אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מה אומרים בניחום אבלים? הלכות 'המקום ינחם אתכם'

מהו נוסח 'המקום ינחם אתכם' שאומרים בניחום אבלים? מתי אומרים אותו, כשמגיעים או כשהולכים? אומרים בישיבה או בעמידה? הרב שלמה אבינר יושב שבעה ותלמידו הרב מרדכי ציון מביא בשמו את הדינים

איך עושים ניחום אבלים? דיני 'המקום ינחם אתכם'
  איך מנחמים אבלים. הרב שלמה אבינר (יונתן זינדל/פלאש90)

[מתוך דברי הרב שלמה אבינר ב'שבעה' – רשם: הרב מרדכי ציון]

נוסח המקום ינחם

בס' מפניני הרב (עמ' רז), כתב הג"ר צבי שכטר: רבים דקדקו על הביטוי המורגל בפי כל "המקום ינחם אתכם וכו'", [אשר מקורו בגמ' שבת (יב, ב) לעניין תפילת המבקר חולים], מאי טעמא נהגו להשתמש בדוקא בכינוי זה של "המקום". ושמעתי מכמה תלמידים שאמרו בשם רבנו ז"ל [הגרי"ד סולוביצ'יק], שישעיה הנביא אמר נבואותיו בזמן שבית המקדש היה קיים, וישראל היו עדיין שרויים על אדמתם, על כן אמר מלוא כל הארץ כבודו, שהרגישו בקרבתו ית'. ואילו יחזקאל הנביא שאמר נבואותיו לאחר החורבן בתוך הגולה על נהר כבר, התבטא ואמר ברוך כבוד ד' ממקומו. כלומר, שהוא כבר לא ראה את תפארת ד' במלואה שיוכל לומר שמלוא כל הארץ כבודו, ודיבר כאילו הקב"ה רחוק ממנו מאוד. [ואומרים בשם הגר"א שלכך דימו במדרש (חגיגה יג, ב) את ישעיה הנביא לבן כרך ויחזקאל הנביא לבן כפר, לא שהתכוונו לומר שדרגת נבואותיו של יחזקאל פחותה היתה מאשר זו של ישעיה הנביא, אלא כוונתם בזה פשוטה, שישעיה התנבא בארץ ישראל, ואילו יחזקאל התנבא בחוץ לארץ, והמלך תמיד רגיל להופיע בכרך הגדול ולא בכפר, ומה שהתנבא יחזקאל בחוץ לארץ, שהיתה אליו גילוי שכינה, היה דבר בלתי רגיל, כענין הופעת המלך בכפר]. וכשקורת טרגדיה, וקשה לבני אדם לראות בזה את יד ד' לטובה, אשר כל דרכיו צדקה ומשפט, ויש לנו אז ההרגשה כאילו הקב"ה רחוק ממנו מאוד, אזי מנחמים את האבל ומשתמשים בכינוי "המקום". אשר בזה הכינוי התבטא יחזקאל בזמן שלא ראה את הדר תפארת כבוד ד', שהתבטא ואמר ברוך כבוד ד' ממקומו. וכן אנו אומרים, המקום ינחם אתכם וכו', כלומר, למרות מה שאנחנו לא מבינים את מעשי ד' בנדון זה, מכל מקום אנחנו מאמינים ביסוד הזה שהכל מיד ד', והוא יתברך ינחם אתכם…

ובהזדמנות אחרת אמר הגרי"ד סולוביצ'יק, שג' פעמים בשנה משתמשים בביטוי "מקום" לתאר את הקב"ה, בליל פסח אומרים "ברוך המקום ברוך הוא וכו'", בליל יום הכיפורים אומרים "על דעת המקום ועל דעת הקהל וכו'", ובשעה שמנחמים את האבל, שאומרים "המקום ינחם וכו'", דחז"ל אמרו שלכך נקרא הקב"ה מקום, מפני שהוא מקומו של עולם. ויש לפרש הכוונה בזה, שבג' זמנים אלו ממציא הקב"ה את עצמו ביותר אלינו, ומאפשר לנו להתקרב אליו יותר בקל, ואשר על כן לפיכך הוא דמשתמשים בלשון "מקום" – מפני שהוא "מקומו של עולם", שאפשר למצוא אותו בעולם הזה בקלות (מפניני הרב עמ' רז-רח).

ומובא בס' דברי הרב (עמ' רכז-רכח) שעוד הציע בזה הגריד"ס, דמצות כבוד אב נוהגת בין בחייו ובין לאחר מותו, אלא שמשתנית היא באופיה לאחר מיתת האב, דהיינו, דבחייו קיימא לן שלא ישב במקומו, אך לאחר מותו האופן הכי נכון להראות כבוד לאביו הוא שימשיך הבן להיות בדוקא במקומו, דהיינו, בהמשך המסורה שקיבל מאביו, לכן אנו אומרים 'המקום' ינחם וכו', כלומר, זה שהבן ממשיך במקומו של אביו ישמש כנחמה לכל המשפחה, שזה מורה על כך שעבודת הנפטר לא היתה לבטלה ולא יגע לריק.

וכשהיה הגרי"ש אלישיב בניחום אבלים אצל משפחת אדם שהיה מאוד מקורב לו ונהרג רח"ל בתאונת דרכים, אמרו לו לפני שנכנס, שהאבלים רוצים שיגיד משהו. קודם שיצא אמר הגריש"א: אומרים "המקום" ינחם, כי אנחנו אין בידינו לנחם, ד' בידו להיטיב והוא המנחם (מפי האיש עמ' רלו).

המקום בסוף

נשאל הגר"ח קניבסקי: שמעתי שחכם אחד שאל את חמיו הגרי"ש אלישיב למה אומרים המקום ינחם וכו' בסוף, ולא בתחילה מיד כשבאים, ומדוע קודם מדברים ואח"כ מפטירין המקום ינחם וכו', וענהו: אין אומרים בסוף, אלא יושבים ואומרים והולכים!… ואמר הגרח"ק: כי אסור לפתוח לפני שהאבל מדבר (דרך שיחה ח"א עמ' קכה).

המקום ינחם בישיבה או בעמידה

עדיף לומר המקום ינחם בישיבה אבל גם אפשר בעמידה.

נשאל בשו"ת דברי חכמים (עמ' רכה): האם צריכים לומר "המקום ינחם" דוקא בישיבה, או יכולים לומר אפילו בעמידה?

והשיב: "ידוע מהגר"י קמנצקי שכשאומר 'המקום ינחם' צריך לומר בישיבה (וטעמו, שכתב הרמב"ם, שהמנחמים יושבים). וכן אמר לי חכם אחד, ששמע את הגר"י קמנצקי אומר להגר"ש קוטלר שכך היה המנהג באירופא, אבל בשם הגר"מ פיינשטיין שמעתי שיוכל לומר ג"כ מעומד (וג"כ הובא זה מהגר"מ פיינשטיין, בספר יסודי שמחות. ועיין שו"ת אגרות משה או"ח ה, כ אות כא)".

וכן מובא בשם הגרי"ק בשו"ת רבבות אפרים (ג שנט) שיש לומר בישיבה.

ונשאל הגר"ח קניבסקי על כך במקום אחד השיב: "כך יוצא מסוגיא דנדרים (לט, א) לענין ביקור חולים, וה"ה לענין ניחום אבלים, כי כך הוא יותר קבוע, ולא נכנס ויוצא (דרך שיחה ח" א עמ' קכה), אך במקום אחר השיב: "אפשר גם בעמידה" (לבנימין אמר עמ' עא).

בשו"ת מנחת אשר (א סג), מגיב הג"ר אשר וייס על מה שראו אותו בשעת ניחום אבלים ולא עמד כשאמר 'המקום ינחם' אלא אמר בישיבה, וז"ל: "באמת לא ידעתי למה נהגו רובא דעלמא לעמוד בשעה שאומרים המקום ינחם וכו' דהלא ביו"ד מבואר דדרך המנחמים לישב כמבואר בסימן שע"ו ס"א ובסימן שפ"ז ס"א, ולא ראיתי בשום מקום שיש לנחם בעמידה. ולכאורה נראה לי דכיון דמצוי שיש מנחמים רבים ודרכם לישב ע"ג כסאות זה מאחורי זה, ואילו ינחמו בישיבה אין האבל רואה אותם, ומשו"כ נהגו אלה שיושבים מאחור לקום ולומר המקום ינחם, ומזה נשתרש המנהג שכל אחד קם באומרו המקום ינחם. אך לענ"ד אין שום טעם ומקור לעמוד בשעת ניחום אבלים (ועיין בספר אורחות רבנו ח"א עמוד שיג שבעל הקה"י ניחם אבלים בעמידה ולא ישב, ואפשר שלא היה סיפק בידו לשבת)". ומסיק ש"אין בזה קפידא ומי שאומר אמירה זו בעמידה יש לו על מה לסמוך אך בודאי אין צריך עמידה, דעיקר הניחום אבלים בישיבה ומשו"כ נוהג אני בד"כ לנחם בישיבה".

המקום לכל אבל לחוד

הגרי"ד סולוביצ'יק בשעת ניחום אבלים היה מנחם כל אבל ואבל בנפרד, המקום ינחם אותך, משום שאין עושין מצות חבילות חבילות (מגד גבעות עולם ח"ב עמ' עא).

אמנם נשאל הגר"ח קניבסקי: האם צריך לנחם כל אבל בנפרד באמירת המקום ינחם משום אין עושין מצוות חבילות חבילות? והשיב: אין זה חבילות (לבנימין אמר עמ' עא).

המקום ינחם בלשון רבים

אמר הגר"א נבנצל שיש לומר את הנוסח "המקום ינחם אתכם וכו'" בלשון רבים גם כאשר מנחם אבל יחיד, ואפילו אם האבל אינו מבין בלשון הקודש, כי זה הנוסח המקובל, והוא ברכה גם לנפטר. אלא שמלבד זאת יש לנחמו בלשון שמבין (משנה ברורה עם ביצחק יקרא ח"ו בסוף עמ' ז).

ואחד מתלמידיו של הגרי"ש אלישיב הגיע לקבל תנחומים אחרי שקם מ"שבעה" ל"ע. תפס הגריש"א את ידו ואמר לו בהטעמה: המקום ינחם "אותך" בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא "תוסיף" לדאבה עוד. והוסיף לו: למה אני אומר "אותך" ולא "אתכם" [הנוסח הרגיל], הרי כשאבל יושב יחידי ג"כ אומרים "אתכם", אלא כי מבואר (רמב"ם, הל' אבל יד, ז) ד"ניחום אבלים" הוא גם לחיים וגם לנפטר, לכן אומרים "אתכם", במה דברים אמורים כשנמצאים בבית הנפטר, או לכל הפחות במקום שיושבים שבעה, משא"כ אם פוגש את האבל ברחוב וכו', בזה לא שייך לומר שזה תנחומים גם לנפטר, ולכן אמרתי "אותך" (מפי האיש עמ' רלו).

לא תוסיפו לדאבה עוד

ש: מה המקור לאמירת ולא תוסיפו לדאבה עוד בניחום אבלים?

ת: אין מקור. זה מתורגם מן היידיש: ולא תדעו יותר מצרות. וראוי לא לומר. ונשאל הג"ר שמואל הלוי וואזנר, מח"ס שו"ת שבט הלוי: מה הטעם שבשעת ניחום אבלים כשאומרים "המקום ינחם" וכו' יש מוסיפים "ולא תוסיפו לדאבה עוד"? והשיב: כשאומרים "המקום ינחם וכו' בלשון עתיד, יכול להיות שיש משמעות שתמיד תצטרך לנחמה, וח"ו יהיו תמיד צרות, ולזה קאמר שלא תדע שום צער אחר, וכוונת "המקום ינחם" קאי רק על הצער של עכשיו (לקט שאלות המצויות מהג"ר יהודה אריה דינר ח"ג עמ' קז).

עניית אמן אחרי ניחום אבלים

ש: בניחום אבלים, כשאומרים לאבל ד' ינחם אותך וכו', מה הוא צריך לענות?

ת: יענה אמן, כמו שעונים לכל ברכה או איחול. כך שמעתי מפי תלמידי חכמים (שו"ת שאילת שלמה א תכא). וכן מובא בפני ברוך (יא, ה) בשם הגרש"ז אוירבך (וכן בספר וזאת הברכה). וכ"כ בתשובות והנהגות (א, תרצא. ג, שעז. ד, רעד פ"ט סעי' ט). וכן מובא בשם הגרי"ש אלישיב.

אמנם, לאותה שאלה, אמר הגר"ח קניבסקי: לא נוהגין (הליכות חיים ח"ב עמ' קנ).

ומקובל מהגר"ח מבריסק שיש חיוב על האבל לקבל תנחומין, ואולי מה"ט המנהג שהאבל מנענע בראשו לאחר אמירת המקום ינחם (מגד גבעות עולם ח"ב עמ' עא).

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו