראל במוצהרמוכיחה שבני הזוג אינם מעוניינים בנישואים הלכתיים, ולכן אין לנישואין כל תוקף. השולחןערוך הביא את דברי הריב"שופסק אותם להלכה.

האם פסק הריב"ש תקף גם לגבי נישואין אזרחיים, או שמא דבריו רלוונטיים רק למקרה קיצוני של נישואי יהודים בכנסייה? על כך נחלקו פוסקי הדור האחרון. הרב יוסף אליהו הנקין והרב אברהם אהרון פרייס (צפון אמריקה, אמצע המאה העשרים) סבורים שהריב"ש דיבר על מציאות מאוד ספציפית של חתונה בפני כומר בכנסייה. מכיוון שחכמים ניסו להילחם בעבודה זרה ובהתנצרות, הם לא רצו לתת כל תוקף דתי לחתונה המתבצעת אצל כומר. כך כותב הרב הנקין:

כיון שעשה כך בפני הכומר: כדי שלא לייקר שם אליל, וגרע משאר עשה שלא כהוגן. וכן זה אין ענין לארשאשה בערכאות ושהה עמה אחר כך באישות בתום בני ישראל שהרי מעשים בכל יום שמארשים בערכאות וחוזרים ומקדשים לפני רב כדת משה וישראל וחייהם אין מעידים כלום שאין חפצים באישות בתורת ישראל.

לדבריו, אין בנישואין אזרחיים כל אינדיקציה לכך שבני הזוג אינם מעוניינים להינשא כדת משה וישראל והראיה לכך היא שרבים מהם נישאים בנישואין הלכתיים בנוסף. פסיקת הריב"ש אינה תקפה במקרה זה, ועצם העובדה שבני הזוג חיים חיי משפחה נורמטיביים יש בה כדי לחייבם בגט הלכתי.

עם זאת, חלק גדול מהפוסקים המרכזיים במאה השנים האחרונות פסקו, בעקבות הריב"ש, כי נישואין אזרחיים אינם תקפים כלל מבחינה הלכתית. הרב משה פיינשטיין למשל הסביר "דאולי אין רוצים אלא באישות דמנהגי המדינה, דאין רוצים בחיובים כלפי שמיא", כלומר: שהנישאים במסגרת אזרחית מעוניינים רק בזכויות המוענקות להם על ידי המדינה, אך אין להם כל עניין במחויבות כלפי שמים. הוא דחה לחלוטין את שיטת הרב הנקין בטענה שאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות בוודאי לא מתכוונים להיחשב כנשואים כדת משה וישראל.למרות טענותיו החזקות של הרב פיינשטיין, הוא מצריך לכתחילה סידור גט אם הדבר אפשרימפאתכבודושלהרבהנקין, ובכל מקרה פוסק שגם אם לא ניתן לסדר גט, הילדים מהנישואים הבאים לא יוגדרו כממזרים.גםהרב אליעזר יהודה ולדנברג דוחה לחלוטין את שיטת הרב הנקין, ומתנגד : "הנה חוץ מה שלא מובן שום חילוק בזה וברור שאחת היא אם בבית הכומר או בלשכת העיריה… וכל דברי תשובות הריב"ש הנ"ל המה ראיות ברורות וחותכות נגד מחבר הספר". הרב ולדנברג מתנגד גם לדרישתו של הרב פיינשטיין לסדר גט לחומרא. – "בודאיובודאידאין כל מקום להחמיר להצריך גט פיטורין לאשה, וכל הבא להחמיר יצא שכרו בהפסדו להרבות ממזרים או ספק ממזרים בישראל והחכם עיניו בראשו". גם הרב עובדיה יוסף מחזיק בדעה זו וטוען שאם בני הזוג לא מקפידים על הלכות נידה, קל וחומר שהם אינם חוששים לאיסור של בעילת זנות. הוא מביא בנוסף את דברי השאגת אריה שבזמננו אין לחוש כלל לקידושי ביאה: שדוקא בדורות הראשונים שהיה דרכם לפעמים לקדש בביאה…והיה דין זה ברור וידוע לכל…אבל בזמנינו ובמדינות אלו שאין דרכם לקדש בביאה כלל, ואין דין זה ידוע אלא לתלמידי חכמים הבקיאים בהלכות קידושין, אין לחוש שבעל לשם קידושין, שקרוב לודאי שאין האיש הזה יודע דין זה …"

כפי שראינו, לשיטת רוב הפוסקים אין צורך בסידור גט הלכתי במקרה של זוג שנישא בנישואין אזרחיים ולא במסגרת הרבנות. נישואין אזרחיים אינם יוצרים מציאות של 'אשת איש' וממזרות והחשש מחלוקת בית ישראל לשני עמים אינו מבוסס. עם זאת, ראינו שמבחינה מעשית חששו חלק מהפוסקים לדעת המיעוט ולכתחילה הצריכו מתן גט פיטורין במקום שבו הדבר אפשרי, וכך נהוג גם בבתי הדין כיום.

על מנת להסיר כל חשש וכדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים, ניתן להציע הצעה מעשית ופשוטה. אם אכן יוסדרו בחוקי מדינת ישראל נישואין אזרחיים מכל סוג שהוא, יש לחייב כל זוג הבוחר במסלול זה לחתום על הצהרה שכוונתם המפורשת היא שלא להתחתן כדת משה וישראל. הכרזה זו היא אמירה חד משמעית שאין כאן חלות קידושין כלל ועיקר, אלא מיסוד קשר זוגיות באופן חילוני לחלוטין.

בנוסף, עליהם להצהיר שאם וכאשר בשלבכלשהובחיי הנישואין הם יתחתנו בטקס דתי, ידוע להם שהם יחויבו להתיר את הנישואין בבית הדין הרבני. תצהיר מעין זה יפתור את הצורך במתן גט לחומרא גם לשיטות המחמירות,וקרוב לוודאי שגם הרב הנקיןיודה שבמקרה זה ניתן להתיר את הזוגיות ברשות אזרחית ללא חשש "אשת איש".

יש לציין שמיסוד מערכת חלופית לנישואין לא בהכרח יגדיל את כמות הזוגות הנישאים שלא כדת משה וישראל. חלק מן הסקרים מראים שרוב הציבור היהודי בישראל התומך בהקמת מסגרת אזרחית יבחר באופן אישי להינשא על פי ההלכה. בנוסף, ישנם רבים שלא מתחתנים במסגרת הרבנות כמחאה עקרונית. ייתכן בסבירות לא מבוטלת שברגע שיהיה חופש בחירה, יותר ישראלים יבקשו מרצונם החופשי להינשא כדת משה וישראל,באופן דומה למצב ביום הכיפורים, כאשר רכבים אינם נוסעים לא בגללחקיקהכלשהי, אלא בשל ההזדהות של החברה עם ערכו הרוחני של היום.

למותר לציין כי על העולם הרבני לעשות כל מאמץ אפשרי כדי שנישואין כדת משה וישראל יהיו האופציה המועדפת – על ידי הקלה על הביורוקרטיה בתהליך הרישום והדרכת הזוגות, שיפור איכות הטקס, יצירת קשר אישי בין הרב לבין בני הזוג הנישאים, עמידה בלוחות זמנים וסטנדרטים מקצועיים אחרים. גם הקושי בגירושין בבתי הדין הרבניים דוחף רבים לברוח מנישואין כדת משה וישראל, ובמסגרת פתרון מערכתי יהיה צורך לתת מענה עמוק ומהותי גם לסוגיה זו.

סוף דבר, קשה מאוד לתמוך בקיומם של נישואין אזרחיים בישראל. איננו ששים לעסוק בסוגיה זו, ושאיפתנו היא שכל יהודי ירצה ויוכל להינשא כדת משה וישראל. אולם במצב הנוכחי של החברה הישראלית ויהדות התפוצות, מתוך הבנה שככל הנראה לא יהיה מנוס מלחוקק מסלול נוסף להתקשרות זוגית והדבר עלול להתרחש בשנים הקרובות, אסור לעולם הרבני לשבת על הגדר. גם מלחמה נגד חקיקה מעין זו, הגם שתגן אולי על המגזר הדתי, לא תשפר את המצב הכללי של עם ישראל כפי שהוסבר לעיל. עלינו מוטלת המשימה להשתתף בנשיאת המשא הכבד הזה ולהיות מעורבים בתהליכי ההסדרה של מסלולים נוספים להתקשרות זוגית, כדי לדאוג של ייווצר חלילה נזק הלכתי ארוך טווח ובלתי ניתן לתיקון.

=======

הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת 'אהל ארי' ברעננה ויוזם ההצעה למודל הלכתי של מסלול אזרחי לנישואין בשיתוף תנועת 'נאמני תורה ועבודה'

המאמר המלא מתפרסם בגיליון 73 של דעות, "יהדות ללא ממלכה", בהוצאת נאמני תורה ועבודה ומרכז יעקב הרצוג